אור הישר (זבחים) פג

רש"י ד"ה כגון. וכל מחשבה דקדשים מוציא בפה הוא כו', וכ"כ רש"י לעיל ד"ל ע"א ודל"א ע"א ובמנחות ד"ב ע"ב, ועפ"ז הטיבו אשר דברו המגיהים בשם מהרש"ל למחוק מדברי רש"י בקידושין מ"א ע"ב תיבות וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים ע"ש, דלשיטת רש"י לא דמי כלל מחשבה דפסול ופיגול למחשבה דתרומה והקדש, דהם באים ע"י מחשבת הלב כדהביא שם רש"י מקראי, משא"כ מחשבה דפסול ופיגול שהיא באה ע"י דיבורו דוקא בהוצאת פיו כנ"ל, וע' בתוס' מנחות נ"ה ע"א ובכורות נ"ט ע"א ד"ה במחשבה ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ד ע"ב ודף כ"ט ע"ב

והנה לפ"מ שבררתי דעת רש"י היא בכ"מ דמחשבה דפיגול היא בדבור, וכה"ד התוס' בב"ק ד"ק ע"א והרא"ש בשם רבינו ברוך בה' ס"ת והסמ"ג ס"ס של"ז, אכן לפ"מ דהתוס' גופייהו לעיל ד"ב ע"א וד"ד ע"ב הם כמסתפקים ועמש"כ בחידושי שם, ודעת החינוך מצוה קמ"ד דהוא במחשבה גרידא בלא הוצאה בפה, ולפ"ד המל"מ רפי"ג מפסוה"מ דגם דעת הרמב"ם הוא כן, וע' בת' רדב"ז ח"א סי' קנ"ד

ולפ"מ שנבאר להלן, יש לכ"א מהשיטות מקור מחכמי התנאים והאמוראים, דלולא דבריהם אמינא לע"ד בפשוטו, דמחלקה קדומה היא גם בין חכמי הש"ס, והכרעת רש"י וסיעתו היא מהספרי דנפק"ל מכל דבר רע דהוא בדיבור, כדהוכיח בש"מ לב"מ ס"פ המפקיד, וע' ברש"י עה"ת ר"פ שפטים וברא"ם שם, והראשונים דס"ל דלא בעינן הוצאה בפה, הוא מדמתני רב מרי בשם ר' ינאי לעיל כ"ט ע"ב, מנין למחשבה בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב, ורב אשי הקשה לו הלא לאו שאב"מ הוא כו', והבאתי שם בחידושי בשם ראשונים ואחרונים שהקשו, אי הך מחשבה היא בדיבור אמאי קרי לה לשאב"מ, הלא כל היכא דנעשית פעולה ע"י דיבורו נחשב הדיבור למעשה ע"ש, וא"כ י"ל דזהו גופה קשיא להו לראשונים הנ"ל, ומזה הוכיחו דהיינו מאי דחדית ר' ינאי, דעל מחשבה דקדשים לוקה אפילו בלא הוצאה בפה, וע"ז גופה תמה רב אשי הרי מחשבה בלי דיבור הוי לאו שאין בו מעשה, עד דרב מרי הוכרח להעמיד דברי ר' ינאי אלו אליבא דר' יהודא דאמר לשאב"מ לוקין עליו, וראשונים אלו אפילו אי לא סברי כר"י דלוקין על לאו שאב"מ, אבל בהאי פרטא נקטי כרב מרי ורב אשי דנקטו דמחשבה דקדשים היא במחשבה גרידא כנ"ל, וקרא דלא יחשב לא מייתר גם להספרי, דמבע"ל לכדאחרים שם דמחשבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי, או לאידך דר' ינאי דלא יערב בו מחשבות אחרות, דמחשבת פסול מוציאה מידי פיגול ע"ש

אכן אפילו להני דסברי דסגי במחשבה גרידא, בע"כ צריך להוציא בשפתיו שעבודתו זו היתה במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו, ומאז טעון עיבור צורה ושריפה, או מקמי הכי שעתיד לחשוב כזאת, וע"ז התרו בו למען הלקותו וקבל עליו התראה, דאל"ה מנא ידעינן אטו מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי. וכקושית המגי"ה במל"מ רפי"ג מפסוה"מ

ולפי הנחה זו כל המעקשים יהיו למישור, דהראשונים דסברי דהוא בדיבור הוכיחו מהא דתנן לעיל כ"ט ע"ב שחט בשתיקה, זרק בשתיקה, ולעיל כ"ז ע"א כאן שנתן בשתיקה כאן שנתן באמירה. ובדף ל"א ע"א אי דאפקא בלשון אכילה כו', וכן לקמן מ"ב ע"ב, והאומרים דהוא במחשבה גרידא הוכיחו מהא דאמר רבה לקמן מ"ו ע"ב טעמא שלא היה בלבו כלל הא היה בלבו לשם חולין פסול, וכן אמר איהו גופיה במנחות ד"ב ודף מ"ט מחשבה דלא מינכר פסל רחמנא מחשבה דמינכרא לא פסל רחמנא, די"ל דעצם האיסור קרוי מחשבה, היא השולטת בזמן העבודה לפסול או לפגל, ובמקום שהזכירו בזה תיבות לשון, אמירה, או שתיקה, קאי על הזמן הקודם או שלאחריו, שאז גילה לנו בזה מחשבתו שבלבו לשעתו כנ"ל, ואפשר נמי דסוגיות הש"ס דמפרשי ענין מחשבה דקדשים בתיבת לשון, שתיקה, או אמירה, ס"ל כהספרי דבעי דיבור, ואותן סוגיות המכנים אותה במחשבה שבלב, ס"ל כרב מרי ורב אשי כנ"ל

והנה אהא דב"ק ע"ו ע"א דאוקי ר' יוחנן בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים, הקשה בהפלאה לכתובות דף ל"ג וז"ל, קשה הא קיי"ל דהמחשב בקדשים לוקה משום שנאמר לא יחשב וא"כ הו"ל ממון ומלקות דקיי"ל דאינו לוקה ומשלם כו' ע"ש מה שהאריך בזה, ולע"ד נפלאים דבריו, ראשונה במש"כ הא קיי"ל דהמחשב בקדשים לוקה כו', הרי הרמב"ם כתב בפירוש רפי"ח מפסוה"מ דהמחשב בקדשים עובר בל"ת דלא יחשב, ומסיק ואעפ"כ אינו לוקה שאין המחשבה מעשה ע"ש, ועוד הלא לעיל כ"ט אוקמינן להא דהמחשב בקדשים לוקה כר' יהודא דס"ל לשאב"מ לוקה, ובב"ק שם קאי אליבא דר"ש, ודילמא לא ס"ל לר"ש כר"י, ומכש"כ דר' יוחנן גופיה ס"ל בפ' הלוקין ט"ו ע"ב ובכ"מ דלשאב"מ אין לוקין עליו

וכבר הקשה השטמ"ק בשם המאירי בב"ק ד"ה ע"א, אמאי חייב מפגל לשלם והא לוקה משום לאו דלא יחשב ואין לוקה ומשלם, ותירץ דהמחשבה שחושב לפגל הוי לשאב"מ ואין לוקין עליו ע"ש, ולע"ד בלתי מובן כלל ההרכבה דחיוב תשלומין דמפגל לחיוב מלקות דידיה, הרי משכחת חיוב ממון היכא דלא אתרו ביה למלקות, ועוד דילמא ס"ל לר' יוחנן בב"ק ע"ו וסוגיא דהתם ד"ה, דהאי לא יחשב אתא שלא יערב בו מחשבות אחרות, או דבמחשבה הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי כנ"ל, ומנ"ל לאמר דסוגיות דב"ק ס"ל דוקא כדמתני רב מרי אליבא דר' ינאי, וצ"ע

דף מ"ב ע"א כגון ארבעים ושלש של יוה"כ כו', וכ"ה במנחות ט"ז ע"א ובירושלמי יומא ספ"ה, וגרסא זו מתאמת עם חשבון רש"י דהכא, וממילא הגרסא בתוספתא זבחים ספ"ד ובמנחות פ"ו ארבעים ושמונה של יום הכפורים הוא ט"ס, והנה אתוספתא דמנחות י"ל דהיינו דפריך בסוגיין והא