אור הישר (זבחים) פד

תניא ארבעים ושמנה, וכמ"כ מצאו ברייתא דתניא מ"ז, ועלה שפיר משני דהך ברייתא ס"ל דאין מערבין לקרנות ושיריים מעכבין. אולם תוספתא דזבחים שהיא היא הברייתא דבדידה איירינן בסוגיין. ושם נשנית ארבעים ושמונה, דלא שייך בזה להקשות והא תניא ארבעים ושבע והתניא ארבעים ושמונה, בזה הוא ודאי ט"ס, וע' גבורות ארי ליומא נ"ז ע"ב ושם במלואים נ"ז ע"ב וד"ס ע"א

שם וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר, בתוספתא ספ"ד הגרסא וחכ"א אין פיגול בפנים, ואע"ג דלענין פסול בדבר זה שניהם שוים, דהא במאי דאמרי אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר, הכוונה דכרת אין בו אבל פסול מיהא הוי, כדכתב הרמב"ם פט"ז ה"ז מפסוה"מ ור"ש לקמן מ"ג ע"א דקאמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול, כוונתו נמי דפסול מיהא הוי כדאמרינן לעיל י"ד ע"א, וע"ש תוד"ה מודה ולקמן מ"ד ע"ב ד"ה בדבר ובמנחות י"ד ע"א ד"ה פיגל ובגיטין נ"ד ע"ב ד"ה דכי. אכן בע"כ בכלל הענין חילוק גדול הוא מן הקצה אל הקצה, דלגרסת התוספתא אין פיגול בפנים, שהוא דעת ר"ש במשנה מ"ג ע"א ור' יוסי בברייתא מ"ד ע"ב, הלא לדידהו בהחלט אין פיגול בפנים, ואילו לגרסת הש"ס משמע דאם היה מפגל בכל המתיר היה עושה פיגול ואע"פ שהוא בפנים

שם קתני מיהא פיגל בין בראשונה כו', ע' מנחות ט"ז ע"א תוד"ה קתני

תוד"ה כגון שפיגל בראשונה, דתניא וכפר את מקדש הקדש זו לפני ולפנים כו', עמש"כ בחידושי לקמן נ"ב ע"ב

ע"ב ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתיריו כו', הנה ממה דקאמר פיגול וחייבין עליו כרת, ומהא דמקשה כרת לא מיחייב כו', משמע דפיגול, וכרת דפיגול, שני דברים נפרדים הם, משום דקושטא דמלתא הכי הוא, כדכתבו התוס' במעילה ד"ג ע"ב בד"ה קומץ, דדוקא לחייבו כרת אינו נקבע עד לאחר זריקה, אבל שם פיגול חל משעת שחיטה כמו לענין להביא לידי מעילה ע"ש, והיינו דפירש"י לעיל כ"ח ע"ב בד"ה מה הרצאת כשר וז"ל, אף פיגול אינו קבוע עד שיזרק הדם כו', ובזה הורה כדברי התוס' במעילה כנ"ל

שם בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך כו', ע' מל"מ פט"ז מפסוה"מ

במשנה אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקומץ והקטרת והלבונה כו', והנה בתוספתא פ"ה תניא רש"א הקטרת והלבונה אינם ראוים לאכילה ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ע"ש, הרי מוכח מדבריו שאין דעתו להוציאם מידי פיגול מפני שאין להם מתירין אחרים רק הם מתירין את המנחה, דא"כ הרי היה קומץ שוה לקטרת ולבונה כדפירש"י, אלא שהוא מוציא קטרת ולבונה מפני שאינן ראוין לאכילה, הלא חזינן דר"ש פליג בקומץ, ולפ"ז יל"ד על מסדר הש"ס אמאי לא קבע אותו בפלוגתא בבבא זו כמו באינך בבי דמשנתנו, וע' בסוגיין תוד"ה והלבונה ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה משכחת לה. אחת על הקרנות ואחת לטהרו של מזבח כו', ע' ספרא פ' אחרי פרשה ד' ובר"ש משאנ"ץ שם משנה ב'

רש"י ד"ה בד"א כו' בתוספתא דמנחות קתני לה כו', ע"ש פ"ג ופ"ה

בא"ד בד"א שהמנחה נפגלה בעבודה אחת בקמיצה כו', ע' מנחות י"ג ע"א תוד"ה קמ"ל ושם ט"ז ע"א תוד"ה בין ובתוי"ט שם רפ"ב

רש"י ד"ה אלו דברים שאין חייבין עליהן כרת באכילתן משום פיגול ע"כ, ואע"ג דאין חייב כרת, אבל מיפסל מיהו ע"י מחשבת פיגול, כדכתבו התוס' ביומא מ"ח ע"ב בד"ה חישב

תוד"ה הא. צ"ע פ' איזהו מקומן כו' והוה מצי לאתויי הך ועוד מברייתא דלעיל דף ל"ט כו', עמש"כ בחידושי לקמן נ"ב ע"ב

תוד"ה הקומץ, הקשה בקונטרס בהקומץ זוטא י"ד ע"א ל"ל טעמא דאין מתירין כו', ולע"ד יל"ד טובא בפירש"י בקושיתו ובתירוצו, בקושיתו בלתי מובן קביעת מקומה, לפ"מ דבמנחות שם הביא הש"ס דין קומץ דמשנתינו דרך אגב, אהא דהקשו ודם מי מיפגל והתנן אלו דברים כו' והדם ע"ש, ולפ"ז טפי הי"ל לרש"י ז"ל לקבוע קושיתו הכא, על עצם דין המשנה דפתח הקומץ כו', ובתירוצו שכתב כגון שהוצת האור ברובו דחשיב כמאן דקריב המתיר, הרי אהא דאמר עולא קומץ פיגול שהעלו ע"ג המזבח פקע פיגולו ממנו, פריך הש"ס בסוגיין מאי קמ"ל אי דאין חייבין עליו משום פיגול תנינא אלו דברים שאין חייבין עליו משום פיגול הקומץ כו', ופירש"י מאי קמ"ל למאי מיבעי ליה הא פקיעת פיגול אי למימרא דאם אכל ממנו אחר שעלה אין חייבין עליו כרת תנינא דבלאו עלה נמי אין חייבין עליו כו', הלא הבין רש"י גופיה הכא בכוונת הש"ס, דמשנתינו איירי דהקומץ עדיין לא עלה, ואיך תירץ רש"י שם אהא דמשנתינו, דאיירי שהוצתה האור ברובו, דאז בהכרח כבר עלה, וצ"ע כעת

בא"ד וקשה לפירושו דאי הוצת האור ברובו א"כ פקע פיגולו ממנו כו', ע' בק"א לתו"כ צו פרק י"ג מ"ה

בא"ד וי"ל דמיירי שחציו העלה ע"ג המזבח וחציו לא העלה כו', ע' מל"מ פ"ג ה"י מפסוה"מ

בא"ד ומפרש ר"ת דטעמא דקומץ לאו משום דהוא מתיר אלא משום דלא שייך ביה הרצאה כו', ע' מל"מ פי"ח ה"ז מפסוה"מ

דף מ"ג ע"א במשנה. והנסכים הבאין בפני עצמן, וכתב הרמב"ם בפיה"מ הם היינות שמביאין בנדר ונדבה כו' ע"כ, ונראה דכש"כ נסכי מי החג, דאילו נסכי יין משכחת לה דיש לה מתיר אפילו לר"מ, היכא דבא עם הזבח כדתניא בברייתא דהכא