אור הישר (זבחים) צ

ע"ב בד"א ביחיד כו' בין במזיד הורצה. כל זה נמחק בדק"ס, ובזה סרה קושית התוס' במנחות כ"ה ע"א ד"ה אבל ע"ש

שם במשנה. אבל העצים והלבונה והקטרת אין חייבין עליו משום טומאה, בתוספתא פ"ה לא חשיב ר"ש עצים, וע"ל מ"ג ע"א תוד"ה והלבונה ובמש"כ בחידושי שם

שם ומה פיגול שהוא בקביעה ובידיעה אחת ולא הותר מכללו כו', עמש"כ בזה בחידושי למעילה ס"פ חטאת העוף

שם ת"ל אשר הם מקדישים לי, כ"ה גרסת התוס', ורש"י מוחק תיבת לי, אולם בתו"כ אמור פרשה ד' יליף דרשה זו מדכתיב אל הקדשים אשר יקדישו לרבות את כולם, שהוא מקרא שלאחריו שמשם דרשו נמי במעילה ספ"ב, ומצאתי בטהרת הקדש שהבין מדברי התוס' בשבועות ד"ז ע"א, דהכא גופה היתה להם נמי גרסת התו"כ למילף מקרא דבתריה, וע' בהתוה"מ צו סי' קל"ד

שם שכן הותר ציץ טהור כו', כ"ה גרסת התוס' לעיל כ"ח ע"ב בד"ה מסתברא

רש"י ד"ה ולא יחללו דכתיב גבי טומאה, ע' סנהדרין פ"ג ע"א תוד"ה חילול ובמהרש"ל ומהרש"א שם ולעיל רפ"ב תוד"ה אלא ובדף ג' ע"ב תוד"ה לא יחללו ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע בק"א לתו"כ אמור פרשה ד' מאי דדייק בדברי רש"י אלו

תוד"ה אבל. למ"ל קרא בדם למעוטי מנותר וטמא. והק' הגרע"א ז"ל בגליון הש"ס הלא דם שבישלו אינו עובר עליו א"כ צריך קרא לבשלו הדם דפקע איסור דם דמ"מ אינו חייב משום נותר וטמא, ונשאר בקושיא, ונלע"ד לתרץ עפ"מ דפירש"י במנחות כ"א ע"א וז"ל דם שבשלו בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו דהא לא חייביה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפיק מתורת דם ע"ש, והנה הנך קראי למעוטי דם מנותר וטמא שכ' התוס', הוא מדכתיב הני תלתא קראי בדם, לכם לכפר הוא, חד למעוטי מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה כדאמרינן בסוגיין, ולפ"מ דנפק"ל מלכפר בע"כ בעינן שתהא ראוי לכפרה, ודם שבישלו שאינו ראוי לכפרה ונפיק מתורת דם כדפירש"י, בע"כ בהא לא איירי קרא כלל, ואם בשלו אחר שנתותר פנים חדשות באו לכאן, מפני שהבשול שינה מצבו מכפי שהיה בזמן שהיה ראוי לכפר, ואין עוד אותו הדם שנתותר, ובזה ניחא הא דלא חשיב במשנה דחולין קט"ז בהא דחומר בחלב מבדם, דחלב שבשלו עובר ודם שבשלו אינו עובר, משום דמשנה דהתם נמי איירי היכא דשניהם ראוים לכפר אבל דם שבשלו אינו ראוי עוד לכפר

דף מ"ו ע"א בשני חילולין הכתוב מדבר, ע' תמורה ד"ג ע"א תוד"ה ויליף ובפי' הראב"ד והר"ש משאנ"ץ לתו"כ אמור פרשה ד' ובהתוה"מ שם סי' ס"ה

שם מנה"מ אמר עולא א"ק ואני נתתיו לכם כו', בילקוט אחרי רמז תקפ"ב לא נזכר תיבת עולא בדרשה זו רק בשם סתמא דגמרא, אולם צריך להבין ל"ל לכל האמוראים לחפש מקור לזה מכל הני קראי, הלא בברייתא דתו"כ צו פרק ט"ו הביא דרשה זו מקרא דואכל מבשר זבח שלמים פרט לדם, וע"ש בפי' הראב"ד ובקרבן אהרן ובהתוה"מ סי' קל"ד

שם ר' יוחנן אמר א"ק הוא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה, עמש"כ בחידושי למעילה י"א ע"א

שם אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו, ע' בתוס' ורשב"א לקידושין נ"ז ע"א ד"ה כפרה ובתמורה ל"ג ע"ב תוד"ה הנשרפין

שם משום דהוה תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבכ"א וכל ש"כ הבכ"א א"מ כו', ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ס"א

שם הניחא לרבנן דאמרי והניחם שם מלמד שטעונין גניזה אלא לר' דוסא כו', כ"ה הגרסא בכה"מ בש"ס, אכן בתו"כ אחרי פרק ו' גריס שהם טעונים גניזה ואינם כשרים ליוה"כ הבא ר' יוסי אומר כו', וגרסא זו בלתי מובנת, דבשלמא בדר' דוסא צריך לאמר ובלבד שלא ישתמש בהן ליוה"כ אחר, משום דקאמר דלכהן הדיוט מותרות לכל השנה, אבל לת"ק דקאמר טעונין גניזה, פשיטא דלא ישתמש בהן ליוה"כ אחר, דהיכא אשכחן גניזה לשעה, עד שמצאתי דהגר"א ז"ל מוחק תיבות ואינם כשרים ליוה"כ הבא, וגריס נמי ר' דוסא במקום ר' יוסי דהתם

אמנם בדק"ס מצאתי דמחק בדר' דוסא תיבות מותרות הן לכהן הדיוט, וגרסא זו בלתי מובנת כלל לע"ד, דבשלמא במקום שנמצא היתר השימוש לכה"ד, שייך בתר הכי איסור השימוש לכה"ג ליוה"כ הבא, משא"כ אם חלק ההיתר אין בגרסתו, מאי שייך ובלבד שלא ישתמש בהן ליוה"כ אחר, עכ"פ הי"ל נמי למחוק תיבת ובלבד

שם הכא כתיב הערופה התם כתיב ושמו, ע' חולין י"א ע"א תוד"ה הערופה ובמש"כ בחידושי שם

שם ותלתא קראי בדם ל"ל חד למעוטי מנותר וחד למעוטי מטומאה כו', כ"ה גרסת השטמ"ק, ועמש"כ בחידושי לעיל מ"ה ע"ב בתוד"ה אבל

שם וחד למעוטי מטומאה וחד למעוטי ממעילה ע"כ, והא דלא אימעוט נמי זרות, ע"ל ט"ו ע"ב תוד"ה אלא ובמנחות ע"ד ע"ב תוד"ה לאו ובראב"ד והתוה"מ לתו"כ ויקרא סוף דבורא דנדבה

רש"י ד"ה והרי תרומת הדשן, כדכתיב ושמו משמע ששם גניזתו כו' אלמא אסור בהנאה ע"כ, ע"ל ס"ד ע"א תוד"ה דישון וביומא כ"א ע"א תוד"ה נבלעין ובמעילה י"א ע"ב רש"י ד"ה וכתיב ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה ובגדי כהונה ד' בגדים שכהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים כו', רש"י ז"ל נשמר בפירושו דלא נימא דקאי על כל בגדי כהונה, דבאמת בסתם כתנות