אור הישר (זבחים) ז

תוד"ה אתנו. אבל אדם השוחט קרבן פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר ע"כ, ואע"ג דאנן פסקינן כרבא במנחות מ"ט ע"א דעקירה בטעות לא הוי עקירה, ומשו"ה כ' הרמב"ם רפט"ו מפסוה"מ דשלא לשמה דמשנתנו איירי בזדון ע"ש, מ"מ לכתחלה ודאי ראוי לב"ד לשמור דלא ליתו למיטעי, ולהכי יש מקום לתנאי הב"ד על התקנה, דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו

בא"ד וכן המקבל ומוליך וזורק ע"כ. כוונת התוס' לחלק, דגבי גט עלול הטעות להיות רק באדם אחד, הוא השליח המביא אותו ונותן ליד האשה, ולהכי לא חששו כ"כ, משא"כ בקרבן יש מקום לחלות הטעות לכל העוסקים בארבע העבודות של הקרבן

תוד"ה קיימי. שלא יחשוב כלל וישחוט סתמא ויפסל. ע' נוב"י קמא חי"ד סי' צ"ג

דף ג' ע"א. תו רמי מילתא אחריתי מי א"ר יהודא א"ר חטאת ששחטה לשם עולה פסולה שחטה לשם חולין כשרה אלמא דמינה מחריב בה כו'. באמת רבא גופיה ס"ל נמי לקמן ד"ז ע"א דחטאת ששחטה לשם עולה פסולה, והוא כסתימת משנתנו חוץ מן הפסח והחטאת, הרי דשינוי קדש דחטאת פוסל, אלא דעיקר קושיתו היא מהא דרב יהודא קאמר בשם רב דאם שחטה לשם חולין כשרה, הלא לפ"מ דילפינן לקמן ד"ז ע"ב פסול דש"ק בחטאת מדכתיב ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת, א"כ גם לשם חולין הו"ל לפסול, ובע"כ דהא דלא מפסיל החטאת אם שחטוה לשם חולין, הטעם משום דלאו מינה לא מחריב בה, ולפ"ז שפיר מקשה מינה אגט, דהא כמו בש"ק דחטאת נפק"ל מקרא דאותה לעיכובא, ואפ"ה דלאו מינה לא מחריב בה, והשתא בגט נמי דכתיב לה לשמה, ומ"מ אם נכתב אפילו לשם כותית דלאו מינה נמי מחריב בה, והשתא אכתי לא סלקא אדעתיה דטעמא דרב בחטאת ששחטה לשם חולין דכשרה הוא משום דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים, דלפ"ז הרי גזה"כ הוא כדפרש"י בסוגיין ע"ב בד"ה ה"ג

עוי"ל דכל קושית רבא הכא הוא דוקא אליבא דרב, דלכאורה לפ"מ דמסקינן לקמן דמ"ו ע"ב, דשחטה לשם חולין כשרה ואינה מרצה, וכ"פ הרמב"ם בפט"ו ה"ד מפסוה"מ ולפ"ז אע"ג דלאו מינה דקדשים הוא אפ"ה מחריב קצת בהא דאינה מרצה, ולפ"מ דרבא הבין דרישא דמתניתין דכל הגט שנכתב שלא לשום אשה פסול כייל נמי כותית. ועפ"ז י"ל דרבא דהכא ס"ל כשמואל בגיטין דכ"ד ע"ב, דרישא שם דכל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול, היינו פסול לגרש בגט זה אבל מ"מ פוסל לכהונה משום ריח הגט, ולפ"ז בגט הנכתב לשם כותית פוסל נמי לכהונה, א"כ לא מסתייה דלא קשה מזבחים אגיטין, אלא דמיין נמי להדדי, דכזה כן זה שניהם לאו מינה נינהו ומחריבין קצת, דחטאת לשם חולין כשר ואינו מרצה, וכתיבת גט לשם כותית פוסל בכהונה, ובע"כ דכל קושיתו דרבא הכא הוא אליבא דרב, דס"ל בגיטין שם דרישא דמתניתין שם פוסל את הגט דאפילו ריח הגט אין בו, הרי דלאו מינה מחריב בה, לפסול את הגט לגמרי, ובחטאת לשם חולין דהוא נמי אינו מינה, ניהי דאינו מרצה, אבל עכ"פ הקרבן כשר, הרי דלא מחריב בה, וע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ד אות ב' ובפ' צו סי' ע"ו אות ב'

שם דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה, עמש"כ בחדושי לחולין דל"ב ע"א

שם והתניא תוכו ולא תוך תוכו, עי' ר"ש כלים רפ"ג ובחי' הרמב"ן לחולין כ"ה ע"א ובטו"א לחגיגה דכ"ג בהשמטות

שם ואפילו כלי שטף מציל, ע' ר"ש כלים רפ"ח

רש"י ד"ה דאין ברירה וגריעה מסתמא כו', וכ"כ התוס' בגיטין דכ"ד ע"ב ד"ה לאיזו שארצה אגרש בו פסול, דאפילו מאן דסבר בעלמא יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה ע"ש, ולפ"ז אע"ג דבש"ס קאמר הכא דילמא שאני התם דאין ברירה, מ"מ הוא בהחלט דבזה אין ברירה, ומשו"ה אע"ג דהכא קאי אליבא דרבא, אפ"ה ליכא להוכיח מהכא דאיהו ס"ל גם בעלמא דאין ברירה, דהכא כו"ע ס"ל הכי כנ"ל, וע' בכורות מ"ח ע"א תוד"ה דכו"ע ובגיטין מ"ח ע"א תוד"ה אי ובעירובין ל"ז ע"ב תוד"ה קסבר ובב"ק פ"ח ע"ב תוד"ה הכי

ע"ב אם הציל במת חמור שכן חולקין אוהלים, כ"ה הגרסא ברש"י ותוס' וכ"ה בתוספתא כלים ב"ק פ"ו ובתו"כ שמיני פרשה ז' וע"ש בפי' הראב"ד ובהתוה"מ סי' ק"ל

שם דאר"א מ"ט דרב ולא יחללו את קדשי בני ישראל כו', עמש"כ בחידושי לקמן דמ"ו ע"ב

שם קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים, ע"ל ד"ב ע"א תוד"ה לשם

שם האי תוכו מבע"ל לאוכלין שגיבלן בטיט כו', ע' ר"ש כלים פ"ג מ"א ושם פ"ה מ"ו ובתוס' שבת ס"פ המצניע

שם ארבעה תוכו כתיבי כו', עמש"כ בחידושי לחולין דכ"ה ע"א

רש"י ד"ה ארבעה. דהוה מצי למיכתב אל תוך וכתיב תוכו למיעוטא כו', ע' בהתוה"מ פ' שמיני ס' קכ"ט

תוד"ה שכן. אבל מחיצה אחת בתנור מודה ר"א דלא חייצא וטמא כו', ע' בר"ש ורא"ש כלים פ"ח מ"א

תוד"ה הכא כגון בשוחט חטאת סתם וכסבור שהיא עולה דכשרה ע"כ, פי' דאנן פסקינן כרבא במנחות דמ"ט ע"א דעקירה בטעות לא הויא עקירה, וע' ברמב"ם רפט"ו מפסוה"מ ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"א ברש"י ד"ה אלא

תוד"ה לא יחללו את קדשי ב"י אע"ג דהאי קרא כתיב בטבל ובתרומה כדמוכח לקמן די"א ע"ב בגמרא דשמעון אחי עזריה דילמא קדשי מיותר