אור הישר (זבחים) סד

דמקום וזמן ביחד, בכדי לפסול הקרבן ולהוציאו מידי פיגול, והכא איירי בהצטרפות שיעורן, היכא דשניהם חוץ למקומו או חוץ לזמנו דומיא דמשנתנו, בכדי להכשיר הזבח לגמרי

שם א"ר ירמיה הא מני ר' אליעזר היא כו', ע"ל כ"ח ע"א תוד"ה אמר ובמנחות י"ח ע"א תוד"ה אלא ושם דפ"ג תוד"ה הקומץ. כל הפסולין פרק שלישי

במשנה כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה כו'. ע' במרדכי ריש חולין מה שהביא בשם רבינו ברוך ז"ל

, שם ובנשים. איצטריך למיתנינהו אע"ג דכבר תנא כל הפסולין, משום דשאר עבודות פסולות בנשים ואפילו כהנות, איצטריך למיתני בשחיטה דכשרה ואפילו אינה כהנת, כמש"כ התוס' והרא"ש רפ"ק דחולין

שם ובעבדים. ע' בת' בשמים ראש סי' שכ"ד וכסא דהרסנא שם ובת' מקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד סי' א' ובברכי יוסף שם סק"ג

רש"י ד"ה לפיכך. הואיל וראוין לעבודה זו מחשבתן מחשבה ע"כ. נ"ב כדאמרינן במנחות ד"ה ע"ב, וע"ל כ"ו ע"ב רש"י ד"ה אלא אימא

תוד"ה שהשחיטה. בגמרא מוכח דנשים שוחטות אפילו לכתחילה כו', ולכאורה הוא נגד מש"כ בקידושין ע"ו ע"ב בתוד"ה אין, וז"ל אע"ג דשחיטה כשרה בנשים ובעבדים היינו דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי כי אם כשרין מיוחסין ע"ש, די"ל דהתם כוונתם אע"ג דגם לכתחילה כשרות נשים לשחיטה, אפ"ה לא הניחום ב"ד לשחוט והכשירו שחיטתן רק בדיעבד, דוגמא שכתבו התוס' בכתובות כ"ד ע"ב בשם ספר הישר לר"ת גבי הפשט וניתוח ע"ש, וע' בחידושי הרשב"א לחולין ד"ד ע"ב ושם ד"י ע"ב ובקונטרס אחרון לפר"ח יו"ד סי' א'

בא"ד מכן תשובה למה שכתוב בהלכות א"י, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"א ה' ברכת כהנים סי' ט"ו, וע' באור זרוע ה' כיסוי הדם סי' שפ"ז ובפלתי סי' א' סק"ב ובברכי יוסף שם

בא"ד דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה כו'. וכן הביאו התוס' ריש חולין, והנה באגור וכל בו בשם ר"י הובאו ביתה יוסף יו"ד סי' א' נשים שוחטות לעצמן, ופי' בדרישה דחשידי אלפני עור ולכך רק לעצמן וכל האחרונים דחו לדבריו היכן מצינו זה ע"ש, וכ' הרי"מ בחידושיו לחולין שם וז"ל, ואני מצאתי סמך ברור ביומא פ"ד ע"ב דקאמר בפקוח נפש אין אומרים יעשו דברים הללו ע"י כותים או נשים אבל מצטרפין לדעת אחרת, אמנם גרסת הרי"ף הוא מפני שמצטרפין לדעת אחרת, ופי' הר"ן ז"ל שמא יבאו להרהר הם אין רוצים ומכשילים אותנו דכותים לית להו לפני עור כו' וכן הנשים מפני שדעתן קלות עליהן טועות בכך, וכן פי' הרמב"ן ז"ל בתורת האדם שער הסכנה, הרי להדיא כנ"ל דיש חשש בנשים קלות אלפני עור ובלשון זה עצמו שכ' הלכות א"י שדעתן קלות ומיושב לשון הכל בו כפשטיה וכפי' הדרישה עכ"ד

ולע"ד קשה על עצם שינוי הגרסא ממה שלפנינו בש"ס אבל מצטרפין לדעת אחרת, ופירש"י כגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למיהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל עכ"ל, ובתוספתא שבת פט"ו שהוא מקור הדבר, שם לשון הברייתא אלא מצרפין דעת ישראל עמהם, הרי בהדיא כגרסת הש"ס ופירש"י שלפנינו

ואפילו לפי גרסתם ופירושם, מה ענין חשד דלפני עור שיש בכותים אצל נשים, הלא בכותים היא שיטה מיוחדת דלפני עור לא תתן מכשול קאי רק אמכשול גשמי, משא"כ מכשול רוחני, ומכש"כ לישראל אפשר שהוא ג"כ מצוה לדידהו להכשילו, ולהכי שפיר חשידי, וע' ברש"י חולין ד"ג ע"א ד"ה אפילו כותי, אבל בנשים דהחוש יעיד לכל אחד מישראל שאין בהן שיטה או מדה להכשיל את ישראל, ומה ענין חשד זה לקלות הדעת שבנשים, ולדעת הגרי"מ ז"ל בהבנת הראשונים ז"ל דנשים יש להן בשחיטה דין כותים, הלא הי"ל להורות בשחיטתן כמו בכותים, דחותך כזית בשר ונותן לה ואם אכלה מותר לאכול משחיטתה כדאמרינן בחולין ד"ג שם

ומה גם להניח כוונה כזו בדעת הר"ן, אחרי דהוא בעצמו כתב בפ"ק דפסחים ד"ד ע"ב ובריש חולין, דמעשים בכל יום שאנו מאמינים לנשים על השחיטה, ועל הניקור ע"ש, הרי דס"ל להר"ן דנשים נאמנות על השחיטה, ולא חייש בהו לחשד העבירה דלפני עור, והר"ן וכל הראשונים מביאים ג"כ מהא דמשמע בכתובות ע"ב, דאשה נאמנת להאכיל לבעלה מעשר וחלה, הלא דלא חייש בהן ללפני עור, וע' בכפתור ופרח פרק כ"ה

ובכלל איך אפשר להניח כוונה זו בדעת הראשונים ז"ל, לפמש"כ הם טעמא דעד אחד נאמן באיסורין דילפינן מנדה דכתיב וספרה לה לעצמה, וע' גיטין ד"ב ע"ב תוד"ה עד אחד, והשתא מאי ראיה היא זו לכל נאמנות עד אחד באיסורין, דילמא נדה שאני שאינה יכולה להכשילו משום דהיא תהיה נכשלת באותו האיסור, משא"כ עדות אשה באיסורים אחרים