אור הישר (זבחים) פט

נסכים, והוה משמע דאפילו בבאין עם הזבח אין מביאין נסכים, כדכתבו התוס' במנחות ע"ג ע"ב בד"ה אי, אבל רש"י בתמורה שם כתב בהדיא דל"ג עליהן, וע"ש בשטמ"ק במנחות ובתמורה, ובכ"מ ולח"מ פ"ג ה"ה ממעה"ק

שם אבל קרבנן טעון נסכים דברי ר"ש, וכ' בשטמ"ק וז"ל בספרי כת"י אין כתוב בברייתא זו דברי ר"ש כו' אבל ברש"י גריס דברי ר"ש עכ"ל, והוא ברש"י סוף העמוד בד"ה מ"ט, אולם כ"ז הוא רק בנוגע לגרסא דברייתא, אכן ר"ש לגרמיה בודאי דס"ל הכי כדתנן בשקלים פ"ז מ"ו א"ר שמעון שבעה דברים התקינו ב"ד וזה אחד מהן נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קרבין משלו ואם לאו קרבין משל צבור, וכ' התוי"ט שם דממדינת הים לאו דוקא וה"ה מא"י ע"ש, וא"כ משנה דהתם הוא ממש דברי הברייתא דהכא דאין קרבנן טעון נסכים, פירוש להצריכו להביא, רק אם הביא קרבין משלו, ומסיק בברייתא אבל קרבנן טעון נסכים, פי' אם לא הביא קרבין משל צבור, וע' ברש"י דבסוגיין ד"ה ת"ל, וכן התוס' בקידושין מ"א ע"ב ד"ה הנכרי גרסי בסוגיין דברי ר"ש

שם בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית מועלין בהן, ולכאורה יל"ד דמיחזי כעין יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, דקדשי מזבח שמקבלין מהן לכתחילה, ועכ"פ עולות לדעת ר"ע, ומכש"כ לריה"ג אף שאר קרבנות כדתניא במנחות ע"ג ע"ב, ואפ"ה קילא קדושתייהו דעכו"ם דאין מועלין בהן, קדשי בדה"ב דלכתחילה אין מקבלין מהן, ורק אם הקדישו הקדשן הקדש כדתניא בתוספתא שקלים פ"א, האיך יהיה אלים כח הקדשן עד שימעלו בהן, ועיקרה דהאי דינא דבדה"ב שלא לקבל מעכו"ם, מפורש ע"י עזרא שנאמר לא לכם ולנו לבנות את בית אלקנו כמבואר במשנה שקלים פ"א מ"ה ובירושלמי שם בארוכה, ואף לתירוצא דרבא בערכין ד"ה ע"ב, דהא דלא קבלו בימי עזרא היה שלא ירפו ידי עושי המלאכה, אבל עכ"פ החליטו חז"ל מהאי קרא שלא לקבל מהן לכתחילה, ומכש"כ לפ"מ דאמרינן בסוגיין, דהא דאין מועלין בקדשי מזבח דעכו"ם, הוא משום דגמרינן חט חט מתרומה, ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עכו"ם, הרי חזינן בדעת תורה דלא אלים קדושתייהו למעול בהן אפילו בקדשי מזבח שמקבלין מהן לכתחילה, מכש"כ בבדה"ב דלכתחילה אין מקבלין מהן כנ"ל

ואפ"ל דבאמת מצד הסברא היינו אומרים, דבכל מיני הקדש עכו"ם יש מעילה אחרי דנתקבל מהן לגזא דרחמנא, ורק בקדשי מזבח אית לן האי גז"ש דחט חט מתרומה, למעט בני ישראל ולא עכו"ם, והיכא דגלי גלי

שם ולא מועלין דגמר מעילה חט חט מתרומה, ע' קידושין מ"א ע"ב תוד"ה הנכרי ובשעה"מ פ"ד הט"ו מה' תרומות

שם ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עכו"ם, ע' מנחות ס"א ע"ב תוד"ה אין ובהתוה"מ ויקרא סי' ז'

שם דאתי פיגול עון עון מנותר, ע' בפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא נדבה פרק ד' ובילקוט שם רמז תע"ה

שם ואתי נותר חילול חילול מטומאה ובטומאה כתיב בני ישראל ולא עכו"ם, ע' תמורה ד"ג ע"א תוד"ה ויליף

שם דאיתקש תמורה למעשר בהמה ומע"ב למעשר דגן כו', ע' רי"ט אלגזי לשמעתא קמייתא דבכורות

רש"י ד"ה הלכתא. לימות המשיח כשיבנה בית המקדש כו', ע' מה שהאריך בזה בזבחי אפרים ובמש"כ בחידושי בסוגיין לעיל בסמוך

רש"י ד"ה שנאמר. איש מה ת"ל איש איש לרבות את העכו"ם שנודרים נו"נ כישראל, עמש"כ בחידושי למנחות ע"ג ע"ב

, רש"י ד"ה בד"א דאין מועלין בהן אתאן לת"ק ע"כ, ע' ערכין ד"ה ע"ב רש"י ד"ה בד"א וד"ה אבל ובתמורה ד"ב ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה בד"א, ומה שהזכירו שם בשם התוספתא, הוא בתוספתא דזבחים פ"ה

רש"י ד"ה דגמרינן. ובתרומה כתיב בתריה דהאי קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל, ע' מש"כ בזה בטהרת הקדש בסוגיין, ומה שהעיר על דבריו בח"ס חי"ד סי' שכ"א

תוד"ה הלכתא. מ"מ לאלומי פסקא דמילה פסק נמי גבי פסח הכי, וכ"כ התוס' ביומא י"ג ובשבת קל"ג ע"ש, ואילה"ק א"כ למאי בעי הש"ס למיעבד צריכותא בשבת ובפסחים להנך תרתי דרב יהודא דפסק בשניהם כר"ע, הלא אפ"ל דלאלומי פסקא דמילה קאמר הכי, די"ל דרק בתר דעביד צריכותא וידעינן דמילה אלים מפסח, משום דנכרתו עליה שלש עשרה בריתות, אז יש לנו מקום לאמר דלאלומי פסקא דמילה פסק נמי גבי פסח הכי, אבל בלא צריכותא ה"א דשוין הן. ולמאי איצטריך לרב יהודא לאשמעינן גם גבי פסח דהוא רק הלכתא למשיחא כנ"ל

בא"ד ונראה דרב יוסף דוקא אית ליה הכא ובסנהדרין דאין לפסוק הלכתא למשיחא ע"כ, לפמש"כ בחידושי לקמן ס"ב ע"א מוכרח הוא קצת ע"ש, וע' בת' חו"י סי' קכ"ה ובבאר שבע להוריות י"ב ע"ב ולתמיד כ"ו ע"ב

תוד"ה והשוחטן. וא"ת אי ר"ש ס"ל כר"ע דאין עכו"ם מביאין אלא עולות כו', עמש"כ בחידושי לעיל מ"ד ע"א

תוד"ה רואה. דאין חייבין מעילה אלא על קדשי בדה"ב כדפריך התם טובא ומשני כולהו מדרבנן, ע' במהרש"א ובלב אריה לחולין קי"ז ע"א ע"ד התוס' ד"ה אמר, מה שנשארו בזה בצ"ע

תוד"ה ומעשר בהמה למעשר דגן בבכורות אמרינן לא איתקש אלא לענין שנה, ע"ל קי"ט ע"א ובטו"א לר"ה ד"ח ע"א ובס' מחנה דוד אהל ז' ובמש"כ בחידושי לבכורות נ"ג ע"ב.