אור הישר (זבחים) נח

חד למעוטי כו', ולכאורה יל"ד איך אתו כולהו למעוטי, אדרבא נימא אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, וע' תוי"ט ערלה פ"א מ"ב ובתורת חיים לב"ק ספ"ד, די"ל כמו שהביא רש"י בהוריות ד"ג ע"א בשם הירושלמי והל"ב מדות, דרק בתרי מיעוטי אמרינן אין מיעוט אח"מ אלא לרבות אבל היכא דאיכא ג' מיעוטין בזה אחר זה בחד קרא כולהו אתו למעט ע"ש, ובזה ניחא נמי במנחות ד"ט ע"ב דפריך הש"ס ואימא אין מא"מ אלא לרבות ומשני שמאלית אחרינא כתיב, ולפי הנ"ל ה"פ כיון דאיכא שלשה לא אמרינן אמא"מ אלא לרבות, וע' בתוס' הוריות שם וברש"י סנהדרין ט"ו ע"א ד"ה ואימא וברמב"ן לנדה ד"מ ע"א ובריטב"א שם ובת' פמ"א ח"ב סי' ל"ז ובמה"פ לירושלמי ריש הוריות

שם מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקדש, ר"ל דהא עצם מחלוקת ר"י ור"ש בסוגיין, וכן כל התנאים שנחלקו לקמן פ' המזבח מקדש באלו דאם עלו לא ירדו, כולם סובבים על האי קרא דכל הנוגע במזבח יקדש, כדפתח ר' יוסי הגלילי בברייתא דתו"כ ולקמן פ"ג ע"ב, וע' ברש"י תצוה כ"ט ל"ז, וזה ג"כ אין סברא לאמר דקאי על נגיעת חולין במזבח או סתם פסולין להקרבה, דודאי דלהכי לא אתי קרא כדכתב בהתוה"מ פ' צו סי' ב', וכיון דקרא אתא לאותן שהיו בקדש, סברא נמי יותר לאמר דאף באלו דאם עלו ירדו, יהיו ג"כ מאותן שהיו פסולן בקדש, ועמש"כ בחידושי לקמן ר"פ המזבח מקדש

שם קתני מיהא כו' ולמעלה שנתנן למטה ולא פליג ר' יהודא, ע"ל פ"ד בתוס', ובמעילה ד"ב ע"ב תוד"ה ורבה ובנדה ד"מ ע"ב תוד"ה והניתנין ובלח"מ פ"ג ה"ז מפסוה"מ

במשנה להקטיר אימוריו בחוץ או מקצת אימוריו בחוץ לאכול בשרו בחוץ או כזית מבשרו בחוץ, ויל"ד הלא אכילת מזבח שוה לאכילת אדם לשיעור כזית כדתנן לקמן כ"ט ע"ב, וכ"כ הרמב"ם פי"ד ה"י מפסוה"מ אין אכילה פחותה מכזית ולא הקטרה פחותה מכזית, ולפ"ז גם במקצת אימוריו דקתני תנא, כוונתו נמי דבהאי מקצת הוי כזית, ומ"ש דבאכילה נקט כזית ובהקטרה מקצת, ובתוספתא פ"ב נקט בשניהם כזית, לולא אם נשבש לשון המשנה ולמגרס כזית במקום מקצת וצ"ע כעת

רש"י ד"ה זאת. ה"א דהעולה הוי מיעוטא כלומר העולה המיוחדת ולא כולן ע"כ, וכה"ג דרשינן בתו"כ ויקרא נדבה פרק ד' העולה פרט לעולת העוף, דאינו טעון סמיכה, וע"ש בר"ש משאנ"ץ, ודתניא בתו"כ שם פרק ה' דעולת נכרים טעונה הפשט מדכתיב העולה, התם עצם הריבוי בא מתיבת עולה, כל שהיא עולה, וה"א דהעולה למעוטי אתא כדאמרינן הכא, וע"ל פ"ד ע"א ברש"י ותוס' דיה זאת ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה והלן שלן בשרה חוץ למזבח ע"כ, ע' נדה ד"מ ע"ב רש"י ותוס' ד"ה והלן וברמב"ם פ"ג ה"ז מפסוה"מ

רש"י ד"ה קטרת זרה קטרת נדבה שלא התיר הכתוב אלא קטרת של צבור שחרית וערבית ע"כ. אין כוונת רש"י במש"כ קטרת נדבה דנדבת יחיד, שלא התיר הכתוב אלא קטרת של צבור, דהא נדבת צבור דקטרת זרה נמי פסול כמו של יחיד. דמדכתיב לא תעלו משמע לרבים קאמר, כדילפינן במנחות ד"נ ע"ב כדפירש"י שם, ובע"כ במש"כ קטרת נדבה כוונתו בין נדבת יחיד בין נדבת צבור, וזהו דמסיק שלא התיר הכתוב אלא קטרת של צבור שחרית וערבית, ור"ל אבל שאר קטרת נדבה בזולת קטרת של צבור דשחרית וערבית הקבועים, פסולים של צבור כמו של יחיד, ושניהם נקראים קטרת זרה, ואפילו אם היחיד או הרבים מסרו את הקטרת לצבור, כדכתבו התוס' במנחות ד"נ בד"ה יכול והכ"מ בפ"ב הי"א מכלי המקדש, אפ"ה אסור לצבור להעלותן על מזבח הפנימי רק בשחרית וערבית בשיעורן הקבוע, וע' בתוס' מעילה ס"פ ולד חטאת ד"ה מותר ובשבועות ד"י ע"ב ד"ה מותר ובמש"כ בחידושי לכריתות ד"ו ע"א

תוד"ה האי רצפה והאי כלי שרת. ועדיף משאר כלי שרת דלא מקדשי פסולין ליקרב ומזבח פנימי מקדש כצ"ל, וחילוק זה מבואר גם ברמב"ם פ"ג הי"ח מפסוה"מ, וע"ש במל"מ ובת' בית דוד סי' ט'

דף כ"ח ע"א סברוה עור אליה כאליה דמי. אע"ג דכו"ע ס"ל דעור אליה הוי כבשר כמש"כ התוס' בד"ה תנינא, מ"מ קאמר סברוה, כמש"כ התוס' והר"ן ריש ב"ב ובנדרים י"א ע"א

שם עור אליה כאליה דמי. והנה במשנה ותוספתא ובכל הסוגיא וברמב"ם פי"ד ה"ז מפסוה"מ בכולם הגרסא עור האליה, אולם הכ"מ שם משבש לשון הרמב"ם וגריס בדבריו עור שתחת האליה. ובודאי הוא משום הגרסא במשנה חולין קכ"ב ע"א כמש"כ שם על הגליון, והתוי"ט הרגיש בלשון הרמב"ם והכ"מ ע"ש, ומה מאד קשה לשבש לשון של דייקן גדול כהרמב"ם ז"ל, ומכש"כ לפ"מ דבפ"א ה"ט מאה"ט העתיק לשון המשנה דחולין עור שתחת האליה, ובפסוה"מ העתיק לשון משנתינו עור האליה, סתמא כפירושו בדעתו, דגרסאות שתי המשניות צדקו יחדיו כל אחת במקומה, כן אם כדעת הכ"מ שמשבש בלשון הרמב"ם, הרי לא רק עליו תלונתו בגרסתו, כי אם על כל ספרי תנאים ואמוראים בסוגיין כנ"ל

אמנם מדוע תשתנה גרסת משנתינו מגרסת משנה דחולין, ומאיזה מקום לקח הרמב"ם ההכרעה הנכונה שאין שום שיבוש במשנתנו, ואפשר דגם הכא צ"ל עור שתחת האליה כמו בחולין וכמש"כ הכ"מ

לכן נלע"ד דהרמב"ם דייק וגמיר הכי, מקושית הש"ס ותירוצם בסוגיין, דפריך מאי קמ"ל עור אליה כאליה דמי תנינא ואלו שעורותיהן כבשרן עור שתחת האליה ורב חסדא איצטריך סד"א ה"מ לענין טומאה דרכיך מצטרף אבל הכא אימא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ולא עבידי מלכים דאכלי הכי אימא לא קמ"ל, דלכאורה כל הדברים מרפסן איגרי, דמעיקרא