אור הישר (זבחים) נב

שם השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר כו', וכיצד הוא עושה אוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הורידין לתוך המזרק, כדכ' בס' האשכול ה' שחיטת חולין סי' יו"ד, וע"ל ע"ו וע"ע ע"ב תוד"ה אשם, וע"ע בסוגיין ריש ע"ב וברמב"ם פ"ד ה"ח ממעה"ק ובת' חמדת שלמה חי"ד ס"ס יו"ד

שם מדם הפר דם מהפר יקבלנו כו', מכאן הוא המקור דלא אמרינן גורעין ומוסיפין ודורשין אלא בתחילת התיבה ובסופה, כדפירש"י בב"מ נ"ד ע"ב ובתוס' לקמן ל"ז ע"ב ובמנחות ל"ד ע"ב ובסנהדרין ד' ע"ב ובפסקי הרא"ש ר"ה תפילין, וע' בהתוה"מ ויקרא סי' רי"ד ובקרבן אהרן לתו"כ שם חובה פרק י"ח משנה ח' ובבאר שבע להוריות ד"ד ע"א ובח"ס בהשמטות לחח"מ סי' קצ"ג

שם דם מהפר יקבלנו. לכאורה נראה דזהו רק לכתחילה, ובמתניתין קתני נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול, ובקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, ומשו"ה דריש בתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד' מדכתיב הדם הדם שנתקבל בכלי, וע"ש בפ' הראב"ד ולקמן ל"ד ע"ב תוד"ה למעוטי

רש"י דיה בא לעובדה בכלי, שזריקה בכלי כו', ע"ל כ"ד ע"ב תוד"ה והרי

רש"י ד"ה נשפך על הרצפה מצואר בהמה שלא נתקבל בכלי ע"כ. ולכאורה דבריו האחרונים אך למותר הוא, דכיון שהוא מצואר הבהמה פשיטא דהוא כל עוד שלא נתקבל בכלי, ונראה דבזה כייל רש"י אגב אורחיה הא דתנן לקמן ר"פ כל הפסולין דאם נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, וע' לקמן ע"ב רש"י ד"ה אויר, וברמב"ם פ"א הכ"ה מפסוה"מ, והא דתניא בתוספתא מנחות פ"ה דאם נתפזר הקומץ על הרצפה יחזור ויאספנו וכשר, איירי נמי שנתפזר אחר שנתנו לכלי שרת, אבל אם קמץ ונפל מידו על הרצפה פסול, כדכתב הכ"מ בפי"א ה"ה מפסוה"מ, וע' במל"מ פי"ג ה"ב ממעה"ק

תוד"ה גורעין. וי"ל דדילמא דם סכין גרע משום דנתקבלה בפסול כו', ע' קרבן אהרן לתו"כ ויקרא חובה פרשה ג' מ"ז

תוד"ה בשפת מזרק, ואין להקשות דגבי הזאה דפרה אמרינן גמר להזות מקנח ידו בגופה של פרה כו', ע' ברש"י לקמן צ"ג ע"ב ובתוס' מנחות ד"ז ע"ב ובהתוה"מ פ' חקת סי' י"ח

ע"ב בעא מיניה ר' אסי מר' יוחנן היה מקבל ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא כמונח דמי. והנה בבה"ז ובפנים מאירות בסוגיין ובלח"מ פ"ד ה"ט ממעה"ק והב"ש סי' קל"ט סק"ט מיחסים דין אויר שאין סופו לנוח דהפקר ודגיטין בב"מ י"ב וק"ב ובגיטין ע"ט להא דבסוגיין ע"ש. ולע"ד יל"ד טובא איך יתאימו יחד, הלא בהפקר וגיטין יש בזה קונה ומקנה, ואחרי דגלי רחמנא דחצרו קונה כמו ידו, ורשות חצרו הוא שלו עד רום רקיע, התם יש מקום לאמר דגם אויר חצרו יקנה לו, כיון דמקור הקנין נובע מטעם הסכמת דעת שניהם, והרי דעתם מסכמת אל הקנין, ומצד מקום הקנין שהוא באוירו ג"כ לא יגרע כיון שהוא שלו כנ"ל, ורק אם אין סופו לנוח יש מקום לאמר דאין אויר חצרו קונה, כיון דמצד הטבע לא ינוח כלל בחצרו, אבל אם סופו לנוח אין מקום כלל להסתפק, דודאי אויר חצרו קונה לו כנ"ל, אבל מה ענין זה למצוה או לאיסור, שהתורה גזרה בדרך זה תעשה או לא תעשה, כהא דבסוגיין דעצם מצות קבלת הדם במזרק שהיא למטרת הזריקה אמרה תורה שתהיה בכלי, ומאן חשוב מאן ספון לאמר שגם האויר הבלתי מוכשר לזרוק ממנו ישתתף לדין הכלי, כמו אויר חצר וגג לדין קנין החצר

והא ראיה לפ"מ דמסקינן בסוגיין, דר' אסי תרתי בעא מיניה דר' יוחנן, ופשיט ליה מהא דחבית דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח, ואם סופו לנוח כמונח דמי, והשתא תקשה אדפשיט ליה ר' יוחנן מהא דחבית דהיא מתניתא, ולא פשיט ליה ממשנה מפורשת בגיטין ע"ט ע"א בזרק גט מלמעלה והיא מלמטה כיון שיצא מרשות הגג נמחק או נשרף ה"ז מגורשת, ואוקי ר' יוחנן גופיה כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות, משום דאז היה מצד הטבע סופו לנוח, אבל אי לאו הכי היה נחשב לאין סופו לנוח, דאתי זיקא ודחי ליה כדפירש"י, הרי דעת ר' יוחנן גופיה ממשנה דהתם דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח, ואם סופו לנוח הוי כמונח אפילו באיסור אשת איש דאורייתא, ובע"כ דאין לדמות דבר התלוי בדעת קונה ומקנה עם קנין חצר, לקבלת הדם שהיא מצוה

ושם גופה דבעי ר"ז לאמר אאוקימתא דר' יוחנן כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות דאתי כרבי דס"ל קלוטה כמי שהונחה דמיא, והשיב לו ר' אסי גופיה דבסוגיין, אפילו תימא רבנן ע"כ ל"פ רבנן עליה דרבי אלא לענין שבת אבל הכא משום אינטורי הוא והא קא מנטר ע"ש, הרי ממקומו מוכרע דאיסור חלוק מקנין, וכן מחלק הש"ס בב"ק ד"ע ע"ב כיון דמטיה לחצר ביתו קנה לענין שבת לא מחייב עד דמטיא לארעא, ובע"ז דף ע"א ע"ב אהא דמשני דקא כייל ורמי למנא דנכרי, פריך הש"ס סוף סוף כי מטא לאוירא דמנא קנייה יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתיה דמנא ע"ש

ואדרבה לפ"מ דבררנו ממקורי הש"ס לחלק בין קנין לאיסור בדין אויר, מעתה מובן בדיוק הא דר' יוחנן פשיט ליה בסוגיין ממתניתא דחבית, משום דמקור שניהם הוא ממצות התורה, ולא מקנינים ואיסורים, כן מצד דמיונם דשוים ממש להדדי, דכמו מי חטאת מצותיה שיבאו מן המעיין מים חיים אל כלי, כמ"כ בקבלה, מצותיה דם מהפר יקבלנו, וממילא אחרי דחזינן דעת תורה במי חטאת, דאויר כלי הוא כמונח, כמ"כ נפשט בעיא דידך דין אויר כלי בדם הפר, כן היה נלע"ד לולא דבריהם ז"ל.