אור הישר (זבחים) נד

דשם נזכרו מחלוקת ר"א ור"י בברייתא, ובדוקא ציין מקומו במנחות פרק הקומץ רבה. דשם הוא מקורו במשנה, וע"ש רש"י ד"ה כמדת, ולפ"ז הגרסא שלפנינו עיקרית, ורק טעות הדפוס נפל בזה שהראה מקומו בדף נ"ו, שהוא בדף כ"ו ע"א

רש"י דיה שעות פוסלות בקדשים, מיום שנולד מעל"ע לשנה הבאה כו' ע"כ. והנה הב"ח בהגהותיו ליומא ס"ו ע"א הקשה הלא בר"ה ד"ז ע"ב מבואר דגבי בכור חשבינן שנתו מיום שראוי להרצאה היינו מן יום השמיני ואילך, ותירץ דשאני בכור דאינו ראוי לאכול כלל רק להרצאה לכשהוא תם ע"כ לא חשבינן ליה משעה שנולד אבל בסתם בהמה אע"פ שהוקדש אח"כ מ"מ חשבינן שנתו מיד משעה שנולד, וע' נדה מ"ד ע"ב תוד"ה שלשים

ולולא דבריו היה נלע"ד דבריה שם לא איירי רק לענין בל תאחר אבל לא למנין שניו, כדכתבו התוס' בערכין י"ח ע"ב בד"ה שנתו, ומאי דמסיק לחלק דבבכור הוי שנתו משעת הרצאה משא"כ בשאר קדשים חשבינן משעה שנולדו, ג"כ י"ל לפמש"א בירושלמי שקלים פ"ג סוף ה"א גבי מעשר בהמה מחוסר זמן ממתינן עד לשנה הבאה להתעשר עם בני שנתו א"ר חייא זאת אומרת ימים שהבכור מחוסר זמן בהן עולה לו לתוך שנתו א"ר מנא א"ר יונה אבא שמע לה מן הדא כל הבכור אשר יולד וגו' הזכר תקדיש הא כיצד משעת לידתו את מונה לו שנה ע"ש, הרי בהדיא דבירושלמי ילפינן בכור ממעשר לענין מנין שנתו משעה שנולד ולא משעת הרצאה, ולא כדמחלק הב"ח ז"ל בין בכור לשאר קדשים, וע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' מילה ס"ס ס'

בא"ד וילפינן לה מקרא דכתיב בהו בן שנתו שנתו שלו ולא שנה של מנין עולם ואשמעינן הכא דלא תימא מיום ליום הוא דבעינן ולא משעה לשעה אלא אף משעה לשעה כו' ע"כ. והנה ילפותא זו מקרא דבן שנתו רב אחא בר יעקב יליף לה בנדה ס"פ יוצא דופן, ולפ"מ דרש"י תלה דברי רבא בדרשתו, בדרשת ראב"י, יל"ד בה טובא לע"ד, דדבר כזה היה שייך אי הוה תליא בסברא, אז היה מקום לאמר דרבא הוסיף מסברתו אדראב"י דס"ל דבעינן מיום ליום, ואיהו סבר דאפילו משעה לשעה, ורב אחא ב"י אפשר דפליג על רבא, דדוקא מיום ליום בעי אבל לא משעה לשעה, משא"כ בסוגיין, דרבא הכריח דין דשעות פוסלות בקדשים מקרא דיהיה, דכל הוייותיו לא יהיו אלא תם ובן שנה, וזה לא משכ"ל רק אי שעות פוסלות בקדשים, ולפ"ז גם קרא דכבש בן שנתו תתפרש לרבא למשעה לשעה, דמיום ליום לא יספיק לו אלא דוקא שנתו לשעה, וראב"י בהכרח שיפרש תמים זכר בן שנתו יהיה, שיהיה שנתו מיום ליום, ואפשר דאשכח ברייתא אחריתא דלא ס"ל דכל הוייותיו לא יהיו אלא תם ובן שנה, ולפ"ז בע"כ פליגי אהדדי, וא"כ איך מצא רש"י מקומו הכא, לתלות דרשת רבא בסוגיין מקרא דיהיה, בדרשת ראב"י בנדה מקרא דכבש בן שנתו, וע' ערכין י"ח ע"ב תוד"ה שנתו ומה שהארכתי בחידושי שם, וע' במעין החכמה דפוס רעדלהיים דף ס"ו ע"א, ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' ז' ובת' הגרע"א סי' קצ"ה

רש"י ד"ה שחט. נפסל דם הרגלים ביוצא כו', ע"ל כ"ו ע"א תוד"ה שחט ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד וכל דמי בהמה יונקים זה מזה כו', וראיתי בס' חיבת הקודש שהעיר ע"ד רש"י מירושלמי עירובין פ"ג ה"ה דאיכא פלוגתא אם אברים יונקים זמ"ז וכתב דצ"ל דס"ל לר' אמי דהכא כרב שם דאברים יונקים זמ"ז ע"ש, ודבריו בלתי מובנים לדעתי, אטו עולא בר ישמעאל דס"ל שם בירושלמי דאין אברים יונקים זמ"ז, האם יכחיש את החוש אשר בעינינו נראה, דבשעת השחיטה יתאספו דם הבהמה גם מיתר האברים לצאת דרך בית השחיטה, רק לדעתי לא זו הדרך בהבנת הירושלמי, אלא דהתם איירי בבהמה של שני שותפים, דאם מיצע בעירוב את התחום אל תזוז ממקומה, ובזה פליגי אם שחטוה ביו"ט, רב אמר אברים יונקים זמ"ז, פי' בין השמשות של עיו"ט זמן קניית העירוב, שאז היתה הבהמה בחיים, ויניקה זו משכו אותה אז לכאן ולכאן, לכן אל תזוז ממקומה, ועולא בר ישמעאל סבר אין אברים יונקים זמ"ז, פי' דבתר השתא אזלינן, וביו"ט לאחר שחיטה וחלוקה הלא אין לאבר אחד שייכות עם חבירו, ומשו"ה כ"א מהשותפים נוטל חלקו ומוליכו למקום שהוא מותר לילך, וע' ביצה ל"ז ע"ב וברש"י ד"ה לעולם ובתוד"ה לאיסור, ובמש"כ בחידושי לחולין ר"פ בהמה המקשה

וראיתי בהגהות עתים לבינה על ס' העתים סי' מ"ז שהקשה וז"ל לרב דס"ל בביצה שם דינקי תחומין אהדדי, לפ"ז בהקדיש אבר אחד דלא פליגי בתמורה י"א אלא באבר שהנשמה תלויה בו, ולמה לא נימא דינקי אברים אהדדי וכן בסנהדרין קי"ב גבי בהמה חציו של עיר הנדחת וחציו של עיר אחרת דאסור רק משום דבהמה כמאן דלא פליגא דמי ולא אמרינן משום דינקי אברים אהדדי ע"ש

והנה מהא דסנהדרין בלתי מובן לי קושיתו, דהא בזה גופא דאמרו בש"ס שם דבהמה כמאן דלא פליגא דמי, מתאימים בזה עם סברת ינקי אברים מהדדי ואית בה חיות כללי, וכשבא לחלקה בהכרח דצריך לשוחטה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה, וזה גופה הביא איסורה עליה כדפירש"י שם דאפילו שחטה משחט אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתתה כו' ע"ש, הרי דזהו כל חילוק בהמה מעיסה, דעיסה כמאן דפליג דמי ולהכי מותרת, ובהמה אסורה מפני חיות כלליות אבריה דינקי מהדדי

ולהא דתמורה ג"כ לא דמיא, דבביצה שם יש צד איסור דתחומין וצד קנין דשותפות הבהמה, שם אתינן לסברת דינקי תחומין מהדדי, דצד הקנין של כל אחד מושך את הבהמה רק למקום שהוא מותר לילך בעירובו, וכל עוד הבהמה בחייה אבריה יונקין זה מזה, והשותפות שולטת בה לשניהם בשוה, משא"כ