אור הישר (זבחים) ה

הרמב"ם ברפט"ו מפסוה"מ וע"ל ד"ג ע"ב תוד"ה הכא. ולפ"ז הלא לא דמי לנדבה שנאבדה, דהתם כיון דאמר הרי זו נסתלקה אחריותו ממנה, והא דנאבדה לא היה בפשיעתו, משא"כ הכא דבזדון שינה את שמה, והרי הוא מזיק את הקרבן בידים, ועי' מל"מ רפ"ז מה' חובל

והנה מצאתי פה מקום להעיר אהא דכתב הש"ך בחו"מ סי' כ"ה סק"ו דמפגל מזיק הוא דבמחשבה דידיה מזיק בשחיטה דשוחט בפסול והו"ל כעביד מעשה בידים, והביא ראיה לזה מדברי הרשב"א ע"ש, והקשה עליו בנה"מ שם סק"ג הלא בהולכה ג"כ יכול לפגל ואז אינו עושה מעשה בגוף הבהמה ע"ש מה שתירץ

ולע"ד בלתי מובן כלל קושית הנתיבות לכתחילה, לא מיבעיא למ"ד ביומא ד"נ ע"א דדם איקרי פר, ורב אשי קאמר התם מסתברא דהכי הוא ע"ש, לפ"ז כל פעולה שנעשתה בדם נקראת בגוף הבהמה אפילו בלשון תורה, אלא אפילו למ"ד שם דדם לא איקרי פר מ"מ הרי הולכת הדם מעכבא כפרה כדאמרינן שם מ"ח ע"ב, ולקמן ד"ד ע"א אמרינן והקריבו זו קבלת הדם ואפקיה רחמנא לקבלה בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה והשתא אם פיגל באחת מעבודות הדם שזהו עיקר הקרבן איך נופל לאמר שלא נעשה ההיזק בגופה, הרי ודאי דעל איזה חלק מעבודות הדם שהניח מחשבתו לפגל נקרא בזה מזיק, ואין כוונת הרשב"א והש"ך דוקא על השחיטה אלא עבודה קמייתא בדם נקטו כנלע"ד

רש"י ד"ה שמעון. על שם שעזריה עסק בפרקמטיא וסיפק צרכי שמעון אחיו כו', ע' ת' אבקת רוכל סי' ב'

רש"י ד"ה בכור ומעשר בהמה נמוכין משלמים כו', ע' בת' ח"צ סי' מ"ה

רש"י ד"ה אבל, מיהו אם עבר ושינה כשר ע"כ, פי' לאכול הנאכלין, וע' רש"י במשנתנו ד"ה כשרים ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה כל, עבודה קמייתא נקט וה"ה קבלה והולכה וזריקה כדקתני סיפא כו' ע"כ, הנה הא דתנן במשנתנו כשרים, זה ידעינן מקרא דכאשר נדרת לה"א נדבה, דאם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא כדאמרינן בסוגיין, וכל הוראת התוס' אמתניתין דלקמן די"ג ע"א, דדין אחד ליתר ג' העבודות עם השחיטה, הוא רק על פסול דחובה לבעלים דתנן הכא, דהתם מסיק שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקיבול ובהילוך ובזריקה

ולפ"ז יל"ד קצת למאי איצטריך לאשמעינן פסול דשלא לשמה ביתר העבודות, פשיטא דאם שחיטה דאיתכשרו בה כל הפסולים, עד דמשו"ה אמרו דלאו עבודה היא כדפירש"י לקמן י"ד ע"ב וכן מצד הסברא, אם הבעלים מסרו אל הכהן לשחטו לשמה, ושחט שלא לשמה, הלא יש מקום להבעלים לומר דלאו להכי מינהו שליח ואפ"ה אמרינן דאלים כח דשחיטה שלא לשמה לפסלו לחובה דבעלים, מכש"כ מקבלה ואילך דהעבודות הן מצות כהונה כדלקמן ל"ב ע"א, ופסול דשינוי קדש ושינוי בעלים הלא ילפינן מקראי, והשתא אם הני כהני שלוחי דרחמנא עשו עבודות אלו שלא לשמן, בודאי דלא יעלו משום חובה

וי"ל דבע"כ לאו משום קלות דשחיטה לגבי חומר דשאר העבודות אתינן עלה, דהא חזינן לקמן ד"ד ע"א דאיצטריכו קראי למילף מינייהו פסול דש"ק וש"ב על כל עבודה כמו על זביחה, ולא גמרינן חד מן חבריה מצד הסברא, ועפי"ז צריך נמי התנא למיתני שהזבח נפסל בארבעה עבודות בשחיטה ובקבול כו'

בא"ד ונראה דסמיך אמתניתין דלקמן פרק ב"ש דתנן לשם ששה דברים הזבח נזבח כו', ע' בגבורות ארי ליומא מ"ד ע"א

בסה"ד ובפ' המפקיד פירשתי הא דמחשבה פוסלת בקדשים אי בדבור הזבח נעשה שלא לשמה או אפילו במחשבה, הנה מלשונם הכא משמע דבפ' המפקיד יש בזה אריכות דברים בהא דמחשבה פוסלת בקדשים. עם ספק והכרעה בזה, ובאמת לפנינו שם ליכא שום ספק, אלא החלטה קצרה וברורה דמחשבת פגול הוי בדבור, ולפ"ז יל"ד דהו"ל להתוס' הכא רק לחזור על ההחלטה דהתם ולא להניח בגדר ספק, וע"ל ד"ד תוד"ה מחשבה ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה לשם גבוה, וחילול משמע פסול גמור, ע' בהעמק שאלה על השאילתות פ' תצא סי' קנ"ד אות ב'

ע"ב אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא כו', ע' מנחות דצ"א ע"א תוד"ה וכל

שם א"ל רבינא לר"פ כו' דרמי רבא כו', רבינא זה הוא הקדמון שהיה בדורו של רבא ור"פ, ורבינא האחרון הוא חבירו של רב אשי שנולד ביום שמת רבא, ע' חולין מ"ח ע"א תוד"ה אמר וברא"ש שם ובמש"כ בחידושי שם ולקמן דק"ו ע"ב

שם דרמי רבא מילי מעיילתא אהדדי, ע' אור זרוע בחלק התשובות סוף סי' תשמ"ה ובת' פני יהושע ח"ב חאה"ע סי' ע"ז

שם הא סתמא עלו נמי לבעלים לשם חובה, ע' עירובין ל"ז ע"א תוד"ה לאיזו

שם זבחים בסתם לשמן עומדין ע' ת' רדב"ז ח"א סי' ע"ז ובת' פנים מאירות ח"א סי' מ"ה. שם ולא קתני שלא נזבחו לשמן כו' ולא קתני שלא נכתב לשם אשה, ע' מה שדקדק מזה באור זרוע ה' תפילין סי' תקל"ג ובה' גיטין סי' תש"ל, וע' בת' ח"צ סי' ס"א

שם כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה, ע' או"ז ה' יבום סי' תרי"א ובמש"כ ובחידושי לקמן מ"א ע"ב ולמנחות ט"ז ע"א

שם דילמא שאני התם דאמר יוכיח סופו על תחילתו, ע' בס' עין יצחק אה"ע ח"א סי' נ"ח ענף ג' ובמש"כ בחידושי לחולין ל"ט ע"ב.