אור הישר (זבחים) מט

דהא אמרינן בפ' הפועלים פ"ו ע"א רבי וד' נתן סוף משנה, וכשמת רבי אמר חנינא בר חמא ישב בראש, אע"ג דר' אפס הוה קשיש מיניה, ורק ר' חנינא לא קיבל משום דר' אפס היה גדול ממנו שתי שנים ומחצה ולהכי יתיב ר' אפס ברישא כדאמרינן בכתובות ק"ג ע"א, ואיך נופל לאמר שהוא היה חולק אסתם משנה דסתים רבי, וצ"ע כעת

ע"ב ואיכא דדייק ומייתי הכי עון הקדשים אין עון מקדישין לא כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ז ה"ה ובשבועות פ"א ה"ד

שם ת"ר לעמוד לשרת מצוה כשהוא אומר העומדים שנה עליו הכתוב לעכב. פסוקים אלו הם בפ' שפטים י"ח ה' ז', ויל"ד אמאי דלג על מקרא הקודם בפ' שם י"ז י"ב, דכתיב אל הכהן העומד לשרת ודריש התם בספרי מגיד הכתוב שאין שירות כשר אלא מעומד הא אם ישב ועבד עבודתו פסולה וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לקמן כ"ד ע"א

שם כשהוא אומר העומדים שנה עליו הכתוב לעכב ע"כ, ובזה מדוייק ברש"י יומא כ"ה ע"א וס"ט ע"ב שהביא לשני המקראות ביחד

שם א"ל רבא לר"נ מכדי יושב כזר דמי ומחיל עבודה אימא מה זר במיתה אף יושב במיתה. והנה בסנהדרין ס"פ הנשרפין סמיך רש"י קושית הש"ס דהכא אקרא דלעמוד לשרת לעמידה בחרתיו ולא לישיבה ע"ש, ועפ"ז יל"ד הלא מהאי קרא הוכיח רבא גופיה בשם ר"נ דיושב מחיל עבודה, א"כ היה מקומו של מסדר הש"ס לסדר קושית רבא על ר"נ מכדי יושב כזר דמי כו' ומ"ש דאפסקיה בהא דת"ר כו', וע' בפרדס דוד לפ' תצוה

שם אימא מה זר במיתה אף יושב במיתה אלמה תניא אבל ערל אונן יושב אינן במיתה אלא באזהרה. וקשה לעיל ט"ז ע"א דרב משרשיא יליף דזר מיחל עבודה ק"ו מיושב מה יושב שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל א"ד שאם עבד חילל ע"ש, ולפי המבואר בסוגיין, אמאי ל"ק מה יושב שאינו במיתה אם עבד חילל, זר שהוא במיתה א"ד שאם עבד חילל. וי"ל דחומר מיתה שעל העובד, אינו פועל על חילול הקרבן, כדאמרינן בסנהדרין ספ"ב, גבי פרועי ראש, דכי גמרי הלכה למיתה לאחולי עבודה לא גמירי ע"ש. ועוד בקבלה דאיירי במשנתנו גם זר אינו במיתה, לפי שאינה עבודה תמה כדאמרינן ביומא כ"ד ע"א, וע"ל ט"ו ע"ב תוד"ה אתיא ובגבורות ארי לתענית י"ז ע"ב

רש"י ד"ה וכי ימות, ואין ראוי לקרבנות טהרה עד שיעברו ימי טומאה ויביא כפרת טומאת נזירותו שתי תורים ואשם כו', ע' נזיר י"ח ע"ב ושם י"ט ע"א תוד"ה ת"ל ובש"ק לירושלמי שם פ"ו ה"ו

רש"י ד"ה עון מקדישים לא טומאת הגוף בין דכהנים בין דבעלים כו', ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' ט"ז

רש"י ד"ה העומדים. רישא דקרא ושרת ככל אחיו הלוים, ויל"ד הרי לשון הכתוב הוא לשרת בשם ה"א, ותניא שם בספרי איזהו שירות שהוא בשם ה' זה ברכת כהנים ע"ש, ובזה מסיק הכתוב העומדים שם, א"כ אין זה ראיה רק לברכת כהנים שתהא בעמידה, ומניין לנו לדרוש האי קרא לעבודה בישיבה שהיא מחוללת, ואולי סמיך אהא דאמרינן בסוטה ל"ח ע"א דאיתקש ברכה לשירות, וע' תענית כ"ו סוף ע"ב ובירושלמי שם פ"ד ה"א ובערכין י"א ע"א ובמש"כ בחידושי שם

אכן בע"כ חזינן דתלמודא דידן ס"ל דהאי ושרת קאי על עבודת הקרבנות, דהא מהאי קרא ילפינן בב"ק ק"ט ע"ב, דכהן בא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה, אף שלא בזמן משמרתו, הלא בהכרח דהאי קרא קאי אעבודה

תוד"ה אם עון פיגול. ור"ת מקיים גרסת הספרים דגרסי איפכא כו', ע' בתוס' פסחים ט"ז ע"ב וביומא ד"ז ע"ב ובמנחות כ"ה ע"א ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרק ד' ובפי' הראב"ד וקרבן אהרן ובהתוה"מ שם סי' ל"ב

תוד"ה אימא. ובשלא רחוץ ידים ורגלים נמי כתיב ביה מיתה ולא ימותו ע"כ, ע"ל י"ח ע"א ובתוספתא מנחות פ"א

בא"ד דלא ילפינן מיתה מהא דקרייה רחמנא זר, ע"ל י"ז ע"ב תוד"ה אין

דף כ"ד ע"א וכל שני כתובים הבאין כאחד א"מ ולמ"ד מלמדין כו', ע' יומא ד"ס ע"א תוד"ה תרי ובשעה"מ פ"י ה"ד מכלי המקדש ובנוב"י מ"ת חא"ח סי' קכ"ה

שם הואיל וריצפה מקדשת וכלי שרת מקדשים מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף ריצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הריצפה ע"כ, ואע"ג דדרשינן בסוטה ל"ח ע"א לשרתו ולברך בשמו מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה, מ"מ הוצרך ריב"ז לתקן דאין כהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן כדתניא בר"ה ל"א ע"ב, אלמא דמה"ת לא פסלה בהו חציצה, וע' ח"ס בהשמטות לחח"מ סי' קצ"א ושם חלק ששי סי' י"ב

שם ואי אשמעינן בהמה דלאו מינא דאדם הוא כו', ופירש"י והוי מין בשאינו מינו וחוצץ ע"כ. ולפ"ז בהא דמסיק צריכא, כוונתו דאפילו רגלי חבירו דאדם הוא ומין במינו הוא אפ"ה חוצץ, ולכאורה תקשה מסתם משנה דהכא אסתם משנה דבכורות ד"ט דמסקינן שם ע"ב דמין במינו אינו חוצץ, וע' מנחות ד"ז ע"א תוד"ה וכי, וי"ל דהא דקאמר הכא צריכא והוי חציצה, הוא משום דרגל חבירו לא מצי מבטל ליה כדאמרינן ביומא נ"ח ע"א, וע' סוכה ל"ז ע"א תוד"ה כי היכי ותוד"ה דבעינא, או כמש"כ התוס' לקמן ק"י ע"א משום דאינו דרך שירות בכך, וע' מש"כ בחידושי שם ולבכורות שם, וע"ע בברכי יוסף חא"ח סי' ע"ד סק"ה

שם תניא ר"א אומר רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה כו' רואין כל שאילו ינטל הכלי