אור הישר (זבחים) פח

תוד"ה וכי. נראה דלית ליה הא דדרשינן בפ' איזהו מקומן מכאשר יורם דאיצטריך ליותרת ושתי הכליות כו' ע"כ, התוס' הכא לא העירו דאיצטריך נמי האי קרא לדרשתם בחולין ס"פ כל הבשר, דמה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה, כמו שהעירו בתוס' לקמן מ"ט ע"ב שם, ובכל המקומות לא העירו דאיצטריך נמי לדרשתם בתו"כ ויקרא חובה פרק ד', מה שלמים לשמן אף זה לשמו מה שלמים מביאים שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם, אך י"ל דתנא דתו"כ לא צריך קרא דכאשר יורם שיהיה לשמו, דס"ל כסוגיא דלעיל ד"ד ע"ב דכל הקרבנות ילפינן מהיקש דזאת התורה דבעינן לשמה

דף מ"ה ע"א הלכתא למשיחא א"ל אביי אלא מעתה כל שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא אלא דרוש וקבל שכר כו', לכאורה אמאי החליטו שניהם דשחיטת קדשים היא רק לכשיבוא משיח, הרי לפי עדותו של ר' יהושע סוף עדיות דקאמר שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית א"כ היו יכולים להקריב אף בזה"ז, והרמב"ם בפ"ו הט"ו מבית הבחירה אחרי שכתב שקדושת העזרה וירושלים לשעתן ולעתיד לבא, כתב וז"ל לפיכך מקריבין כל הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי כו', וע' בכפתור ופרח פ"ו שהביא מש"א רבינו חננאל מפאריז בשנת שבע עשרה לאלף הששי שיבא לירושלים ויקריב קרבנות בזמן הזה, וע' ח"ס חי"ד סי' רל"ו

ומזה תהיה נמי כעין ראיה למש"כ באריכות גדולה הגאון ר' דוד ז"ל מקרלין, בספרו שאילת דוד בקונטרס דרישת ציון וירושלים, שמצד כמה וכמה דינים אסור לנו להקריב שום קרבן בזה"ז על הר הבית אפילו ירשו לנו העמים, עד אשר יורונו לנו מן השמים בב"א

ובזה ניחא נמי הא דא"ל אביי לרב יוסף כל שחיטת קדשים לא ליתני ולא הזכיר לו זרעים, הלא שניהם היו בבבל, והיל"ל זרעים ושחיטת קדשים, וע' בב"מ קי"ד ע"ב וברש"י ד"ה בשיתא, ותירוץ דרוש וקבל שכר היה יכול להיות מוסב על זרעים וקדשים ביחד, אולם לפי הנ"ל ניחא דדיני זרעים עלול כל יחיד ויחיד לקיים בהכרח, כשיבוא לארץ ישראל, כל מצות התלויות בארץ, משא"כ מעשה הקרבנות שהן הן דוקא הלכתא למשיחא בב"א

שם כל שחיטת קדשים לא ליתני הלכתא למשיחא, וקשה הלא אמרינן שילהי מנחות מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם, וע' ב"מ קי"ד ע"ב רש"י ד"ה בארבעה, וא"ל דזהו מאי דקאמר איהו גופיה אלא דרוש וקבל שכר. דהא הקרבת חטאת ואשם אינה ענין לקבלת שכר רק לכפרת עונות. וזהו חיוב על כל אדם מישראל בכל מקום ובכל זמן, כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולפ"ז מצד הדין החוב על כל אחד מישראל לעסוק בשחיטת קדשים במקום מעשה הקרבנות בפועל כנ"ל. ועוד מאי הא דקאמר דמשום דהוא הלכתא למשיחא להכי לא ליתני, הלא אדרבא בשביל זה גופה עלינו ללמוד מעשה הקרבנות דזהו אחד מהעיקרים שנחכה לו בכל יום שיבוא, וצריכים אנו לדעת כל דיני הקרבנות למעשה, כדי לקיימם בפועל בב"א, ומשו"ה תניא בעירובין מ"ג ע"א הריני נזיר ביום שבן דוד בא אסור לשתות יין כל ימות החול דילמא אתי משיחא ע"ש, וה"נ אמרינן ספ"ב דסנהדרין מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא, וצ"ע כעת, וע' בכפתור ופרח ר"פ מ"ם

שוב ראיתי בהקדמת באר שבע שפירש דרוש וקבל שכר, וז"ל כלומר בדרישה תקבל שכר כאילו עשית אותה המעשה בפועל ע"ש, ולפמש"כ למעלה לשון הש"ס דחוק קצת

במשנה קדשי עכו"ם אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא והשוחטן בחוץ פטור דר"ש ור' יוסי מחייב, והנה בכ"מ ספי"ח מפסוה"מ נסתפק, אם מחלקותן קאי רק על שחיטת חוץ דסיפא או גם על פיגול נותר וטמא דרישא ע"ש, ולע"ד יפלא מה מקום להסתפק בזה, הלא בברייתא חשיב נמי פיגול נותר וטמא באין חייבין לדעת ר"ש, ור' יוסי קאמר עלה רואה אני בכולן להחמיר שנאמר בהן לה', הרי דעכ"פ פליג בזה בברייתא דלא פליג אמשנתינו, וע' בתוד"ה והשוחטן ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ אמור פרשה ד'

שם אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא כו' ור' יוסי מחייב ע"כ, אבל על עצם חלות ההקדש מקדושת עכו"ם לא צריך למיתני, דכבר נשנית סתמא דמתניתין ספ"ג דתרומות דהקדישן הקדש

שם והשוחטן בחוץ פטור דברי ר"ש, וכתב התוי"ט וז"ל לא מצאתי טעם מפורש ואפשר מדכתיב למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם ודרשינן זבחיהם דוקא עכ"ל, ומשמע דעל מדוכה זו ישב בשטמ"ק בשם הר"מ, שכתב וז"ל דכי היכא דדרשינן בשחוטי חוץ בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ ולא עכו"ם ה"נ נדרוש גבי הקרבן דדוקא קרבן של בני ישראל חייבין על שחוטי חוץ ולא בקרבן של עכו"ם מהר"פ ע"כ, וע"ל קט"ז ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

ולע"ד יפלא מאי האי דדחקו לדרוש דרשות שלא נמצאו בספרי תנאים ואמוראים, בכדי למצוא טעם על דברי ר"ש, הלא ר"ש גופיה ביאר טעמו בספרי ראה י"ב, מדכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך ולא עולת עכו"ם דברי ר"ש, וע"ש בהתוהמ"צ סי' כ"ב, ואע"ג דהאי קרא כתיב גבי העלאה אמנם שחיטה והעלאה אחת היא, אי מדר' יונה דאתיא שם שם או מדר' יוחנן אתיא הבאה הבאה כדאמרינן לקמן ק"ז ע"א, וע"ש ק"ו ע"ב תוד"ה אזהרה

שם דברי ר"ש ור' יוסי מחייב, כ"ה הגרסא בדק"ס, ובמשנה שבמשניות גריס ר"מ במקום ר"ש, וע' בירושלמי תרומות ספ"ג ובת' רבינו בצלאל אשכנזי סי' א'

שם ואין מביאין נסכים כו'. סוגיא זו איתא בתמורה ד"ג ע"א ושם היתה גרסא ואין מביאין עליהם