אור הישר (זבחים) צא

כהונה ניתנו ליהנות בהן, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת כדאמרינן בקידושין נ"ד ע"א, משו"ה פירש"י דהני בגדי כהונה, הן ד' בגדים שכה"ג נכנס בהן כו', וע' מל"מ פ"ה הי"ד מה' מעילה

תוד"ה ה"ג. משמע דלא כתיב בנותר חילול דרבים והכא משכחת לה מדתני לוי ע"כ, והנה בהתוה"מ פ' אמור סי' ס"ה תירץ דעיקר דרשת לוי הוא מדכתיב ולא יחללו בכפל למ"ד הפעל שזה מורה שיש עוד חילול ע"ש, ויש לכוון תירוצו ברש"י דבסוגיין ד"ה בשני חילולים, עפ"מ שהגיה השטמ"ק באות ה' ע"ש

תוד"ה הוא. המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו, ע' תמורה ל"א ע"ב תוד"ה ואפילו, וע' במש"כ בחידושי לחולין ל"ו ע"א

בא"ד וא"ת דהתם תנן ומייתי בפרק כל שעה דם בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו וי"ל דמעילה דהתם מדרבנן היא, עמש"כ בחידושי לחולין קי"ז ע"א לתמוה על קושיתם ועל תירוצם

בא"ד וי"ל דהתם שיש מעילה דאורייתא משום עולה בדילי מיניה כו', ע' מעילה ד"ב ע"ב תוד"ה ומי ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה ולא. וא"ת מוראה ונוצה ימעלו עד שיעשו מצוותן שיושלכו אצל מזבח כדישון מזבח הפנימי ובתמורה אמרינן עולת העוף שנתמצה דמה מוראה ונוצה יצאו מידי מעילה וי"ל שאני דישון מזבח הפנימי דהיינו מצותו אבל עולת העוף עבודת דם מתירין מוראה ונוצה עכ"ל, העתקתי כל דברי התוס' בזה, מפני הקושי שיש בדבריהם, כמו בקושיתם כן בתירוצם לפע"ד, לפי המבואר לפנינו בתוספתא מעילה פ"א, דהכי תניא התם עולת העוף שמצה את דמה יצא מידי מעילה הנוצה והמוראה מועלין בה עד שתצא לבית הדשן ע"ש, וא"כ מאי האי דמקשו שימעלו במוראה ונוצה עד שיושלכו אצל מזבח כדישון כו', הלא קושטא דמילתא הכי היא כמבואר בתוספתא בהדיא, ומאי האי דתירצו דעבודת דם בעולת העוף מתירין מוראה ונוצה, הלא דאחרי עבודת הדם אין מועלין בהן, ובתוספתא שם אמרו דמועלין בהן עד שתצא לבית הדשן, משמע משום דאז נעשית מצותן בהחלט, כן עצם לשון הש"ס שילהי תמורה שהביאו התוס' הכא וביומא נ"ט ע"ב. בלתי מובן במה שהעתיקו דברי התוספתא, לא כמו שהוא לפנינו ושקלו וטרו בה ע"ש

ולכן לולא יראתי היה נלע"ד דהש"ס בתמורה מצאו דלשון התוספתא משובש, ותקנו אותה לפי הבנתם, ושקלו וטרו בה אחרי שתקנוה, ומה שהכריחום לשבש הוא משום דסותרת משנה שלמה במעילה ד"ט ע"א, דהתם תנן עולת העוף מועלין בה עד שתצא לבית הדשן, ולא נזכר בה חילוק בין בשרה למוראה ונוצתה, משמע דמעילתה בכל הדברים תלוי בנעשית מצותה והיא עד שתצא לבית הדשן, לא כדמחלק בתוספתא דגבול המעילה בעצם עולת העוף היא משמצה דמה, ומעילת נוצתה ומוראה עד שתצא לבית הדשן, ובכדי שלא תהיינה המשנה והברייתא כסותרות זא"ז, שבשו לשונה דצ"ל מוראה ונוצתה יצאו מידי מעילה, ולפ"ז לא פליגי משנה וברייתא אהדדי, דמשנה איירי בבשרה דעולת העוף, ובה מועלין עד שתצא לבית הדשן, כמו עולת בהמה ושאר קדשי קדשים בדבר שכולו לאשים, שמועלין בהן משנזרק הדם עד שיצא לבית הדשן, כמ"ש הרמב"ם בפ"ב הלכה ב' מה' מעילה, וברייתא איירי במוראתה ונוצתה דהן יצאו מידי מעילה דאורייתא משנתמצה דמה, כדהסבירו התוס' בסוגיין דעבודת הדם מתירין מוראה ונוצה, ובעי רב פנחס למימר דיצאו מידי מעילה ומותרין, עד דמסיק דיצאו מידי מעילה דאורייתא, אבל אסורין מדרבנן, ובמה דשבשו לשון התוספתא דקאי רק אמוראה ונוצתה, תתפרש אגב אורחייהו משנה דמעילה, דהיא קאי על בשרה דעולת העוף, והרמב"ם לא הביא נמי דברי התוספתא דמעילה כמו שהיא כתובה בעולת העוף, אלא גבי חטאת העוף הביא דין מוראה ונוצה שם ה"ו, והוא ג"כ מסוגיא דסוף תמורה כמש"כ הכ"מ שם. וגם זה פלא דכל דין השלכה דמוראה ונוצה כתיב בעולת העוף, ובהדיא תניא שם בתו"כ נדבה ריש פרק ט' והשליך אותה אותה לא חטאת העוף ופי' הראב"ד אותה ולא מוראת חטאת העוף שאם ירצה כהן יאכל אותו זפק ע"ש. וכן ביומא כ"א ע"א אהא דאמר אביי מוראה ונוצה כו' נבלעין במקומן, פירש"י מוראה ונוצה של עולת העוף וכן פי' המפרש ספ"א דתמיד, משמע דאתו לאפוקי בזה מוראה דחטאת העוף, משום דלזה יש דין בשר דחטאת העוף, דהוי כמו כל החטאות דנאכלות לזכרי כהונה

תוד"ה משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ב"כ הבאין כאחד במעילה פרק ולד חטאת מאריך יותר ע"כ, ובזה"ל כתבו התוס' ס"פ כל הבשר, וביומא ד"ס ע"א ביארו דבריהם בהא דבמעילה קאמר דתרומת הדשן ואברי שעיר המשתלח הו"ל ב"כ הבכ"א ואין מלמדין ופריך הניחא אברי שעה"מ אין נהנין מהן אלא למ"ד נהנין מהן מאי איכא למימר ע"ש

והנה התוס' ישנים ביומא שם הקשו אמאי לא חשיב שחוטה דצפרי מצורע שאסורה ותירצו לפי שאין זה קדשים אלא מעשה חוץ אבל שעיר המשתלח נקדש בפנים ע"ש, אמנם מצפור המשולחת לא הקשו התוס' כלום, משום דלא אמרה תורה שלח לתקלה כדאמרינן בקידושין נ"ז ע"ב, ועפ"ז אפ"ל נמי דסוגיא דמעילה דבעי למימר משום דהו"ל תרומת הדשן ואברי שעיר המשתלח ב"כ הבכ"א הוה סברה כמ"ד אברי שהמ"ת אסורין, ומשו"ה הו"ל שני כתובין הבאכ"א לאיסור, אולם המקשה השיב לו הלא עכ"פ פלוגתא דרב ושמואל היא, ולמ"ד נהנין מהן הרי אין לנו שני כתובין, וכל הסוגיות בש"ס שלא הזכירו מאברי שעיר המשתלח, ס"ל כהכרעה דרבא ביומא ס"ז ע"ב, דמסיק מסתברא כמ"ד מותרין לא אמרה תורה שלח לתקלה, ועפ"ז אין לנו שני כתובין לאיסור, כן היה נלע"ד לולא דברי התוס', וע' חולין קט"ו ע"א תוד"ה לא.