אור הישר (זבחים) עו

שם לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים ע"כ, והנה לקמן ק"ד ע"ב שם, גרסת השט"ק ר' אלעזר במקום ר' ירמיה, וכ"ה בדק"ס שם, ולפ"ז מתורץ קושית התוס' הכא ברווחא, די"ל דהא דמשני התם ודילמא מחשבה הוא דלא פסלה אבל לינה פסלה הוא רק לאביי ורבא שם, אבל לר' אלעזר נשאר הספק במאי דקמבעי ליה, אם לינה מועיל בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפין, והשתא בסוגיין דלר' אלעזר קיימינן. א"כ אין מקום לקושית התוס' דלישני דילמא מחשבה לא פסלה אבל לינה פסלה, דאי איתא דס"ל הכי מאי קמספקא ליה התם

תוד"ה אלא. דבהדיא דריש לה בקידושין מן העוף ולא כל העוף ע"כ, וכ"ה בתו"כ ויקרא בקרא דואם מן העוף, וע"ש ברא"ם ובלח"מ פ"ג ה"א מאיסורי מזבח וברי"ט אלגזי לבכורות ספ"ו

דף ל"ו ע"א במשנה. שיאכלוהו טמאים, ע' ע"ב תוד"ה שיאכלוהו ולעיל ל"א ע"א תוד"ה חישב, ובמש"כ בחידושי לקמן בסמוך ברש"י דיה ה"ג ל"א

שם ולערב דמו בדם הפסולים. פי' כגון ברובע ונרבע או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו כדפירש"י לקמן ע"ח ע"א

שם שאין מחשבה פוסל אלא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו כו', ע' קונטרס אבני שהם לטו"א מגילה דף כ"א

שם מ"ט דר' יהודא א"ר אלעזר תרי קראי כתיבי בנותר, בדק"ס נשתנה הכא גרסת הש"ס

שם ומנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת"ל שלמיו, ע' בתוס' לעיל ד"ד ע"א ד"ה בא וד"ט ע"א ד"ה ושלמים ולקמן ל"ז ע"ב ד"ה שמעתי ובפסחים ע"א ע"ב ד"ה לימד ושם צ"ו ע"ב ד"ה ושלמים ובר"ה ד"ה ע"א ד"ה שלמי ולקמן נ"ז ע"א תוד"ה וכי

שם לחמי תודה וחלות ורקיקים שבנזיר מנין ת"ל קרבנו, ע' ספרא פ' צו פרק י"ב ובהתוה"מ שם סי' קי"ב

שם א"ר יהודא אי אתם מודים לי שאם הניחו למחר שהוא פסול כו', ע' תוספתא זבחים ספ"ב ומנחות ספ"ב

שם לערב דמן בדם הפסולין ר' יהודא לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם, ופירש"י וכיון דעירוב לא פסיל מחשבת עירוב נמי לא פסיל ע"כ. וקשה הלא הא דס"ל לר' יהודא אין דם מבטל דם הוא רק בנתערב בדם בהמה של חולין או בדם חיה, כדתנן לקמן ע"ח ע"א. אבל בסיפא שם אם נתערב בדם פסולין ישפך לאמה, בזה לא פליג ר' יהודא, וע"ש ע"ט ע"ב תוד"ה ה"ג ובתוי"ט שם, ולעיל ל"ה ע"א תוד"ה אין, וצ"ע כעת

שם ר' יהודא לטעמיה דאמר שלא למקומו נמי מקומו קרינא ביה ע' בתוס' לעיל דף כ"ז ריש ע"א ולקמן פ"ד סוף ע"א ובמעילה ד"ב ע"ב תוד"ה ורבה

שם והתניא ר' יהודא אומר דבר רע ריבה כאן חטאת ששחטה בדרום וחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה. ע"ל פ"ד ע"א תוד"ה פרט ובמש"כ בחידושי למעילה ד"ב ע"ב

רש"י ד"ה ושלמי פסח חגיגת ארבעה עשר, וכן פירש"י לעיל ד"ט ע"א וע' בהתוה"מ ויקרא סי' קע"ט ובקרבן אהרן צו ריש פרק י"ב

רש"י ד"ה ה"ג ל"א הכהנים טמאים לא ישמעו לו כו' הילכך אין מחשבתו מחשבה בדבר התלוי באחרים ע"כ. ובזה סרה קושית התוס' לעיל ל"א ע"א בד"ה חישב, דמ"ש מחשבה דאכילת כלבים מפגלת ודאכילת טמאים אינה מפגלת, דלפי המבואר הכא ניחא, דאכילת טמאים לאו בידו דלא ישמעו לו, ולהכי מחשבתו בזה לאו כלום היא, משא"כ אכילת כלבים נחשב כבידו, והתוס' לקמן ע"ב דמחלקו דבטמאים מיפסל משעת נגיעה ע"ש, כוונתם בזה דאפילו אם הטמאים ישמעו לו אפ"ה ל"ד להדדי, משום דלא שייך למחשבת אכילה רק דבר אחר גורם לו ע"ש, וצ"ע בדברי הכ"מ פי"ד ה"ט מפסוה"מ

רש"י ד"ה דבר רע. אלא במחשבת הכנסה דהא בזביחה קאי כו', וכן פירש"י נמי בפ' שופטים, והוא מברייתא דספרי שם מניין לקדשים ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם שהוא עובר בל"ת ת"ל כל דבר רע דבר שתלוי בדבור, ומובא בשטמ"ק ס"פ המפקיד, וע' ח"ס בהשמטות לחח"מ סי' ר"ד

רש"י ד"ה הכניס. הא מזיד פסול בשכיפר בשנתן ממנו על המזבח הפנימי הוא דקפסיל ר' יהודא, ע' מנ"ח מצוה קל"ט

תוד"ה שיאכלוהו. הלא אם הניח אימורים עד למחר או בחוץ כיון שנזרק דמו כהלכתו לא נפסל קרבן מלרצות כו', כן מבואר בתוספתא ספ"ב, וע' מנחות י"ח ע"א תוד"ה גזירה

תוד"ה וחטאת. ועוד יש לפרש דדבר רע משמע ליה דבור רע דהיינו מחשבה ע"כ, בספרי שופטים תניא הכי בהדיא ומנין לקדשים ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם שהוא עובר בל"ת ת"ל כל דבר, דבר שתלוי בדבור ע"ש, וכי דייקינן הכא בדברי רש"י גופה, נראה כלולים דרשת הספרי והבנת התוס' ביחד, וע"ל כ"ט ע"ב וד"ד ע"ב תוד"ה מחשבה ובמש"כ בחידושי שם ולקמן מ"א ע"ב

והנה בס"פ המפקיד גבי שליחות יד תניא, שיכול אין לי אלא הוא אמר לעבדו ולשלוחו מניין ת"ל על כל דבר פשע, ומפרש שם בשטמ"ק בשם הריטב"א וז"ל אמר לעבדו או לשלוחו ושלח בו יד במצותו מניין שהוא חייב דהא קיי"ל בעלמא שאין שלד"ע לחייב השולח ת"ל על כל דבר פשע לחייבו על עסקי דיבורו דרבי רחמנא הכא שתהא שליחות לדבר עבירה וכן הלכה עכ"ל, ועפ"ז יל"ד הלא פיגול ושליחות יד שניהם ילפינן מדכתיב דבר, להורות על עסקי דיבור, ואפ"ה חזינן דבפיגול אין שליחות, ובשליחות יד יש שליחות,