אור הישר (זבחים) נז

משכב ומושב, ומה שהאריכו בדבריו השעה"מ פ"י מה' מקואות סוף כלל ו' ובפלתי סי' י"ד סק"ה ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' נ"ד נ"ה ובגינת ורדים להפמ"ג כלל מ"ז ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"א ענף ג' ובעין יצחק חא"ח סי' כ"ב וסי' כ"ו ובמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

תוד"ה חתך. היינו לכתחילה, ע' רש"י ד"ה היא בפנים ובשטמ"ק שם ובלח"מ פ"א הי"ד מפסוה"מ

תוד"ה ש"מ. דם קודם שנפרש מן האבר דפשיטא דשרי באכילה כו'. ע' פסחים ע"ד ע"א תוד"ה האי ובחולין י"ד ע"א תוד"ה ונסבין ובדף קי"א ע"א תוד"ה וחתוכיה ובמש"כ בחידושי שם ובדף ל"ג ע"א וקי"ב ע"א וקכ"א ע"ב

ע"ב אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו כו'. והנה התוס' ביומא כ"ט ע"ב כתבו דכמו הכא פסול הבשר אבל בעלים נתכפרו כמ"כ גם בתוספתא פסחים פ"ד דתניא כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים הרי אלו פסולין, פירושו נמי פסול בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו ע"ש

וביומא שם משמע דעת התוס' דדמיון התוספתא תא להך דהכא הוא לגמרי, היינו כמו פסול בשר דהכא הוא מדאורייתא, כמ"כ פסולין דתוספתא ג"כ מדאורייתא קאמר וע"ש במהרש"א, אולם התוס' במנחות ד"נ ריש ע"א ובעירובין ד"ב סוף ע"א ובפסחים נ"ח סוף ע"ב כתבו דרק מדרבנן מיפסיל, וכ"כ הבאר שבע בחידושיו לתמיד ד"ל ע"ב, אבל רש"י בהוריות ד"ד ע"א בד"ה ספק משחשכה כתב דאין בו שום פסול בדיעבד וע"ש בתוס', ולפמש"כ המל"מ פ"א ה"ג מתמידין גם דעת הרמב"ם הוא כן ע"ש, וזה מתאים יותר עם תירוצא דאביי במנחות מ"ט ע"ב דהוא מצוה בעלמא, וכ"ה בירושלמי יומא פ"ב ה"א, וע' יומא ד"ז ע"א תוד"ה דם ובגבורות ארי שם ובהתוה"מ פ' צו סי' קכ"ג

שם כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים. ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ק"ט, וע"ל ר"פ חטאת העוף תוד"ה למעלה ושם ע"ב תוד"ה ואלא ובמש"כ בחידושי לקמן נ"ב ע"ב ברש"י ד"ה המחטא

שם והאמר רבא אין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה. ויל"ד אמאי תלי הא מילתא במימרא דרבא, ומאי חידש רבא בזה, הלא הא דאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה, מתניתין היא לקמן ס"פ ב"ש שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד, ובודאי דהוא כהן כשר, ומקורה מדאורייתא דכתיב המקריב אותו לא יחשב, כדפירש"י שם, והא דאין המחשבה נוהג אלא בדבר הראוי לעבודה, ברייתא היא בתוספתא מנחות סוף פ"ה, ובמקום הראוי לעבודה נמי פשיטא, דכהרצאת כשר כן הרצאת פסול כדלקמן כ"ח ע"ב, והרצאת כשר אינו בנפגם המזבח כדילפינן לקמן נ"ט ע"א מקרא

ואפשר משום דרבא הוא דמפרש לה במנחות ד"ה ע"ב במי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בעל מום כו' כדהביא רש"י בסוגיין, וע' תו"כ צו פרשה ח' ובפי' הראב"ד ובק"א ובהתוה"מ סי' קי"ט

שם אין מחשבה מועלת כו', עמש"כ בחידושי לקמן ל"ה ע"א

שם חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה כו', ע"ל כ"ט ע"א תוד"ה למקום

שם לאלתר כשר. ע"ל כ"ז ע"א תוד"ה יצא. תוד"ה אמר. אבל אניתנין ע"ג הכבש לא קאי כו', וכן החליטו במנחות נ"ז ע"ב תוד"ה אין, אבל לא כן דעת הרמב"ם בפ"ב ה"י מפסוה"מ, וע' בתוספתא פ"ז ופ"ט ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב ובתו"כ ויקרא ובהתוה"מ שם סי' קמ"ב וביומא מ"ה ע"ב תוד"ה סודרן

תוד"ה לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר, בעלמא דרשינן לכפרה נתתיו ולא למעילה עכ"ל, לולא דבריהם היה אפ"ל לכאורה, דבתיבת לכפר הוציא הכתוב כל הדברים שהם בזולת הכפרה, דוגמא דאמרינן בירושלמי יומא פ"ה ה"ו גבי אין מעילה בדמים ר' אבהו בשם ר' יוחנן כי הדם הוא בנפש יכפר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד ע"ש, וה"נ כוונת התרצן במש"א לכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר, היינו רק כפרת הנפש, וכאשר ממועטים כל הדברים האחרים, שפיר קאמר כדקאי במעילה לכפרה נתתיו ולא למעילה, ואפשר דכוונת התוס' נמי הכי הוא, דבהא דקאמר בעלמא לכפרה נתתיו ולא למעילה, מתאים עם הא דאמרינן הכא לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר

תוד"ה ואי. והשתא אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר כו', ע"ל פ"א ע"ב תוד"ה הא ותוד"ה נתן

דף כ"ז ע"א חוץ למקומו פסול וא"ב כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת למחר פסול חזר וחישב כו'. ע' תוספתא פ"ג ובהגהות הגר"א ז"ל שם

רש"י ד"ה כאן שנתן. ומתניתין דקתני פסול בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו, ע' בת' הגרע"א סי' קצ"ה בשולי המכתב

תוד"ה יצא. וא"ת אמאי איצטריך לקמן לא יחשב לומר שמחשבות מוציאות זו מזו כו', ע' לקמן בסמוך תוד"ה אלא

ע"ב זאת היא העולה כו'. פסוק בלשון זה ממש ליתא, רק זאת תורת העולה היא העולה ר"פ צו, אולם תיבות תורת העולה, נדרשו לדרשות אחרות, כמש"כ התוס' בנדה ר"פ יוצא דופן ולקמן פ"ד ע"א, ועמש"כ בחידושי שם, ומשלש תיבות אלו דריש ר' יהודא הני תלתא מיעוטי

שם זאת היא העולה הרי אלו שלשה מיעוטין פרט לנשחטה בלילה כו'. כה"ג בשבת צ"ג ע"א תלתא מיעוטי כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא