אור הישר (זבחים) ח

קדריש כו', וקשה הלא עצם קרא דולא יחללו מביא שם הש"ס לטעמא דשמעון אחי עזריה דאיירי בקדשים, וכדמקשה שם דהאי אשר ירימו מבע"ל לאוכל טבל שהוא במיתה דהיינו בעתידים לתרום, משני דא"כ לכתוב קרא אשר הורמו מאי אשר ירימו ש"מ תרתי. ובמאי דמייתי התוס' תרומה, אמנם כן בתו"כ פ' אמור שם ובנדה דל"ב ע"א יליף מהאי קרא דסך בשמן של תרומה הוי כשותה, אולם התוס' כתבו שם דזהו הוי רק אסמכתא, וביומא דע"ז ע"א הוסיפו דעיקר קרא לדרשה דבסוגיין אתא דקדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים, ואפשר דהתם נמי פסיקא להו להתוס' מהאי קדשי מיותר כדכתבו הכא, וע' סנהדרין דפ"ג ע"א תוד"ה חילול ובמהרש"ל ומהרש"א שם ובמה"פ לירושלמי מע"ש פ"ב ה"א ובש"ק לירושלמי שבת פ"ט ה"ד

דף ד' ע"א. מנלן דבעינן זביחה לשמה דא"ק ואם זבח שלמים קרבנו כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרק ט"ז ובהתוה"מ שם סי' קנ"ו וסי' קס"ה

שם מה לזביחה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח, ע' ש"א סי' י"ז

שם ולילף שחיטה מינה משום דאיכא למיפרך מה לקבלה שכן פסולה בזר ואשה, והנה בשטמ"ק מוחק תיבת ואשה, ולכאורה מאי דחקו למחוק תיבה זו, הרי כמו הכשר שחיטה בנשים כמו בזרים משנתנו היא לקמן ר"פ כל הפסולין ובגמרא שם יליף מקרא דאפילו לכתחלה כשרה, כמ"כ פסול קבלה בנשים ג"כ היא משנה מפורשת בקידושין דל"ו ע"א ובגמרא שם ילפינן מוהקריבו בני אהרן כו' ע"ש, ואין לאמר דס"ל כבעל הלכות ארץ ישראל המובא בתוס' ריש חולין דנשים לא ישחטו משום שדעתן קלות, ועמש"כ בחידושי שם, דז"א דהתם הוא רק מצד חומרא בעלמא אבל הכא הלא סובב הולך אקרא, ומה"ת הלא כשרה לשחוט לכתחלה אפילו בקדשי קדשים כנ"ל, וצ"ע כעת

שם א"ק והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה ואמר מר זו הולכת אברים לכבש ותניא והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם זו קבלת הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה, ולכאורה אמאי איצטריך למכתב גבי קבלת הדם בני אהרן הכהנים, כיון דכתיב גבי הולכת אברים לכבש והקריב הכהן, הלא נוכל למילף בק"ו מה הולכת אברים לכבש דלא מעכבא כפרה בעיא כהונה הולכת דם דמעכבא כפרה לא כש"כ כדאמרינן לקמן י"ד ע"ב, וי"ל דאיצטריך ליה לדרשת התו"כ שם בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין ת"ל בני אהרן מה אהרן כשר אף בניו כשרים יצאו חללים ובעלי מומין, ועדיין קשה הרי האי בני אהרן מבע"ל בקידושין ל"ו למעט נשים מקבלת הדם, משום דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן, וע"ל י"ג ע"א ובמש"כ בחידושי שם

שם ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה, והנה ביומא מ"ח ע"ב בעו מיניה מרב ששת הולכת הדם בשמאל מהו, והביא סתמא דהש"ס שם ברייתא דלענין זרות אנינות שכרות מומין יושב ושמאל, בכולהו חד דינא להולכה כמו לקבלה, ורב ששת בשעה דקבעו מיניה עוד לא ידע מהברייתא, והקשו שם התוס' כיון דלא ידעו עוד מהא דקאמר בתר הכי א"כ מאי קמבע"ל הלא אמרינן הכא דהולכה לא נפקא מכלל קבלה כו' ע"ש, ולולא דבריהם היה נלע"ד דלבעיא דהתם יש מקום, משום דהולכה הויא עבודה שאפשר לבטלה ולהכי אפשר דגם בשמאל כשר, וכדאמרינן לקמן די"ד ע"ב גבי פסול זרות בהולכה, רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן לר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא כשרה בזר לרבנן פסולה, ואף דלא מסקינן התם הכי, מ"מ עכ"פ לרבה ור"י ולפ"מ דשקיל וטרי בסוגיא דלקמן שם, יש מקום לכתחלה לשאול אי הולכה בשמאל כשרה, וע' בחידושי מהרי"ט לקידושין דף ל"ו

והנה עצם דברי התוס' ביומא שם סובב הולך על פשיטותיה דרב ששת ממשנה דהתם נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, וע"ז הקשו דאי לא אסיק אדעתא למיפשטא מלקח את הכף בשמאלו א"כ מאי קמבע"ל נימא הולכה לא נפקא מכלל קבלה ותירצו דהיא גופה מספקא להו אי גמרינן מכף או איכא שום סברא שאין ללמוד משם ונימא הולכה לא תפקא מכלל קבלה ופשיט להו רב ששת דגמרינן מינה דכיון דכתב רחמנא הבאה אחת בקטרת ואי אפשר לעשות בהבאה אחת אא"כ יוליך הכף בשמאלו אלמא הולכה בשמאל כשרה כו' ע"ש. והנה דברי התוס' קשים להולמם, מאי פשיטותא היא הלא במקום דהתורה כתבה הבאה אחת וא"א אא"כ יוליך הכף בשמאלו, הרי בזה גופה נראה דעת תורה דבעבודה זו כשרה שמאל, ואיך אפשר ללמוד מזה במקום דאין לנו שום גילוי דעת מקרא, ודמיא לדאמרינן לקמן י"ד ע"ב היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי ע"ש

ולכן לולא דבריהם היה נלע"ד דהספק בהולכת דם בשמאל היה בד"ז, אי גמרינן מכף ויוכשר בשמאל מדגלי רחמנא בהולכת הקטרת אפשר דה"ה בהולכת דם, א"ד התם כיון דהבאה אחת קאמר רחמנא בקטרת וא"א לעשות בהבאה אחת אא"כ יוליך הכף בשמאלו, להכי כשרה בשמאל דחזינן דכן היתה דעת תורה וגזה"כ הוא, אבל לענין הולכת הדם ליכא למיפשט, דאפשר לאמר היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי כדלקמן שם, וכיון דמקטרת אין ללמוד, אפשר דגם בזה הדרינן לכללין, דהולכה לא נפקא מכלל קבלה ופסולה בשמאל, וע' בבאר שבע לתמיד ל"א ע"ב

שם א"ק ובשר זבח תודת שלמיו שתהא זביחה לשם תודה, ע' ספרא פ' צו פרק י"א ובהתוה"מ שם סי' ק"ז

שם תודה קרויה שלמים ואין שלמים קרויה תודה, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' צ"ו

שם מה לשינוי קודש שכן פסולו בגופו, ע' מנחות מ"ח ע"ב תוד"ה תעובר, ובת' באר יצחק חא"ח סי' ט' ענף ב'.