אור הישר (זבחים) עז

מדוע לא נימא כמו דרבי רחמנא בתיבות דבר פשע דיש שליחות לדבר עבירה בשליחות יד, כמ"כ רבי רחמנא בתיבות דבר רע דמיניה ילפינן פיגול, דגם בזה יועיל שליחותו מטעם דגלי קרא, אמנם לא קרב זה אל זה, דפעולת השליחות יד לא תוכל להעשות ע"י עצם הדבור, ואעפ"כ גלי ביה קרא לשון דבר להורות על הדבור, בע"כ הכוונה על עבדו או שלוחו שיעשה ע"י דבורו, משא"כ פעולת הפיגול דכל עצמו היא אשר בפיו ידבר, ובזה גופה נופל מאי דגלי ביה קרא לשון דבור, ומדוע נסובב האי דבור דכתב ביה רחמנא על השליחות שיצוה לרעהו, ולהכי הדרינן בזה לכללא דאשלד"ע

ע"ב ר' יהודא אומר יכול חטאת ששחטה בדרום יהא חייב כו'. בספרי שפטים הגרסא יהיה עובר בלא תעשה וכ"ה גם בילקוט שם וע"ש בהתוה"מ סי' ז'

שם תיובתא דר' אבא תיובתא. והנה חתני הגאון הגדול מו"ה יצחק אייזיק הלוי הערצאג שליט"א העיר כי מסוגיא דהכא תתחזק השגת הראב"ד על הרמב"ם פט"ז ה"ו מפסוה"מ, וביחוד הגדיל פליאתו מסוגיין ע"ד הכ"מ שם שכ' דמדר' יהודא נשמע לרבנן, דכי היכי דאשכחן לר' יהודא במחשבת הינוח דאע"ג דלא הוי פיגול מיפסל ה"נ לרבנן דחשב על הדם הניתן כו' אע"פ שאינו פגול מיפסל ע"ש, וזה תמוה דהא כל התיובתא דמסיק הכא בש"ס היא דוקא אליבא דר' יהודא. ולפי דברי הכ"מ מאי תיובתא מנלן דאתיא כר' יהודא דילמא רבנן היא, ופסול משום דשלא במקומו כמקומו דמי, אלא דאינו פיגול משום טעמא דמר זוטרא לעיל כ"ז ע"א זריקא דשריא בשר כו'

שם א"ר חסדא אמר רבינא בר סילא (בכ"מ גריס שילא) חישב שיאכלוהו טמאים למחר חייב אמר רבא תדע כו', מלשון הש"ס משמע דכל החידוש הוא מאמוראים, ורבא מייתי סייעתא לדבריהם, וקשה הלא ברייתא היא בתוספתא פ"ב, ומשמע נמי דמשם הוא המקור לדברי הרמב"ם פי"ד ה"ט מפסוה"מ ע"ש

שם אשר לה' לרבות אימורין קדשים קלים לטומאה כו'. הארכתי בזה בחידושי לכריתות כ"ג ע"ב

שם ל"א הא אימורין לא חזו ולא היא כו'. ונרשם עה"ג דס"א לא גרסי לה, אכן בכ"מ פי"ח הי"ח מפסוה"מ גריס לה

רש"י ד"ה דבר רע מום בגלוי שהוא מגונה כו'. וכן פירש"י בבכורות ל"ז ע"ב, אכן בספרי שפטים תניא אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד תם ונעשה בע"מ נולד בעל מום ממעי אמו מנין ת"ל כל דבר רע, וע"ש בהתוה"מ

תוד"ה שיאכלוהו טמאים ל"ד לאכילת כלבים כו', ע' לעיל ע"א רש"י ד"ה ה"ג ל"א ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה בשר. היינו בדבר שצריך היתר מזבח כו', ע"ל מ"ו ע"ב תוד"ה אחת ובמש"כ בחידושי לכריתות י"ד ע"ב ודף כ"ג ע"ב. בית שמאי פרק רביעי

במשנה ב"ש אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר כו' ולענין אם עובר בזה על עבירה דבל תגרע כדתנן לקמן ד"פ ע"א, ע' מה שהאריך בקונטרס אבני מלואים לטו"א ר"ה דף כ"ח, וע"ע באור שמח פ"ד ה"ח מה' יבום

שם וב"ה אומרים אף חטאת שנתן מתנה אחת כיפר, ע' תוספתא פ"ו

שם לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקנה ואת השנייה חוץ לזמנה כיפר, ע' בת' באר יצחק חאה"ע ס"ס י"ב ובעין יצחק אה"ע ח"ב סי' י"ט

שם כל הניתנין על המזבח הפנימי שאם חיסר אחת מן המתנות לא כיפר, ל"ד להא דתנן במנחות כ"ז ע"א ז' הזיות שעל מזבח הזהב מעכבות זו את זו, דהתם איירי רק בשבע הזיות, והכא איירי גם במתן ד' שעל מזבח הפנימי דמעכבות זא"ז כדמשמע בגמ' לקמן ל"ט ע"א, ובכלל צריך למתני הכא בשביל הא דמסיק עלה לפיכך נתן כולן כתקנן כו', וע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' תפילין סי' ל'

תוד"ה מניין, לכאורה אתיא כב"ש דב"ה כיון דמכשרי אף בחטאת ויליף לקמן מוכפר אע"פ שלא נתן אלא אחד לא צריך קרא לשאר קרבנות כו' ע"כ, פי' דלא עדיפי מחטאת וכ"כ התוס' בסנהדרין ד"ד ע"א. ונלע"ד דלפי הנחה זו אתיא כולה סוגיא דידן כמין חומר, דהא רב הונא קאמר לקמן ל"ז ע"ב, אהא דב"ש ס"ל דבחטאת שתי מתנות וב"ה אומרים אף חטאת שנתנה במתנה אחת כיפר, דב"ש סברי קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבעה למצוה ושתים לעכב, וב"ה סברי קרנת קרנת קרנות הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת לעכב, הרי דב"ש ס"ל יש אם למקרא וב"ה ס"ל י"א למסרת, ובזה תלוי פלוגתתם במתן דם דחטאת. ואמרינן נמי התם דכל הנך תנאי דמפקי ליה להאי ודם זבחך ישפך לדרשה אחרינא האי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנה מתנה אחת שכיפר מנא להו ומשני דסברי להו כב"ה דאמרי אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר וילפינן להו כולהו מחטאת ע"ש, ובסנהדרין שם אמרינן דר"ע ורבי ס"ל נמי כב"ש די"א למקרא, הלא דגם אינהו סברי דבחטאת שתי מתנות, והשתא מנא להו דכל הניתנין