אור הישר (זבחים) נה

בתמורה שהבהמה היא של אדם אחד וכל אבריה שייכים רק לו, והוא ע"פ רצונו הפרטי הקדיש ממנה אבר אחד, בזה תחול השאלה רק אי פשטה קדושה בכולה להקריבה למזבח, לכן מצא כל אחד לדרוש מן הכתוב, דר"מ ור"י דסברי אין כולה עולה משום דדרשי ממנו לה' ואין כולה לה', ור' יוסי ור"ש דרשי יהיה קדש לרבות את כולה ע"ש

תוד"ה זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי וצ"ע פ' המזבח מקדש גבי אויר כבש ככבש דמי עכ"ל, והנה בשנת תר"נ הקשה לי הרב דק"ק שניפעשאק הגאון מהרי"ל ז"ל, הרי חילוק גדול ביניהם דאפ"ל דהא דאמרינן הכא דאויר כלי ככלי דמי, הוא משום דאית ליה לכלי מחיצות אבל בכבש דלית ליה מחיצות, י"ל דאויר כבש לאו ככבש דמי, וחילוק זה מבואר בגיטין ע"ט ע"א וע' שעה"מ פ"ה ה"י מה' גירושין

ולע"ד לק"מ דבגיטין שם קאי אקושית הש"ס והא לא מינטר דאתי זיקא ודחי ליה, משו"ה הוצרך למחיצות, ודמיא לדופני כלי דבסוגיין שצריכין הדם או המים להשתמר בתוכן, הרי דהמחיצות הן רק לתכלית השמירה ולא מטעם הדין, משא"כ באברים שבכבש הנשמרים גם מבלעדי מחיצות, ואם אויר ככלי דמי יש נמי מקום לאמר דאויר כבש ככבש דמי, תדע דהא לענין אכילת מע"ש בירושלים כתבו התוס' במכות י"ב ע"א דאויר ירושלים כירושלים, ולא העירו מהא דגיטין, ובע"כ משום דלא שייך לדין וסוג מחיצות כנ"ל

ול"ד נמי לבעיא דר' ירמיה בפסחים מ"ח ע"ב גבי טבלא שאין לה לבזבזין מהו תוך כלי בעינן והא ליכא א"ד אויר כלי בעינן והא איכא, דהתם היתה שאלתו אליבא דר"א דאמר הסל מצרפן לחלה, אי היתה דעתו דוקא כמו סל עם מחיצות ואז יצטרפו, או שיספיק לר"א גם אויר של מקום מוגבל לחוד לצרפן אפילו אם הוא בלא מחיצות, וע' חולין ד"ע ע"א ובטו"א חגיגה כ"ד ע"א

אכן יליד על לשון התוס' שהזכירו אויר כבש, הלא שאלת הש"ס שם הוא על אויר מזבח, ובמשנה שם קתני כשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש, הרי דהכבש טפל למזבח, ובפשיטות הש"ס שם נמי קאמר ואי אמרת אויר מזבח לאו כמזבח אויר כבש נמי לאו ככבש, הלא הזכיר אויר כבש אלא אגב אורחיה לדין מזבח, והו"ל להתוס' להזכיר עיקר הסוגיא דאויר מזבח וצע"ק

דף כ"ו ע"א שחט ואח"כ חתך פסולה, ופירש"י שמשנשחטה נפסל דם הרגלים ביוצא כו' ע"כ. וקשה מ"ש יוצא זה מיוצא דאבר של עובר נקבה דנאסר האבר וחלב שלה אסור לשתותו משום שבא גם מאבר אחד האסור, כמבואר ביו"ד סי' י"ד ס"ה, ואפ"ה כתבו שם הב"ח והש"ך דאם יש ששים בבהמה בבשר וגידין ועצמות נגד אותו האבר אז כל החלב מותר ע"ש, ובסוגיין דא"צ ששים רק בטול ברוב כדכתבו התוס' הכא, א"כ אמאי לא יהיה באמת בטל ברובא, הלא כל מילי מדאורייתא בטלי ברובא כמש"כ התוס' לקמן ע"ג ע"ב בד"ה אלא

והנה התוס' כתבו דגזרינן גזירה במקדש, משמע מדבריהם דזהו הנתינת טעם אהא דלא שייך כאן דין בטול ברוב, אולם לפמש"כ במרדכי סוף חולין דכל שתחילת ביאתו לעולם בתערובות לא בטיל, וע' מנחות ד"ו ע"א תוד"ה דומיא, לפ"ז בלא"ה ניחא הא דלא בטיל דם אבר היוצא מהעזרה בכלל דם האברים, אולם התוס' אפשר דלא ס"ל הכי, לפמש"כ במרובה ס"ט ע"א בסוגיין דצנועין וז"ל וא"ת כי קאמר כל המתלקט הא לא היה מועיל למה שגדל אח"כ וכתבו דשמא היה בטל ברוב ע"ש, הרי דהם כמסתפקים בדבר הבא לעולם בתערובות אם הוא בטל ברוב, ולכן נקטו ליותר פשיטות דהכא הוא משום גזירה, אבל אה"נ דמדאורייתא היה בטל

שם והא א"ר זירא הצורם אזן הפר כו', ע"ל כ"ה ע"ב ומש"כ בחידושי שם

שם שמעת מינה דם המובלע באברים דם הוא כו', ע' חידושי הרשב"א לחולין דף צ"ג

שם פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה פסולה כו', ע' ברמב"ם וכ"מ פ"א הי"ג מפסוה"מ ושם הלכה ל"א ל"ב ל"ג ובמפרשים שם ובלח"מ פ"ז ה"ג ממעה"ק

שם בעא מיניה אבוה דשמואל משמואל כו', ע' בה"ג סוף ה' גיטין ובתוס' ורא"ש לקידושין ע"ג ובס' האשכול ה' מקואות סי' נ"ט

שם נתלה ושחט מהו כו', ולכאורה מ"ש מהא דתניא לעיל בסמוך עמד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט קדק"ד או עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט קדק"ל שחיטתו כשרה ע"ש, דמה לי אם השוחט עמד חוץ למקום שחיטה או נתלה באויר, ולאמר ברייתא לא שמיע ליה הוא דוחק, וי"ל עפ"מ דאביו פשיט ליה בתלה ושחט דשחיטה על ירך וסבר דה"ה לנתלה כדפירש"י, ואחרי דהתורה הקפידה שיהיה על ירך, א"כ יש שפיר מקום להסתפק על אויר העזרה אם הוא כעזרה, כמו דמספקא לקמן פ"ז ע"ב על אויר מזבח וכבש אם הוא כמזבח וכבש, וע"ל כ"ה ע"ב תוד"ה זאת ובמש"כ בחידושי שם, ולהכי פשט לו אביו דהכא גלי רחמנא דשחיטה על ירך ולא שוחט על ירך, וע' ת' רדב"ז ח"ב סי' תרצ"א

שם נתלה וקבל מהו כו', ע"ל י"ד ע"ב תוד"ה הג"ה

שם דאויר פנים כפנים דמי כו', ע' שבועות י"ז ע"ב רש"י ד"ה אין אוכלים

שם בעא מיניה ר' ירמיה מר"ז הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו כו', והנה כמו דהכא בעי ר' ירמיה מר"ז על מילתא דלא שכיחא כ"כ בצמצום המקום, כמ"כ בעי הוא גופיה מיניה לעיל ספ"ק בצמצום הזמן, היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח כו', ולפ"מ דמבואר בסוגיין ולעיל ספ"ק דר"ז השיב לו מקראי, הרי דבדעת תורה היו מונחים גם ספיקות כאלו הרחוקים מן המציאות יחד עם ההכרעה לכ"א מהספיקות לדינא, ומזה מוכח דיש לנו לדון גם על מציאות הרחוקות מאד, אם רק יצוייר דבזמן מן הזמנים אפשר לעולם שיזדמן, והא דאפקוה לר' ירמיה מבי מדרשא על שאלתו דרגלו אחת בתוך חמשים אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים