אור הישר (זבחים) ס

תוד"ה מה שלמים מפגלין ומתפגלין תימה מהיקישא דזאת התורה נפקא לן כו'. ע"ל מ"ד ע"א תוד"ה נאכל ובדף צ"ד ע"א ובמנחות פ"ג ע"א תוד"ה מה שלמים

דף כ"ט ע"א לא יערב בו מחשבות אחרות. ע"ל כ"ז ע"א תוד"ה יצא ותוד"ה אלא ובש"ק לירושלמי גיטין פ"ה ה"ה

שם יהיה מלבד שמצטרפין זה עם זה. ע"ל ל"א ע"א רש"י ד"ה ה"ג בדרב דימי

שם א"ר אשי אמריתא לשמעתא כו', בילקוט צו רמז תצ"ח הגרסא רבא

שם אמר ר' אלעזר כוף אזנך לשמוע כו'. ע' במבוא הפרקי דר"א להרד"ל אות ד'

שם במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי. וכ' הראב"ד בפירושו על התו"כ צו ריש פרשה ח' וז"ל הנאכלין ליום אחד שאסור לשחטן על מנת לאוכלם חוץ לזמנם עכ"ל, לכאורה משמע כוונתו דאתא למעט בזה בכור מעשר ושלמים, דאינהו מתאכלי לשני ימים ולילה אחד, ובאמת מדוע יתמעטו, הלא ביום השלישי גם הם נאסרים מלאכול, וממילא צריכה מחשבה של זמן זה לפגלם, ולמה דייק הראב"ד הנאכלין ליום אחד. לכן נראה דהוא בא להניח כוונה בדברי ר' אליעזר, שגם הנאכלין ליום אחד הם במשמעות דבריו, ודלא נימא דא"כ הי"ל לאמר במחשב לאכול ביום השני, לנאכלין ליום ולילה, וביום השלישי לנאכלין לשני ימים ולילה אחד. דהא זמנו של זה לא זמנו של זה, ולהכי כתב הראב"ד דגם נאכלין ליום אחד במשמע, והא דר"א דלג את יום השני והזכיר רק יום השלישי הוא, לפ"מ דבקדשים הלילה הולך אחר היום, דכתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר, אלמא לילה שלאחריו קרוי יום קרבנו עד הבקר כדפירש"י בחולין פ"ג ע"א, ומשו"ה כל הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה כדתנן ריש ברכות, ולפי ערך זמן אכילתן כן הוא זמן מחשבתן לפגל אח הקרבן, וא"כ אם חשב לאכלו בלילה שאחר יום אכילתו לא יתפגל הקרבן, דעדיין הוא זמן אכילתו מדין התורה, ולהכי אי הוה תני במחשב לאכול מזבחו ביום השני, היה אפשר לטעות שאם חשב על אכילתו בלילה שלאחר היום דג"כ נתפגל, כמו במעשה בראשית ובאותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה, וא"כ הלילה שלאחר אכילתו נחשב ליום המחרת, להכי תני ר' אליעזר במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי, דמשמע הכי ומשמע הכי, רק החילוק הוא, דבנאכלין לשני ימים ולילה אחד צריכה המחשבה להיות על שעות היום מיום השלישי דוקא, משא"כ בנאכלין ליום ולילה, בדידהו מחשבתו לאכול בלילה שלפני יום השלישי, דבמקום אחר נקרא יום השלישי, ג"כ מפגלת הכא, ואע"ג דמשעות היום מחשבתו דיום השני נמי מפגל שהוא לאחר זמן אכילתו, אמנם שלא תטעה על הלילה שקודם היום, לכן נקט יום השלישי, אבל בנאכלין ליום אחד הוא גם במחשבה בה דלילה שלפניו, והא כדאיתא והא כדאיתא כנלע"ד

שם א"ל ר"ע הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו אף אתה אל תתמה על זה שאע"פ שהוכשר שיחזור ויפסול כו', וקשה מה דמיון הוא זה, הלא התם היא חזקת הגוף העשוי להשתנות מתכונתו, וגם בשעת טהרתה היא דק חזקת טהרה לשעה ולא לעולם, ובשביל זה גופה אמרה תורה ואחר תטהר, והבינו חז"ל בנדה ל"ג ע"ב אחד אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ופירש"י שיהו רצופין טהרתן ע"ש, ובע"כ הוא משום חלישות החזקה שבטהרתה לשעה, מפני שבהכרח טומאתה כרוכה בגופה כמו טהרתה, ולכן יש שפיר מקום לאמר דראייתה תסתור למפרע, דאע"פ שלא היתה הטומאה אז בפועל, אבל עכ"פ היתה בה בכח, משא"כ הכא שהקרבן יצא בהכשר מכל וכל, ולא היה שום כח אחר מעורב בו בשעת הקרבה לבטל כשרותו, וזה שבא ביום השלישי ואכל מזבחו הרי ענין חדש ופנים חדשות באו לכאן, ואיך יוכל לפוסלו בזה למפרע, הגע עצמך בשר קדש או חול שיצא בהכשר, ואח"כ בא אחד וזרק חתיכה מבשר זה בקדירה חולבת רותחת, האם יש לפעולה זו ואיסור זה שום שייכות עם הזמן הקודם לכשרות הבשר או החלב, וע' תוד"ה וכיון, וצ"ע כעת

שם או אינו המקריב אלא זה כהן המקריב כו', ע' בפי' הראב"ד לתו"כ פ' צו פרשה ח' ובר"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ שם סי' קי"ח

רש"י ד"ה יהיה, שמצטרפין חצאי שיעוריהן לפסול את הקרבן כו', אולם הרמב"ן בסוף סה"מ בל"ת השכוחות מהרמב"ם לדעתו. כתב במצוה חמישית, דקרא דיהיה אתא להורות שמצטרפין זע"ז, בין לפסול מחשבה בין למלקות באכילתן

רש"י ד"ה שעיברה שנתו וזהו איחור דכתיב לפני ה' כו', ע' טו"א לר"ה ד"ה ע"ב

תוד"ה למקום. ובזה לא דק בקונטרס דאכילת בשר מצי משכחת בהיכל כו' ע"כ, ע' בר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' צו פרק ח' משנה ב'

תוד"ה וכיון שראו סתרו פי' הקונטרס דזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי ספורו ומנו ד' או ה' ימים וקשה דאין זה קרוי חזקת טהרה כו', ע' בר"ש משאנ"ץ על הספרא צו פרשה ח' משנה א' ובנוב"י קמא חי"ד סי' מ"א

תוד"ה נפקא לן מדאחרים תימה הא ר"א נמי דריש שאינו נפסל בשלישי כו', ע' בהתוה"מ פ' צו ס"ס קי"ח

ע"ב מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה. כ"ה הגרסא לפנינו בכה"מ בש"ס, אולם בתוספתא סנהדרין פ"ג ובספרי ראה גריס מקיש בכור למעשר שני מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה אף בכור נאכל משנה לחברתה, וע' ר"ה ד"ה ע"ב תוד"ה מה.