אור הישר (זבחים) סח

רש"י דיה מ"ש סמיכה דבטהורים מדאורייתא דכתיב לפני ה', ע' בכ"מ ולח"מ פ"ג הי"א ממעה"ק ובפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא נדבה ריש פרשה ד' ובהתוה"מ שם סי' ל"ד

רש"י ד"ה דכתיב לפני ה' כו' ואין טמא נכנס לעזרה ע"כ. וכן כל היכא דכתיב לפני ה' בנוגע לקרבן הוא בעזרה, ובמקום דכתיב בית ה' הוא בהר הבית, כדתנן ביכורים פ"א מ"ט ומנין שהוא חייב באחריותם עד שיביאם להר הבית שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' כו'

תוד"ה ת"ל והקריבו מקבלה ואילך מצות כהונה וא"ת תיפ"ל מהיקישא דסמיכה ושחיטה דמה סמיכה בזרים אף שחיטה כו', ע' בצ"ק ופמ"א וחק נתן ובברכי יוסף חי"ד סי' א' ובח"ס חי"ד סי' שכ"א

תוד"ה מ"ש. והקשה הר"ר יעקב דאורלינ"ש כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' ל"ד

בא"ד והתם פי' בקונטרס דהיינו קרא דכתיב בפר כהן משיח לפני ה' כו', ע' ר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרק ד' ובקרבן אהרן שם

ע"ב סמיכה נמי כתיב לפני ה' אפשר דמעייל ידיה וסמיך. האי אפשר דקאמר בכל הסוגיא הכוונה על אפשרות המציאות שתהיה בשביל זה מותרת בדיעבד, כמש"כ בחידושי לעיל בסמוך, וע' גיטין כ"ח ע"ב תוד"ה והא ולקמן ע"ה ע"א תוד"ה והא בסה"ד ובמנחות ס"ב ע"ב תוד"ה וכן בסה"ד

שם דתניא ושחט את בן הבקר לפני ה' ולא השוחט לפני ה' שמעון התימני אומר מניין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט ת"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' שוחט את בן הבקר יהא לפני ה', והנה בפלוגתתם זו מצינו שתי ברייתות דפליגי, דברייתא דלעיל כ"ו ע"א ס"ל כת"ק דהכא דקאמר עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט שחיטתו כשרה וע"ל י"ד ע"ב תוד"ה הג"ה, ור' אחייה לקמן מ"ח ע"ב דדריש אותו בצפון ואין השוחט בצפון, בע"כ דס"ל כשמעון התימני, דלת"ק האי אותו מיותר דהא אפילו לפני ה' לא בעי כמש"כ התוס' שם, ועמש"כ בחידושי שם

אמנם התוס' לעיל י"ד שם יצא לדון דבסוגיין פליגי אי שחיטה עבודה היא, דלת"ק לא הויא עבודה וכשרה בזר ולשמעון התימני הויא עבודה ופסולה בזר, וע' מנחות ד"ה ע"א וביומא מ"ב ע"א תוד"ה שחיטה, וקשה הלא בהאי קרא גופיה דושחט את בן הבקר לפני ה' דמיניה יליף שמעון התימני דרשתו, מסיק והקריבו בני אהרן הכהנים, דמיניה ילפינן בסוגיין דמקבלה ואילך מצות כהונה. ולפ"מ דבעו התוס' לאמר בדעת שמעון התימני דשחיטה עבודה, בהכרח דפליג אדרשתם מוהקריבו הכהנים דמקבלה ואילך מצות כהונה, רק לדידיה מתחלת מצות כהונה משחיטה, אם כן קשה אליבא דשמעון התימני מדוע לא פתח הכתוב ושחט הכהן, כדאמרינן בברכות ל"א ע"ב דשמואל הנביא הקשה הכי, מי כתיב ושחט הכהן, והקריבו הכהנים כתיב מקבלה ואילך מצות כהונה מכאן לשחיטה שכשרה בזר, ועלי הכהן השיבו מימר שפיר קאמרת ע"ש, ובע"כ דפלוגתתם איננה מטעם לתא דעבודה. אלא דלת"ק דקאמר בן הבקר לפני ה' ולא השוחט לפני ה' ס"ל דהתורה הקפידה רק על הכשר שחיטה דבן הבקר, ולא על מי שהוא שוחט ולא על מקומו שעומד בשעת השחיטה, ולכן אפילו אם השוחט הוא זר ועומד בחוץ יכול לשחוט בסכין ארוכה, וע' יומא ל"א ע"א רש"י ד"ה מהו, ושמעון התימני דריש מהאי קרא דושחט את בן הבקר דשוחט עם בן הבקר יהיו לפני ה', ס"ל דמגזה"כ הוא שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט, וע' בהתוה"מ ויקרא סי' ל"ו, ופלוגתא בדרשה כזו הביא רש"י ר"פ נח בקרא דוהנני משחיתם את הארץ, דלחד מ"ד את הארץ עם הארץ כו', וכה"ג ויתהלך חנוך את האלקים, את האלקים התהלך נח, ריבך ריב את רעך, וכהנה רבות

ואפ"ל נמי עפ"מ דאמרינן בפסחים כ"ב ע"ב ובב"ק מ"א ע"ב דאיכא תנאי דדרשי את ואיכא דלא דרשי, וע' חגיגה י"ב ע"א, ובמנחות י"א ע"ב דריש ר' יהודא את ור"ש לא דריש, וע' מה שהאריכו התוס' שם ובכ"מ, וה"נ י"ל דת"ק לא דריש את ושמעון התימני דריש

זולת אם נימא דזו גופה היא כוונת התוס' במש"כ דא"כ לשמעון התימני דבעי שיהא ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט הוי שחיטה עבודה ע"כ, פי' וזה אי אפשר מהטעמים שכתבתי, ובלא"ה א"כ אמאי לא פליג שמעון התימני במשנה רפ"ג, דמכשיר כל הפסולין לשחיטה אפילו בקדק"ד, ולדידיה דעבודה היא בעי דוקא כהן הרי בעי לאיפלוגי, אלא שהתוס' קיצרו במקום שהיה להם להאריך קצת

שם טמא שהכניס ידו לפנים לוקה, התוס' בשבועות י"ז ע"א גרסי חייב, וע' ברמב"ם ראב"ד וכ"מ פ"ג הי"ח מביאת מקדש ובקרית ספר למהר"ם מטראנ"י שם

שם מוטב יבוא עשה שי"ב כרת וידחה עשה שא"ב כרת. ע"ל ל"ג ע"ב תוד"ה לעניין ובר"פ אותו וא"ב תוד"ה מניין ובפסחים נ"ט ע"א תוד"ה אתי וביבמות ד"ז ע"ב תוד"ה מוטב וברמב"ם ה' ק"פ פ"ו ה"ה וברבינו יונה לברכות סוף פ"ב

שם טבו"י אל יכנס למחנה לויה, ע' פסחים צ"ב ע"א תוד"ה טבול יום ובר"ש כלים פ"א מ"ח

שם הואיל והותר לצרעתו הותר לקירויו, ע' בראבי"ה לברכות סי' קי"א ובטו"א למגילה ד"ג ע"ב ובס' גבורות ארי ליומא י"ד ע"א וד"ל ע"ב ובדרוש לש"ש בסוף הספר שם ובמש"כ בחידושי לקמן ד"ק ע"א

שם מצורע היתירא הוא והואיל ואישתרי אישתרי, ע' בהגה"ה לקונטרס תורת נביאים או דברי קבלה סוף פרק ששי ובעונג יו"ט חי"ד סי' צ"ד ובס' שושנת העמקים להפמ"ג כלל ה'.