אור הישר (זבחים) סב

הגר"א שם אות כ"ב ובפ"א שם אות י"ג ובירושלמי יומא ספ"ה

בא"ד ובעבודה אחת נמי פליג דאית ליה תפוס לשון ראשון, ע' בהתוה"מ ויקרא סי' צ"ו

דף ל' ע"א תנן התם הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים כו', ע' ירושלמי דמאי פ"ז ה"ו ובמש"כ בחידושי לתמורה כ"ה ע"ב

שם ישנה לשחיטה מתוע"ס ומשנתינו דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו סימן שני חוץ למקומו. ע' ברש"י ב"ק ע"ב ע"א ד"ה אינה לשחיטה ובפני יהושע שם. וע' ברמב"ם פ"א הי"ח מפסוה"מ ובפ"ד הי"ג מה' שחיטה ובמש"כ בחידושי לב"ק שם ולחולין כ"ט ע"ב ל"ו ע"א קכ"ח ע"א

שם רב הונא בר נתן מתני כדרבא, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' שחיטת חולין סי' י"א

רש"י ד"ה לחצות מהו את"ל בתמורת עולה ושלמים פשטה קדושה בכולה כו' ע"כ. אע"ג דר"מ ור' יוסי גופייהו פליגי בברייתא דתמורה י"א ע"ב אי פשטה קדושה בכולה ותרווייהו ילפי מקראי, מ"מ פשיטא ליה לרש"י דהכא פשטה קדושה בכולה, משום דקאמר לחצות, ובדבר שהנשמה תלויה בו כ"ע ל"פ דפשטה קדושת עולה בכולה, ועמש"כ בחידושי לבכורות ד"ג ע"א

רש"י ד"ה ישנה. ומהכא שמעינן דרבא אליבא דר"מ ס"ל אינה לשחיטה אלא בסוף כו' ע"כ, אפשר דרש"י הבליע בזה אגב אורחיה תירוץ לקושית התוס' הכא ובבכורות י"ד ע"א וע"ז ע"א ע"א ובב"מ מ"ח ע"א ובחולין כ"ט ע"ב, וכן הק' שם הרמב"ן בחידושיו אמאי לא חשיב לה רבא ביבמות ל"ו גבי הלכתא כוותיה דר"ל בהני תלת ע"ש. די"ל דהכא לא אמר רבא רק אליבא דר"מ ואפשר דאיהו לא ס"ל הכי, וכ"כ באור זרוע לב"מ דף מ"ח סי' קמ"ו ושם בה' שחיטה סי' שס"ז

רש"י ד"ה דאמר. וכיון דהני תרתי דיבורי נינהו מקמא איפגלא לה כו', וכן בכל העמוד כתב רש"י תיבת דיבור על מחשבה דקדשים, ובדוקא דייק רש"י הכי, וע"ל ל"א ע"א רש"י ד"ה רב אשי ובדף מ"א ע"ב ד"ה כגון ובמנחות ד"ב ע"ב ד"ה אבל מחשבה ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה אמר ר"י ותוך כדי דבור קטן מודה ר' יוסי דמועיל דיבורו כו', ע' באור זרוע לב"ב דף ק"ל סי' קי"ב ובמש"כ בחידושי לב"ק דף ע"ג

תוד"ה דבריו. כגון שהפריש לה שני קמצים כו', ע' מנחות י"א ע"ב תוד"ה כגון הראשון ומש"כ בחידושי שם

תוד"ה סימן. ודוקא סימן אחד דהוי דבר המסויים כו', ע"ל כ"ט ע"ב תוד"ה מחלוקת

בא"ד וא"ת דמשמע הכא דרבא ס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף והיינו כר"ל כו' ע"כ, והרמב"ם בפ"א הי"ח מפסוה"מ פסק כר' יוחנן, וע' באור שמח וביד המלך פ"ד הי"ג מה' שחיטה, ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך ברש"י ד"ה ישנה

תוד"ה והרי קמיצה. תימה דלא פריך ממליקה דחטאת העוף דפליגי ע"כ, נ"ב לקמן במשנה ס"ה ע"א ובתוספתא פ"ז, וע' מעילה ד"ט ע"א ובתוד"ה לצדדין

ע"ב הכל מודים היכא דאמר תחול זו ואח"כ תחול זה ד"ה לא חיילא כו', ע' ירושלמי דמאי פ"ז ה"ו ובר"ש ותוי"ט ומראה הפנים שם

שם ר"מ סבר מדהו"ל למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורת עולה תמורת שלמים ש"מ מיהדר קא הדר ביה ור' יוסי סבר כו', ע' מחנה אפרים ה' צדקה סי' ח' ובשעה"מ פט"ז ממעה"ק

שם הוא שאלני דבר חכמה כ"ה גרסת רש"י ושטמ"ק וכ"ה בדק"ס

שם דאי בעינא כזית וכזית הא ניחא אי אמר לי כללא כו', כה"ג בכתובות ס"ט ע"א

רש"י ד"ה מיהדר קא הדר ביה ולחזור אי אפשר. ע' בשטמ"ק ובמה שהארכתי בזה בחידושי לתמורה דף כ"ה ע"ב

דף ל"א ע"א ויקץ כישן הפיגול. מה שחז"ל השתמשו גבי פיגול בלשון זה, ע' בברכי יוסף חי"ד סי' של"ד סקנ"ג ובמש"כ בחידושי לקמן בסמוך בתוד"ה ויקץ

שם חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים כו' אלא מעתה חישב שתאכלהו אש למחר דכתיב תאכלהו אש לא נופח כו'. ול"ד להא דאמרינן בחגיגה ד"י ע"ב ד"ת מדברי קבלה לא ילפינן, דהכא הויא הילפותא רק ממשפט הלשון, וע' ב"ק ד"ב ע"ב וברש"י ד"ה והאי מילף

שם אי דאפקה בלשון אכילה ה"נ כו', ע' בסמ"ג ל"ת של"ז בסופו ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ד ע"ב ולמנחות ט"ו ע"ב

שם בעי רב אשי חישב לאכול כזית בשני בני אדם מהו כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' יו"ד ענף ב'

רש"י ד"ה לטמא. תשובה לדבריך שהאוכל מקבל טומאה בכל שהוא אבל לטמא אחרים צריך כביצה וברייתא שלימה בתו"כ כו', ע' שבת צ"א ע"א תוד"ה אי לענין טומאה ובפסחים ל"ג ע"ב תוד"ה לאימת ובמרובה ע"ז ע"א תוד"ה פרה השני ובר"ש טהרות פ"א מ"א ובשעה"מ פ"ו מה' ברכות ובת' ח"צ סי' ק"ז

רש"י ד"ה רב אשי. אע"ג דחשבינהו לזמן ומקום בחד דיבורא וצירפן בשפתיו לכזית אחד כו', ע"ל ד"ל ע"א רש"י ד"ה דכי לחצות ולקמן מ"א ע"ב ד"ה כגון שנתן ובמנחות ד"ב ע"ב ד"ה אבל מחשבה, ובמש"כ בחידושי שם לעיל ד"ד ע"ב ודף כ"ט ע"ב

תוד"ה ויקץ כישן הפיגול. לא שייך הכא מצא מין את מינו וניער עכ"ל, ומסיק בשטמ"ק דמחשבות הוויין, ובצ"ק כתב דאין בה ממשות כשאר איסורים