אור הישר (זבחים) ט

רש"י ד"ה והקריבו, זו קבלה דהא בתר שחיטה כתיב ולא אפשר לאוקמיה בהולכה כו'. ע"ל י"ג ע"א תוד"ה אתה ובקידושין ל"ו ע"א תוד"ה הקבלות וביומא כ"ז ע"א תוד"ה והקריבו ובחגיגה י"א ע"א תוד"ה והקריבו ובטו"א שם ובמש"כ בחידושי לחולין קל"ג ע"א

רש"י ד"ה וישנו בצבור אבל שינו בעלים לא שייך בק"צ שהרי הכל בעליו ע"כ, מ"מ בהא דתנן ס"פ ב"ש לשם ששה דברים הזבח נזבח כו', זהו גם בק"צ צריך לפרש לכתחילה שעושה עבודותיו לשם צבור, כדכתב הגאון ש"א בספרו גבורות ארי ליומא מ"ד ע"א

תוד"ה מה לזריקה. וי"ל מה להנך שכן חייבין בחוץ כדלקמן בשמעתין, נ"ב וע"ל ק"ז סוף ע"א

תוד"ה וישנן לאחר מיתה, הקשה רבינו דלמ"ד דשיעבודא לאו דאורייתא כמ"כ אין שינוי קדש לאחר מיתה כו', וכ"כ התוס' בפסחים ס"א ע"א דהך דשמעתין אתיא כמ"ד שיעבודא דאורייתא, וכ"פ הרמב"ם ספ"א ממחוסרי כפרה דשיעבוד דין תורה הוא ונשתעבדו נכסיה לקרבן, וע' ירושלמי חגיגה פ"א ה"א ובש"ק ומה"פ שם ובתוספתא ערכין פ"ג

בא"ד וי"ל דנ"מ אם הפריש שתי שלמים או שני עולות לאחריות כו'. ע"ל ד"ה ע"א תוד"ה הג"ה

בא"ד כדאיתא לקמן י"א ע"ב מותר חטאת קרב עולה כו', ע"ל ד"ה ע"ב וברש"י ד"ה חטאת ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"כ ע"ב

תוד"ה וישנן בצבור משא"כ בשינוי בעלים דאם שחט לשמו התמיד הרי הוא בעליו כו', התוס' נקטו רק מצד הסברא דהיחיד נכלל בכלל הצבור, וכל פרט מן הצבור נקרא בעליו, ולכן אין זה בגדר שינוי בעלים, אבל לולא דברי התוס' היה נלע"ד להכריח סברא זו מקרא דשינוי קדש ילפינן לעיל ד"ג ע"ב מושחט אותה לחטאת, הרי לא איירי במכופר רק בקרבן, ובזה אין חילוק בין יחיד לצבור, משא"כ ש"ב דנפק"ל שם מוכפר עליו, והוא במכופר ובלשון יחיד משו"ה אינה בצבור

ולכאורה לבן בוכרי דס"ל בשקלים פ"א מ"ג כל כהן ששוקל אינו חוטא, ולפ"ז פטורים כהנים מלתת שקלים לתרומת הלשכה, וא"כ אפ"ל דאם שחטו התמיד לשם כהנים הוי שינוי בעלים, אבל ז"א דבע"כ יש להם זכות בקרבנות הצבור. והא דאין שוקלין לדידיה הוא רק משום דכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל, ואהני לדידהו במה שאין שוקלין אלא שיוכלו לאכול קרבנות הצבור, ולא יהיו בדין כליל, אבל ודאי שיש לכהנים שותפות בק"צ גם אליבא דבן בוכרי, וע' בחידושי ח"ס לביצה ד"כ ע"ב, ואפשר דהוי משום לב ב"ד מתנה עליהן שיהיה חלק גם לכהנים בכפרת התמיד אע"פ שאין שוקלין לתרומת הלשכה. וע' ב"ק ע"ז ע"ב תוד"ה אומר ובמעילה י"ד ע"א תוד"ה בונין, ומשו"ה לא חל באופן זה שם שינוי בעלים

וביותר י"ל דהוא דומיא דפר יוה"כ, דאע"ג דכתיב אשר לו משלו הוא מביא ואינו מביא משל צבור, ומשו"ה איכא מ"ד ביומא דפר יוה"כ קרבן יחיד הוא, אפ"ה מסקינן שם דנ"א ע"ב דאחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו אלא שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים, וה"נ אפקריה רחמנא קרבנות הצבור לכהנים לדין כפרה אליבא דבן בוכרי אף אם לא יהיו שוקלין, ובע"כ אית להו שותפות בקרבנות הצבור ולא הוי ש"ב, וע' בסוגיא דסופ"ק דשבועות ושם בתוד"ה דלא

והנה התוס' נקטו לשינוי בעלים דקרבן הצבור עולת תמיד, משום דהוא תדיר יותר. אבל שאר קרבנות ישנן נמי בדין ש"ב, כדילפינן בסוגיין לקמן ע"ב מהיקש דזבח השלמים, מה שלמים בין ש"ק בין ש"ב אף כל בין ש"ק בין ש"ב בעינן לשמה, ולפ"ז היה מקום לאמר דמשכחת נמי בפר ושעיר דיוה"כ, דהפר מכפר על הכהנים והשעיר על הישראלים כדתנן רפ"ק דשבועות וכדפסק הרמב"ם ספי"א משגגות, והשתא אם שחט פר יוה"כ לשם ישראלים או שעיר הפנימי לשם כהנים, הרי הוא ג"כ ש"ב בחטאת הצבור, והוא נמי מחוייב כפרה כמותו, דלשניהם באה הכפרה על זדון טומאת מקדש וקדשיו, וא"ל משום דבפר יוה"כ כתיב אשר לו, דהא מסקינן ביומא שם דשאר אחיו הכהנים יש להם נמי קנין לענין כפרת הפר כנ"ל

וכן בפר העלם דבר של צבור שכל שבט ושבט מביא פר, וכדפסק הרמב"ם בפי"ב משגגות כר"י דמתניתין דהוריות ד"ד ע"ב, ולפ"ז אם נשחט פר של שבט זה לשם שבט אחר הויא נמי ש"ב

אך י"ל דאלו לא נקראין בהחלט קרבנות הצבור, לפמש"כ הרמב"ם בהקדמתו לסדר קדשים דפר הע"ד ש"צ דומה לקרבן יחיד לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את הטומאה, ופר יו"כ הוא קרבן יחיד הדומה לק"צ ע"ש

ע"ב אלא אמר רב אשי א"ק ונרצה לו לכפר עליו ולא על חברו כו'. רב אשי לטעמיה בפסחים ס"א סוף ע"ב, וע' בהתוה"מ ויקרא סי' ל"א ובגבורות ארי ליומא ד"ה ע"א

שם רש"א את שעליו חייב באחריותו כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' ל"ג ובמש"כ בחידושי ריש קנים

שם אלא א"ר אשי אתיא מאיל נזיר. בשטמ"ק גריס רבא במקום רב אשי וכ"ה ג"כ בילקוט ויקרא רמז תנ"ח

שם ואת האיל יעשה זבח שלמים שיהיו כל עשיותיו לשם שלמים כצ"ל. והוא דוגמא דלקמן ד"ז ע"ב ועשית פסח שיהו כל עשיותיו לשם פסח, ובד"ח ע"א שיהו כל עשיותיו לשם חטאת, וכ"מ בתוס' מנחות מ"ז ע"א ויתאים עם קושית הש"ס בתר הכי ואימא יעשה כלל, וע' ברש"י ד"ה יעשה

שם וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט, ע' מכילתא משפטים בפסוק כי יתן איש אל רעהו ובהתוה"מ שם סי' קנ"ד ופ' בא סי' קכ"ג.