אור הישר (זבחים) נא

מחזירין רטיה וברבינו יהונתן שם וביומא נ"ח ע"א תוד"ה מין ובשעה"מ פ"י ה"ט מכלי המקדש

תוד"ה הואיל הראשון, ומה שפי' בקונטרס שקידשה בשתי תודות ובשיר אינו כן כו' ע"כ, ולע"ד בלא"ה קשה למאי הביא רש"י הכא באיזה דרך קידש דוד הרצפה, הלא בגמרא אמרינן הואיל ורצפה מקדשת, ומשמע דבזה פירש"י הוא כפי' התוס' דמקדשת האדם לעבוד עבודה, דזהו ממש גם לשון רש"י שכ' מקדשת לעמוד לשרת, א"כ מאי נ"מ באיזה דרך קידש הרצפה, הרי אנו מדברים כאן אלא על קדושת האדם, ואם כוונתו היתה לבאר מהיכן תצמח קדושת האדם הרי היא מקדושת הרצפה, ולכן ביאר מקור קדושת הרצפה, הרי לזה יספיק לו כמש"כ באור זרוע הלכות ערב שבת סי' יו"ד שכ' וז"ל הואיל ורצפה מקדשת דכתיב קידש המלך את תוך החצר ע"ש, והצדק עם פירושו דבאיזה אופן היתה הקידוש הרי אינו נוגע להא דבסוגיין. ואפשר לדחוק ע"פ חילופי הגרסאות ברש"י המובאות בשטמ"ק ע"ש וצע"ק

תוד"ה הואיל השני. וא"ת מדחשיב ליה הכא חציצה כו' אלמא לקיחה ע"י ד"א ל"ש לקיחה ובפ' לולב הגזול קאמר רבא דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה כו', וראיתי להפני יהושע ס"פ מקום שנהגו שכ' דיש לחלק בפשיטות בין חציצה דחולין לחציצה דקדשים דקפיד רחמנא טובא כדמשמע בזבחים י"ט לענין חציצה ויתור בגדים עכ"ל, ולע"ד יפלא דהא בסוכה שם קאמר רבא גופיה מנא אמינא לה דתנן אזוב קצר מספקו בחוט ובכוש וטובל מעלה ואוחז באזוב ומזה אמאי ולקח וטבל אמר רחמנא אלא לאו ש"מ לקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה, הרי עצם ראייתו דרבא מקדשים לחולין. ובתוס' שם נמי בעו לאמר דכריך ידיה בשיראי נענש משום בזיון קדשים, וכתבו דלא יתכן פירוש זה מדמייתי עלה ההיא דאזוב שספקו בחוט ע"ש, הרי דאין לחלק בין חציצה דקדשים לשאר מילי, וכה"ד רש"י ביומא מ"ז ע"ב ד"ה ר"פ ובחידושי באר שבע לתמיד ל"ג ע"א, וע' בבאר שבע לכריתות בסופו ובח"ס חי"ד סי' קי"ח ובחידושיו ס"פ לולב הגזול

ע"ב במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי. ע' בהתוה"מ ויקרא סי' ער"ב ובפ' חוקת סי' י"ב ובטו"א לר"ה ד"ט ע"ב ובחידושי ח"ס ר"פ לולב הגזול

שם ר"א בר"ש אומר כ"מ שנאמר אצבע בקבלה כו'. ולפנינו הגירסא בתוספתא פ"א כ"מ שנאמר בו מתנת יד כו' ע"ש, ובהגהות הגר"א שם שינה לשון התוספתא וגריס כמו שמובא בסוגיין, ומשמע שהיה נראה לו דגירסא דהכא עיקרית, מהא דמסיק הש"ס והיכא נאמר אצבע בנתינה דכתיב כו' ונתת על קרנות המזבח באצבעך, הרי בהכרח דכוונת הברייתא אהיכא דכתיב אצבע ולא יד, וע' לעיל בסוגיין סוף ע"א ובגבורות ארי ליומא ל"ב ע"א

שם והיכן נאמר אצבע בנתינה דכתיב ולקחת מדם הפר כו', ע' יומא נ"ב ע"ב תוד"ה שאת

שם ארבב"ח א"ר יוחנן כ"מ שנאמר אצבע וכהונה כו', בשטמ"ק גריס ריש לקיש במקום ר' יוחנן ע"ש, וגרסתו נכונה עפ"מ דבכה"מ בש"ס הגירסא ר"ל, ובע"כ דהכא היא הגירסא המוטעת

שם כ"מ שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין ע"כ, ובשולט בשתי ידיו מחלוקת רבי וחכמים היא במשנה דבכורות מ"ה ע"א, ואיטר פסול כדתניא בברייתא שם ע"ב, וע"ש ברש"י ד"ה איטר ברגל וברמב"ן ליבמות ק"ד ולחולין צ"ב ע"א ובמש"כ בחידושי לחולין שם

שם כי אמרינן או אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה דומיא דמצורע, ע' טו"א לחגיגה י"א ע"א

שם יד יד לקמיצה רגל רגל לחליצה. ע' חידושי הרשב"א לחולין צ"ב ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה והרי. ועופות לא אתו בהיקשא דזאת התורה כו' ע"כ. והא דתניא בתוספתא פ"ז אחת חטאת העוף ואחת עולת העוף באות מן החולין ביום וביד ימנית ע"ש. צ"ל דזהו ידעינן מקרא דואת השני יעשה עולה כמשפט כמשפט חטאת בהמה כדהביאו התוס' בתר הכי סוגיא דחולין כ"א ועמש"כ בחידושי שם, ונפלאתי ע"ד המנחת בכורים שם על התוספתא, שכ' דזה ידעינן מקרא דזאת התורה ולא הביא לדברי התוס' דהכא, וביותר צ"ע ע"ד התוס' ריש מנחות ולקמן ס"ה ע"א ד"ה בן עוף

דף כ"ה ע"א במשנה. נשפך מן הדם על הרצפה ואספו פסול, והנה לקמן ל"ב ע"א תנן נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר, וכ' באור זרוע לע"ז סי' רע"ט ביאור הענין וז"ל דהיכא שכבר נתקבל וראוי לזריקה כזרוק דמי אבל כשנשפך מן הצואר על הרצפה לא היה עומד לזריקה לאו כזרוק דמי ופסול ע"ש, וקשה דאהא דר"ש סבר כל העומד ליזרק כז"ד אוקמינן נמי בפסחים י"ג ע"ב דאיירי שנתקבל הדם בכוס, וע' ב"ק ע"ו ע"ב תוד"ה כל העומד ובחולין ד"פ ע"ב תוד"ה דכמה. ולפ"ד האו"ז משתי המשניות שלפנינו נמי מוכח הכי דקבלת הדם בכ"ש נחשב כזרוק, א"כ מדוע תלי הא דכה"ע ליזרק כז"ד בדעת ר"ש, הרי סתמא דמשניות נמי ס"ל הכי, ובע"כ דחילוק גדול ביניהם, דלר"ש אם רק נתקבל בכלי נחשב כזרוק אפילו נשפך ולא נזרק כלל כמבואר בפסחים שם, משא"כ במשניות דזבחים קתני ואספו, הלא בהכרח דאסיפת הדם היתה למטרת הזריקה, וא"כ מזה גופה מוכח דבקבלת הכלי לחוד לא הוי כזרוק, ובע"כ דלא הקבלה משוי לזריקה אליבא דמשנתינו, רק האסיפה עם הזריקה ביחד, ואפשר לדחוק בכוונתו, אבל עכ"פ לשון האו"ז בלתי מדוקדק וצ"ע

שם ת"ר ולקח הכהן המשיח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור כו', ע' בילקוט ויקרא רמז תס"ט איך שנשתנה הגרסא דבסוגיין, וע' בראב"ד לתו"כ ויקרא חובה פרשת ג' ובמש"כ בחידושי לבכורות ל"ט ע"ב.