אור הישר (זבחים) צה

תוד"ה אחת. לאו כלל ופרט ממש דמרוחקים זה מזה הן כו', ע' בשטמ"ק בסוגיין ובשבועות ד"ז ע"א תוד"ה אחת ובבאר שבע לכריתות ד"ב ע"ב

בא"ד וא"ת קדשי בדה"ב נמי תיפ"ל מיקרב כו', ע' בר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרק ט"ו משנה ה'

בא"ד וא"ת הא דאמר בהקומץ רבה כל טהור יאכל בשר הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה כו', עמש"כ בחידושי לכריתות כ"ג ע"ב

בא"ד דאי כתב רחמנא כל טהור ולא כתב יקרב הוה אמינא דקודם זריקה חשיב ניתר לטהורים כיון דיכול לזרוק לכתחילה כו' ע"כ, פי' כדאמרינן בקידושין ס"ב כל שבידו לאו כמחוסר מעשה, וכדהסביר הגאון רי"א ז"ל בעין יצחק אה"ע ח"א סי' פ'

תוד"ה אבל. ועוד תנן במעילה ד"י גבי לבונה וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא כו' כצ"ל, ותיבת פיגול נמחק, דליתא בלבונה, כמבואר במשנה שם, ולעיל במשנה מ"ב ע"ב

דף מ"ז ע"א מניין למתעסק בקדשים שהוא פסול כו', ע' ירושלמי קידושין פ"א ה"ה ובמה"פ שם ובטו"א לר"ה כ"ח ע"א ובעונג יו"ט סי' כ"א

שם ת"ל ושחט את בן הבקר כו', אע"ג דהאי קרא כתיב בעולה מ"מ פשיט מינה לדר"א דאיירי בחטאת. והרמב"ם כייל נמי דין זה בכל הקדשים בפ"א ה"ג מפסוה"מ, וע' בש"ק לירושלמי גיטין פ"ה ה"ה

שם לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבחו, ע' בהתוה"מ ויקרא סי' כ"ו ובמש"כ בחידושי שילהי מנחות

שם א"ר אלעזר ב"ר יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין אמר רבא מ"ט דר"א בר"י דא"ק והקריב המקריב, נראה דלרבא הוא לתת טעם לדר"א בר"י, לפ"מ דרבא אמר לעיל כ"ו ע"ב דאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה כו', ולפ"ז אהא דקאמר ר' יוסי במשנתנו שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד, א"צ לתת טעם לדבריו, דהמחשבה היא בכהן המקריב הראוי לעבודה, אבל דברי ר"א ב"ר יוסי צריך טעם דאיהו קאמר שהבעלים מפגלין, ואינהו הם זרים שאינן ראוין לעבודה, והכהן קבל בשתיקה ואיך תצטרף מחשבת הבעלים עם עבודת הכהן, ולה"ק רבא דגם ראב"י דריש מקרא דכתיב והקריב המקריב קרבנו, אלמא דמקריב קרבנו קרי ליה

שם השוחט לעכו"ם שחיטתו כשרה ור"א פוסל, ע' ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ג ובת' הרשב"א סי' תקכ"ט ובס' האשכול ח"ג סי' ב' ובמש"כ בחידושי לחולין קט"ז ע"ב

שם דתניא כלל ארשב"א כל שאין כשר להצניע כו', ע' ירושלמי שבת רפ"י ובתוספתא שם פ"ט

שם ר"א ב"ר יוסי לית ליה דתרווייהו כו' ר"א לית ליה דרשב"א כו', ונראה להסביר עפ"מ שמוסכם בראשונים דכל היכא דאמרו כולהו ס"ל לית הלכתא כחד מינייהו דהו"ל שיטה ולית הלכתא כשיטה, וע' ב"מ ס"ט ע"א ובתוד"ה אלא שיטה ובת' הרשב"א סי' שי"ד ובתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ד, והארכתי בזה בחידושי לחולין קכ"ד ומנחות נ"ז, ולפ"מ דהכא קאמר כולהו ס"ל, שפיר דחיק בש"ס לעשות מחלוקת ביניהם, ולאמר דראב"י ל"ל דתרווייהו ור"א ל"ל דרשב"א, בכדי שתהיה אפשרות לפסוק הלכה כוותיה ולא להעמידו בשיטה, וע' באור זרוע ה' שחיטה סי' שפ"ג

שם ר"א לית ליה דר"ש בן אלעזר כו', וכן בר"פ המצניע סתים מתניתין דלא כוותיה, כדאמרינן התם צ"א ע"א וע' ראבי"ה ס"ס רכ"ג

שם אבל שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, ע' בת' הגרע"א ז"ל סי' ח' ובמש"כ בחידושי לכריתות י"ט ע"ב

רש"י ד"ה והקריב. אלמא מקריב קרבנו קרי ליה, ע' מש"כ בחידושי לחולין ל"ט ע"ב

תוד"ה מנין. ואפילו מתכוין לחתיכה כו' כדמוכח פ"ב דחולין כו' ע"כ, ברש"י גופה מבואר הכי, דבחולין שם פירש מתעסק בסכין להגביה או לזורקו, ובשילהי מנחות פירש"י מתעסק בסכין לחתוך דבר אחר כו', ועמש"כ בחידושי שם, וע' בלח"מ פ"א ה"ג מפסוה"מ ובעונג יו"ט סי' נ"ז

בא"ד ונראה האי מתעסק דקדשים היינו מתכוין לחתיכת סימנין ולא לשם זביחה דבחולין כשר ובקדשים פסול ועוד יש מתעסק אחר כגון משום חולין דהיינו כסבור שהן חולין וכולהו מושחט את בן הבקר נפקי עכ"ל, ובאותו לשון ממש כתבו התוס' בחולין י"ג ע"א ע"ש, והנה ידידי הגאון הגדול מו"ה ר' חיים עוזר שליט"א מווילנא הק' בת' אחיעזר חי"ד סי' ד', א"כ איך הוכיח בש"ס חולין ל"א ע"ב מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים מכלל דשחיטת חולין לא בעי כוונה, הרי לפ"ד התוס' י"ל אפילו אי נימא דשחיטת חולין בעי כוונה לשם זביחה מ"מ איצטריך קרא דמתעסק בקדשים שידע שהוא זביחת קדשים דאם כסבור שהוא חולין דפסול אין זה ענין כלל לכוונה דשחיטת חולין וכיון דתרוויהו משחט בן הבקר נפקא ולא אייתר קרא מנ"ל דשחיטת חולין לא בעי כוונה עכ"ל, והאריך בתירוצו טובא ע"ש, ולדעתי בלתי מובן קושיתו מעיקרא, לפ"מ דאיהו גופיה העתיק כל לשון התוס' דהשני מיני מתעסק נפקא משחט בן בקר, א"כ פריך הש"ס שפיר כיון דרחמנא גלי בשני המינין של מתעסק בקדשים ליפסול, ממילא מזה גופא מוכח דמתעסק דחולין משני המינין ג"כ כשר ולא בעינן כוונה כלל, דהא אין להפריד בין הדבקים, אחרי דבקדשים גלי בהו רחמנא בחד קרא לאיסורא, בע"כ דבחולין תרווייהו להיתירא כנ"ל