אור הישר (זבחים) י

שם א"ק זאת התורה כו' ע"ל כ"ד ע"ב תוד"ה והרי וביבמות ד"ע ע"ב תוד"ה דפסח ובמה"פ לירושלמי שם ר"פ הערל

שם הקישן הכתוב לשלמים כו' וכמו דהכא הוקשו כל הקרבנות לשלמים להטעינן לשמה ושלא יהיו בש"ק או בש"ב כמ"כ הוקשו שיהו מפגלין ומתפגלין כשלמים כדלקמן צ"ח ע"א. וכן הוקשו כל הקרבנות לכל קרבן פרטי המבואר בכתוב זה, דלעולה הוקשו להטעינן כלי לשחיטה, ולמנחה להיות נאכלת לזכרי כהונה ולהתקדש בבלוע, ולחטאת שיהיו באים אלא מן החולין ובידו הימנית, ולאשם דאין שפיר ושליא קדוש בהן ועצמותיהן מותרין, ולמלואים שיהא מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן כדלקמן בסוגיא דהתם, וכן דכל כללותיהם ודקדוקיהם נאמרו מסיני כמו במלואים כדתניא בתו"כ, וע"ל כ"ח ע"ב ובתוד"ה מה ודף מ"ד ע"א תוד"ה נאכל ובמש"כ בחידושי שם וע' בראב"ד לתו"כ ויקרא חובה פרק ד' ובהתוה"מ שם סי' רל"א

רש"י ד"ה שכן עבודות, דם שפך לרבות הזורק, ע"ל ק"ז ע"א רש"י ד"ה דם יחשב ובמש"כ בחידושי שם ולקמן י"ג ע"א רש"י ד"ה קבלו ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה הא תנא דבי ר"י בשלהי אלו טרפות גבי פרשת חגבים ע"כ, וכן בכריתות כ"א ובב"ק ס"ד הורה רש"י מקור הדברים דוקא מהתם. משום דבחולין שם מסיק הש"ס גופיה, ודאמרינן בעלמא דדאין תנא דבי ר"י בכללי ופרטי כה"ג מהכא ע"ש

תוד"ה מחשבה בעלמא ואפילו יהא צריך דבור כו' התוס' הכא ובכ"מ הנם כמסתפקים, וע' בתוס' לעיל ד"ב ע"א סד"ה כל ובגליון הש"ס שם. אולם דעת רש"י הוא ברור לקמן מ"א ע"ב דמחשבה דקדשים מוציא בפה הוא, ולטעמיה אזיל בפירושו עה"ת דבפ' שופטים כ' וז"ל לא תזבח כל דבר רע אזהרה למפגל בקדשים ע"י דבור רע ע"ש, ודבריו לקוחים מהספרי שם דמסיק בברייתא על אזהרה זו דמפגל בקדשים כל דבר דבר שתלוי בדבור ע"ש, וע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ג

והנה הרא"ם כ' שם וז"ל והא דקאמר ע"י דבור רע לאו דוקא אלא אפילו ע"י מחשבה רעה כדנפקא לן מלא יחשב, וכבר דחה לדבריו במל"מ פי"ג מפסוה"מ וכתב מי הכניסו בתגר זה מאחר דהתוס' ורש"י וסמ"ג ס"ל דוקא באמירה ע"ש

ולע"ד מלבד מה דדעת התוס' בלתי ברור כ"כ, דאף דיש מקומות שכתבו בהדיא דהוא בדבור, אבל הכא ובשאר מקומות הם ג"כ כמסתפקים בזה כנ"ל, אבל גם בלא"ה ל"ל להמל"מ להביא דברי התוס' והסמ"ג ולאמר דהכניס א"ע במחלוקת הראשונים, טפי הי"ל להקשות הלא כל עצמו של ספר הרא"ם הוא לפרש דברי רש"י, ורש"י בש"ס כ' בהדיא דהוא בדבור, ובמקור פירושו עה"ת נראה בעליל דדבריו לקוחים מהספרי, א"כ מדוע ובאיזה אופן נימא דהא דתניא בספרי כל דבר דבר שתלוי בדבור הוא לאו דוקא, הרי טפי מסתבר לאמר מדחזר בסוף הברייתא לתרגם תיבת דבר שהוא בדבור ש"מ דדוקא הוא ואי משום דר' ינאי יליף לקמן כ"ט ע"ב מקרא דלא יחשב, הרי אדרבה רש"י גופיה ביאר במנחות ד"ב ע"ב דהך מחשבה דקדשים האמור בש"ס הוצאת דבור בפה הוא דוגמא דעל כל דבר פשע לחייב על המחשבה כמעשה דאי לאו מוציאו בפה מחשבתו למאי ניחייב לה עכ"ל, וכ"כ השטמ"ק בשם הריטב"א ס"פ המפקיד, דהא דתנן החושב לשלוח יד בפקדון ב"ש מחייבין לאו למימרא דחייב במחשבה גרידתא דהא בגמ' נפק"ל לב"ש מדכתיב על כל דבר פשע אלמא דבור בעינן מיהת והא דקרי לה מחשבה משום דלא צ"ל כן בפני עדים אלא אפילו בינו לבינו ושמעו עדים מעצמן מאחרי הכותל או שהודה בדבר ודמיא למאי דאמרינן לא יברך אדם בהמ"ז בלבו דלאו דוקא בלבו אלא שלא השמיע לאזניו כו', וכן הביא השטמ"ק מקודם לזה גם בשם תוס' שאנץ והאריכו בזה ע"ש

ומה גם דשיטת רש"י גם גבי מחשבה דתרומה דנותן עיניו בצד זה כו' הוא דמחשב ואומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש ורוצה לאמר דדבור צריך, הבינו התוס' בבכורות נ"ט ע"א בד"ה במחשבה, והשתא אם במחשבה דתרומה דמקורו הוא מקרא דונחשב, אפ"ה הבין רש"י ז"ל דהאי מחשבה דבור הוא, מכש"כ במחשבה דקדשים דסמיך אילפותא דספרי מכל דבר, והספרי מבאר דהוא דבור לא כש"כ דלטעמיה אזיל, ושפיר פי' ע"פ שיטתיה דהאי מחשבה הוצאה בפה הוא וע' מנחות נ"ה ע"א תוד"ה במחשבה

וע"פ הנ"ל אצ"ל נמי דר' ינאי לקמן כ"ט שם חולק על הספרי או יפרש כהרא"ם דלאו דוקא דבור אלא אפילו במחשבה דלפ"ד רש"י והריטב"א הוא להיפוך דמחשבה דקא"ר ינאי כוונתו נמי לדבור כנ"ל, ונראה דכעין זה הבינו בתוס' רבינו שמשון בשם ה"ר אהרן ז"ל מרעגנשבורג המובא בשטמ"ק ס"פ המפקיד, וראיתי ברמב"ן ב"מ שם שיצא עתה מביהד"פ שכ' ג"כ וז"ל החושב לשלוח יד בפקדון ב"ש מחייבין באומר הוא דכתיב דבר פשע ולא במחשבת הלב כו' ע"ש

וראיתי מי שמייחס ענין זה דמפגל בקדשים להא דהרהור כדבור דמי, אבל אי אפשר לאמר כן דא"כ במאי פליגי רבינא ורב חסדא בברכות ד"כ ע"ב ליפשטו מברייתא דספרי דהחליטו דמפגל בקדשים הוא מדבור וילפי מקרא, ובע"כ דע"כ ל"פ התם אלא לצאת ידי חובת מצוה כדהתם, והוא בדוגמא מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה, משא"כ למחשבת פגול דעבירה איך תצורף למעשה, ובהרהור כדבור לענין שבת, התם גלי קרא ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר כדאמרינן בשבת ק"נ ע"א, וע' מש"כ בחידושי לקמן כ"ט ע"ב ודף מ"א ע"ב

תוד"ה הגה"ה ה"ג במגילה ד"ח מאי משמע א"ר יצחק בר אבדימי ע"כ, התוס' הוסיפו בזה רק תיבות מאי משמע, ורב יצחק בר אבדימי הוא בגרסתם כמו שהוא לפנינו בגמ', אבל בדק"ס גורס