אור הישר (זבחים) סא

שם לא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות. וכתבו בשטמ"ק ובדק"ס דתיבת אחרות נמחק, ולא ידענא אמאי מחקו דוקא הכא, ולא לעיל ריש ע"א, והתוס' לעיל כ"ז ע"א בד"ה אלא גרסי תיבת אחרות

שם מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב. והנה הראשונים ז"ל נסתפקו אי מחשבה דקדשים דנפק"ל מלא יחשב הוא כפשטות הכתוב במחשבה גרידא או דוקא בדבור, וע' ברמב"ן על סה"מ בל"ת רביעית השכוחות לפי דעתו מהרמב"ם ז"ל, ולעיל ד"ד ע"ב תוד"ה מחשבה ובמש"כ בחידושי שם, וע' בתוס' ובשטמ"ק לב"מ מ"ג ע"ב במשנה

והנה המגיה במל"מ רפי"ג מפסוה"מ הקשה מהך דהכא דאמרינן דלוקה, ואי במחשבה גרידא תליא מילתא מלקות היכא משכ"ל, כדפריך הש"ס ס"פ הנחנקין גבי כובש נבואתו אטו מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי מאן מתרי ביה ע"ש, ומחותני הרב הגאון ר' אלחנן וואסערמאן שליט"א תירץ, דלפ"ד ראשונים אלו כוונת הש"ס הוא, דמקרא דלא יחשב משמע דדעת תורה דעכ"פ במחשבה גרידה לחוץ למקומו או לחוץ לזמנו ג"כ נפסל או נתפגל הקרבן, ומכש"כ בדבור, ואם בדבור זה היו ג"כ עדים והתראה אז הוא לוקה. שוב מצאתי במנ"ח מצוה קמ"ד אות ו' שתירץ כן, וע' בח"ס חאה"ע ח"ב סי' מ"ג ובנחל אשכול לס' האשכול ה' שחיטת חולין ס"ס י"ג

שם א"ל רב אשי לרב מרי לאו שאין בו מעשה הוא וכל לשאב"מ אין לוקין עליו, והקשה בחק נתן לשיטת התוס' דמחשבה דקדשים היא דוקא בדבור כנ"ל, א"כ איך קרי ליה לשאב"מ הלא בתמורה ד"ג ע"ב א"ל ר' יוחנן לתנא לא תתני ממיר דבדבורו עשה מעשה, ה"נ בדבורו עשה מעשה דנפסל הקרבן, וכן הקשו בפני יהושע לגיטין נ"ד ע"ב ובמנ"ח מצוה קמ"ד אות ז' ונשארו בצ"ע, וכבר הקדימום בשטמ"ק לב"מ מ"ג ע"ב ד"ה ביתר

ולעד"נ דהא דאמרו בדבורא עשה מעשה, היינו מעשה חיובית, דע"י דבורו מתקדשת התמורה, וע' דש"י תמורה ד"ד ע"ב ד"ה אילימא ובכ"מ סוף ה' תמורה, וכן בעקימת שפתיו דחסמה בקול והנהיגה בקול דב"מ ד"צ ע"ב, דהתם נמי נחסם פי הבהמה ע"י דבורו, דוגמא דחסימה ממשית, או מנהגת בכלאים ע"י דבורו, וע' בתוס' ב"מ שם ד"ה ר"י ובסנהדרין ס"ה ע"ב ד"ה הואיל ובשבועות כ"א ע"א ד"ה חוץ הראשון, וכ"כ התוס' בגיטין ס"פ האומר גבי מיאנה או שחלצה כיון שע"י הדבור נגמר הדבר שע"י כך ניסת לשוק מעשה גמור חשיב ליה ע"ש, משא"כ בפיגול שע"י דבורו אינו נעשה מעשה חיובית רק שלילת ההיתר, ולהעדר ההיתר אין מקום לכנות מעשה, ופעולת שריפת הבשר באה ממילא להיותו נאסר באכילה ומה יעשו בו, הלא טעון עיבור צורה, ולינה היא נמי מידי דממילא בלי מעשה, ולמחר נשרפת כדין נותר, וע' פסחים ל"ד ע"ב ושם ע"א רש"י ד"ה ותעובר, ומש"כ התוס' בהגוזל קמא ד"ק ע"א דבמפגל הדיבור חשיב כמעשה. משום דהתם איירי לענין היזק הבעלים, ולחלק הממון ודאי נחשב כמעשה, דהא הפסידו בדיבורו וצריך להביא קרבן אחר, משא"כ בחלק האיסור שנוגע למלקות בזה חשוב לשאב"מ כנ"ל, וע' תמורה ד"ד ע"ב רש"י ד"ה לשאב"מ ובמעילה ד"ד ע"ב וברש"י ד"ה וא"ל ובד"ה אבל וצע"ק, וע' במגיד משנה פי"ג מה' שכירות ובלח"מ פי"ח מה' סנהדרין ובמעין החכמה דף ל"ה ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' קס"ח ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ב ע"ב ולקמן מ"א ע"ב

שם ר' יהודא היא דאמר לשאב"מ לוקין עליו ע"כ, ואפילו לדידן דפסקינן דאין לוקין עליו, אבל אלאו מיהא עבר כדפסק הרמב"ם רפי"ח מפסוה"מ ולפ"ד הרמב"ן יש ג"כ עשה, כמו שהביא המל"מ שם, וע' ש"א סי' מ"ג

במשנה לאכול כזית בחוץ כזית למחר כו', ע' ח"ס חא"ח סי' מ"ט

שם א"ר יהודא זה הכלל כל שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום כו', ע' תוספתא זבחים פ"ב ומנחות פ"ב

שם לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין. ע' תוספתא זבחים פ"ב ובהגהות הגר"א שם ובירושלמי פסחים פ"ה ה"ג

רש"י ד"ה דלאו. כגון עולה שמכפרת על עשה כו'. ע"ל ד"ז ע"ב ובתוד"ה עולה וביומא ל"ו ע"א ובר"ה ד"ה ע"ב תוד"ה קדשים ובטו"א שם ובבכורות ספ"ג וברש"י ד"ה כיון ובמה שהארכתי בחידושי שם בס"ד

רש"י ד"ה ר' יהודא היא כו' טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה המותיר אע"ג דאין בו מעשה ע"כ. ויל"ד בה טובא ל"ל לרש"י להביא מדיוקא דטעמא דבא הכתוב, ובאופן דבדבריו אלו פליג על ריה"ג רביה, דאיהו גופיה קאמר משמיה, דלשאב"מ אין לוקין עליו כדאמרינן במכות ט"ז ע"א, כן פליג על כל חכמי דורות הקודמים, ובתוספתא מכות פ"ד תניא בלשון זה הכלל כל שיש בו מעשה לוקה וכל שא"ב מעשה אינו לוקה, ובגמרא שם דף י"ג ע"ב פריך הש"ס אי הכי לאו שא"ב מעשה נמי ומשני לעשות כתיב, הרי דכולם נקטו מקרא מלא דצריך שיהיה בו מעשה, ועצם טענת טעמא דבא הכתוב בלתי מוכרח אליבא דר' יעקב דפליג על ר' יהודא בשבועות ד"ג שם, וס"ל דלהכי לא לקי על נותר משום דהוי לשאב"מ, וקרא דהנותר ממנו עד בקר באש תשרפו נאמר על עצם מצות שריפת נותר כפשוטו, הלא טוב יותר הי"ל לרש"י להראות מקור הש"ס במכות ד"ד ע"ב, דקאמר מכלל דר' יהודא סבר לשאב"מ לוקין עליו מנא ליה אמר עולא גמר ממוציא שם רע כו' ור"ל אמר יליף מעדים זוממין כו', ושם הלא הראה הש"ס מקור בדעת ר' יהודא אהא דס"ל בנותר גופיה ע"ש וצע"ק

רש"י ד"ה ר' יהודא אומר כו' אא"כ קדם פסולו לפיגולו דתו לא קרינן ביה כהרצאת כשר ובעבודה אחת נמי פליג כו', ע' תוספתא פ"ב ובהגהות