אור הישר (זבחים) פה

דף מ"ד ובמשנה דהקומץ זוטא ט"ו ע"ב, דדם הזבח מתירו ליקרב ע"ש, משא"כ נסכי מי החג דודאי אין להן שום מתיר, וכיון דבאין מחמת עצמן אין חייבין עליהן משום פיגול, ולפ"ז בודאי שיבוש הוא הא דתניא בתוספתא דסוכה פ"ג מי החג חייבין עליהן משום פיגול כו', וזה כוונת הגר"א ז"ל שהגי"ה במקום פיגול נותר, לן יוצא, וכמש"כ מוכרח הוא, וע"ש בחסדי דוד. וע"ע בירושלמי סוכה פ"ד ה"ז ובמה"פ שם, אהא דדרשו ונסכיה אחד נסכי מים ואחד נסכי יין

שם שדם האשם מתירו, לפי גירסת הגר"א בתוספתא פ"ה, צ"ל גם הכא שדם אשם מתירו לבהונות, וכ"ה בברייתא דהכא מ"ד ע"ב ובמנחות ט"ו ע"ב וע"ש בשטמ"ק

שם פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים דמן מתיר את אימוריהן ליקרב רש"א כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול ע"כ, והרמב"ם פי"ז ה"ד מפסוה"מ פסק לא כר"מ ולא כר"ש רק כר' יוסי דברייתא לקמן מ"ד ע"ב דאינו תלוי בכלליות חטאת הפנימי, רק בפרטיות המחשבה והעבודה, אם היתה המחשבה בחוץ על דבר הנעשה בחוץ, אז יש דין פיגול גם בחטאות הפנימיות, ולפ"ז יל"ד קצת לפ"מ דמשמע בחולין פ"ה ע"א, דאותו שראו דבריו לדינא קבעוהו בלשון חכמים ע"ש, והשתא הכא דלא קיי"ל כר"ש, מדוע קבעו לדבריו בתוספתא מעילה פ"א בלשון וחכמים אומרים אין פיגול בפנים

שם כל שאינו על המזבח החיצון כשלמים כו', עמש"כ בחידושי לעיל י"ד ע"א

רש"י ד"ה אין חייבין. דאדם מביא אשמו עכשיו ולוגו עד עשרה ימים ע"כ, וכן העתיק הר"ב בפיה"מ, והתוי"ט הרחיב בזה וכרוכלא חשיב ואזיל כה"מ בש"ס רש"י ורמב"ם ור"ב ז"ל, דברוב המקומות יאמרו עד עשרה ימים, ופעמים עד כמה ימים, וע' ר"ה ד"ל ע"ב תוד"ה ונתקלקלו, ומשמע דלהתוי"ט קשיתיה, אם שיעור העשרה ימים הוא בדוקא כדמשמע לשון הש"ס, מדוע כתבו במק"א בכמה ימים, הלא נ"מ הוא לדינא

ולעד"נ דבכלל הדברים העתיקו לשון הש"ס עד עשרה ימים, בכ"ז כתבו ג"כ במק"א עד כמה ימים, משום דגם לדידהו לא מכרעא מילתא, דהא בתוספתא זבחים פ"ה הלשון שאדם מביא אשמו היום ולוגו עד עשרים יום, וצ"ע למעשה כשיבנה ביהמ"ק בב"א, אם גם שיעור זה הוא בדוקא ולא בזמן מאוחר

תוד"ה והלבונה. וא"ת אמאי לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב לבונה אע"ג דלא חזיא לאכילה כו' ע"כ. לכאורה היה יותר מקום לקושית התוס' ע"ד התוספתא פ"ה, דהתם תניא הקטרת והלבונה אינם ראוין לאכילה ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא, והשתא הלא במשנה דלקמן מ"ה ע"ב חשיב עצים בהדי קטרת ולבונה, ואמאי לא חשיב להו בתוספתא יחד עם אלו, שכולן אינן ראוין לאכילה, ומצאתי בתוספתא צוקערמנדל דגריס שם הקטרת והלבונה אם ראוין לאכילה אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא, ובע"כ דה"פ דאם אינן ראוין לאכילה הרי אינן בסוג פיגול כו', אמנם אם הן מין כזה שראוין לאכילה, אפ"ה אין חייבין עליהן משום פיגול כו', ולפי גרסא זו אין מקום למיחשב עצים בתוספתא, דהתם ל"ק אלא על מין קטרת או לבונה הראוין לאכילה, וחילוק זה לא שייך בעצים, אבל משמע ברמב"ם וראב"ד סוף פי"ח מפסוה"מ, דלפניהם היתה גרסת עצים יחד עם קטרת ולבונה בדברי ר"ש ע"ש

בא"ד ושמא אע"ג דחייבין על העצים משום טומאה אין חייבין עליהם משום פיגול דלאו קרבן גמור הם לרבנן כו', ע' מנחות ד"כ ע"ב תוד"ה מלמד ושם פ"ה ע"ב תוד"ה בעי רבא ובמל"מ פ"ו ה"ג מאיסו"מ

תוד"ה ומנחת. במביא זבחו היום ונסכים ביום מחר כו', ע' בתוס' מנחות י"ד ע"א ד"ה מנחת ומ"ד ע"ב ד"ה מנחתם ובר"ה ד"ל ע"ב ד"ה ונתקלקלו ובערכין י"א ע"א ד"ה השיר וי"ב ע"א ד"ה נסכים וד"ה ותסברא

ע"ב מהו דתימא ה"מ אבר דמחבר אבל קומץ דמיפרש אימא לא קמ"ל, ע' מל"מ פ"ג ה"ט מפסוה"מ

שם האי קומץ פיגול דפלגיה מחית אארעיה ופלגיה אסקיה אמערכה כו', ע"ל מ"ב ע"ב תוד"ה הקומץ ובכריתות י"ד ע"א תוד"ה פקע

שם א"ר יצחק א"ר יוחנן הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן א"ר חסדא מרי דיכי מזבח מקוה טהרה א"ר זירא שמשלה בהן האור, והנה בבאר יצחק חא"ח סי' כ"ב הביא בזה דברי רש"י (שאינו לפנינו) דמיירי שמשל האור רק בקצתו, וכתב הגאון הנ"ל דאתיא כהך מ"ד דס"ל במנחות כ"ו ע"ב דסגי במשל האור בקצתו ע"ש, ולע"ד קשה על דבריו בכפלים, ראשונה במה שלא הזכיר שהרמב"ם בפי"ח הכ"א מפסוה"מ כתב בהדיא אהא דבסוגיין שמשל האור ברובן פקע איסורן מהן, והוא כדעתו בפי"ב הי"ג ממעה"ק גבי מנחות, וע' במל"מ פ"ג ה"ט מפסוה"מ, והאחרון הכביד דבסוגיין אוקמינן אליבא דר' יוחנן, ואיהו גופיה הוא מארי דשמעתא במנחות שם, דס"ל משתצית בו את האור ברובו ע"ש, ופירש"י הכא בד"ה אבר דמחבר לא קאי ע"ד ר' יוחנן דהוא נגד שיטתיה כנ"ל, וע' בת' אחיעזר חי"ד סי' כ"ו

שם וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו כו', ע"ל כ"ח ע"ב תוד"ה מסתברא ובאור שמח פי"ז הכ"ז ממאכלות אסורות

שם מידי מקוה כתיב. כה"ג בב"ק כ"ה ע"א, וע"ל כ"ז ע"א תוד"ה אלא

שם וטומאתו עליו כו' כשהוא שלם יצא כו' כשהוא חסר, דרשה כזו אשכחן בנזיר מ"ג ע"ב

שם ר' יוסי אומר הואיל ונאמרו כו', בשטמ"ק גריס ר' אחיא, אולם בתו"כ צו פרק י"ד גריס ר'