אור הישר (זבחים) נג

אחרי זמן רב מצאתי בחידושי הרשב"א ז"ל לגיטין ע"ט, שכתב בהדיא אהא דאויר כלי ככלי דמי דבסוגיין, דלאו לענין קנין אמורה ע"ש, ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה, וע' בת' חו"י סי' קנ"ח

שם מה"מ א"ר יוחנן משום ר' יוסי בר אבין כו', כ"ה הגרסא בילקוט שמיני סוף רמז תקמ"א, אבל הר"ש במקואות פ"ב מ"ג גריס ר' יוסי בר אבא, ובאור זרוע ס"ס שס"ג הגרסא ר' יוסי בן דהבאי

שם הוייתן ע"י טהרה תהא, ע' בס' האשכול ה' מקואות סי' סמ"ך ובר"ש מקואות פ"ה מ"ה ובאור זרוע סי' של"ז וס"ס שס"ג ובת' הרא"ש כלל ל"א סי' ד' וסי' ז' ובת' מהר"ם פדוואה סי' ל"א

שם זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי, ע"ל צ"ב ע"ב וברש"י ד"ה תיפוק

שם א"ל תרדא כה"ג טובא בש"ס, וע' מש"כ בזה בת' חו"י סי' קנ"ב

שם א"ר זירא אמר רבי הצורם אזן הפר כו', הב"ח גריס הכא אר"ז אמר ר' יוחנן. ולא ידענא מנא ליה, דהא לקמן כ"ו ע"א הוא בשם ר' זירא סתם, וכ"ה בילקוט ויקרא רמז תס"ט, ובבכורות ל"ט ע"ב א"ר זירא אמר רב, והתוס' שם כתבו דבזבחים הכא הגרסא דתניא, ובדק"ס הביא גרסא מכ"י א"ר שילא אמר רב

שם הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר פר שהיה כבר כו', אולם בירושלמי פסחים ספ"ה דריש מקרא אחרינא, והכי אמרינן התם כתיב והזה ממנו מכולו אמר ר' אבינא ומלבד מזבח שלם, ופי' בפ"מ שצריך שיהא הזבח שלם בשעת הזיית הדם, אולם בק"ע משבש גרסת הירושלמי וז"ל ה"ג כתיב ויז ממנו כו', ולכאורה כוונתו משום דבויקרא ח' י"א כמו שנרשם שם, ליתנייהו תיבות והזה ממנו, רק ויז ממנו, אכן גם זה בלתי מובן, דהאי ויז ממנו לא קאי על הזבח כדרשת ר' אבינא אלא ממנו מן שמן המשחה וצ"ע

שם בקבלה בהולכה בזריקה מנין ת"ל יהיה כל הוויותיו לא יהיו אלא תם ובן שנה. והנה במכילתא בא פרשה ד' תניא יהיה לכם להביא פסח דורות שלא יביא אלא מן הכבשים ומן העזים דברי ר' אליעזר ר' יאשיה אומר כו' מה ת"ל תקחו שלא יביא פסח דורות אלא מן הכבשים ומן העזים, וכתב בהתוה"מ שם סי' כ"ז דר' יאשיה יסבור שמש"כ יהיה לכם בא ללמד שיהיה תמים בשעת זריקה כדאמרו בסוגיין ע"ש. ויל"ד הלא אפ"ל דדרשתם הכא שכל הוויותיו לא יהיו אלא תם ובן שנה, הוא רק מתיבת יהיה, ודרשת ר"א במכילתא לדורות הוא מתיבת לכם, דבאמת כל היכא דכתיב לכם מיותר הוא, דודאי למי שמדבר הענין לו ניתן לדעת, ומאי לכם, ולהכי דרשו בביצה כ"ח ובכ"מ לכם לכל צרכיכם, והארכתי בזה בחידושי לחולין קי"ח ע"א ע"ש. ולפ"ז גם ר"א דמכילתא יוכל לדרוש הא דבסוגיין מתיבת יהיה, ומעתה תקשה אפילו לפי סברת הגאון בהתוה"מ דר' יאשיה מבע"ל לדרשה דבסוגיין, עכ"פ להא דרשה יספיק לו תיבת יהיה, ומתיבת לכם יוכל ללמוד לדורות כר"א ומדוע נאיד ללמדו מתיבת תקחו

שם כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם ע"כ, והנה בתוספתא פסחים פ"ו וזבחים פ"ד הגרסא כזית בשר וכזית חלב, וכ"ה גרסת הש"ס במעילה ט"ו ע"ב, רק התוס' שם כתבו וז"ל או כזית חלב קאמר ע"ש, ומובן דנ"מ אי בעינן נמי כזית לאכילת אדם עם אכילת מזבח, ורש"י לקמן ק"ט ע"ב ובמנחות ד"ט ע"א הורה מקורו מדרשת הש"ס במנחות כ"ו ע"א ופסחים ע"ט ע"א מקרא, דכתיב וזרק הכהן את הדם והקטיר החלב אע"פ שאין בשר זורק עליו את הדם ע"ש, ומזה מוכח דגרסת התוספתא משובשת, רק כגירסא דבסוגיין או כזית חלב

שם שעות פוסלות בקדשים ע"כ, וכמו בקדשים כמ"כ בבתי ערי חומה בעינן מעל"ע לשעות, וע' ערכין ל"א ע"א תוד"ה מיום ובנדה מ"ז ע"ב תוד"ה כולן, אכן בבתי ערי חומה דכתיב שנה תמימה ס"ל לרבי דמונה שס"ה ימים כמנין ימות החמה וחכ"א מונה יב"ח מיום ליום ואם נתעברה נתעברה למוכר, אמנם אם גם בשעות דקדשים פליגי רבי ורבנן, ע' בר"ה ד"ו ע"ב ובתוד"ה כמנין וביומא ס"ה ע"ב ובת"י שם ד"ה דתניא ושם ס"ו ע"א רש"י ד"ה ואם נתעברה ובס' האשכול ה' פדיון הבן ס"ס מ"א ובח"ס הי"ד סי' שמ"ג ושם ח"ו סי' ט"ו

רש"י דיה עד שלא הגיע דם לאויר מזרק כו', וכ"ה גרסת השטמ"ק והדק"ס ע"ש, וע' באבני מלואים סי' קל"ט סק"ז

רש"י ד"ה אויר, שנתקבל בכלי ונשפך דכשר לאוספו כדתנן לקמן ל"ב ע"א כו', כנשפך מן הצואר לרצפה דפסול, כדתנן במשנתנו

רש"י ד"ה הוייתן. כשאתה מהווה אותם להיות מקוה או קידוש כו' ע"כ, הא דרש"י הוסיף קידוש לטהרה דמקוה, כתבו הר"ש בפרה פ"ו מ"ד ושם במקואות פ"ב מ"ג והר"ן פ"ב דשבועות וז"ל אע"ג דהאי קרא יהיה טהור גבי מקוה כתיב ילפינן מניה כל הויות דהכי משמע הווייתן של מים המטהרין ע"י טהרה תהא כשאתה מהוה אותן להיות מקוה או קידוש כו', ע"ש, וקשה ל"ל האי טעמא תיפ"ל דתחילת המקרא הוא, אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, הלא דקאי נמי על מעין דרישא דקרא, דהוא ג"כ על מי חטאת כמו על טהרה דמקוה, וכ"כ במרדכי ה' מקואות וצ"ע, וע' בס' האשכול ה' מקואות ס"ס נ' ובאו"ז סי' של"ד

רש"י ד"ה אשכחן קדק"ד דהאי בפר הע"ד של צבור כתיב, ונרשם עה"ג בפר כהן משיח, ע' מה שהארכתי בזה בחידושי לבכורות דף ל"ט ע"ב

רש"י ד"ה בשעת שחיטה דכתיב תכוסו על השה דהיינו שחיטה, ע' פסחים ס"א ע"א ולעיל כ"ג ע"א רש"י ד"ה לפי אכלו

רש"י ד"ה שנשתייר, אם אין בשר אין דם במנחות דף נ"ו, ובדפוסים אחרים כתוב במנחות בהקומץ רבה דף נ"ו, ונרשם עה"ג צ"ל לקמן ק"ד ופסחים ע"ז ע"כ, ולעד"נ דרש"י לא נחית כ"כ ללשון ועשית עולותיך הבשר והדם דפתח ביה, רק לדין דאם אין בשר אין דם, ומשו"ה נאיד מלרשום לקמן ק"ד ופסחים ע"ז,