אור הישר (זבחים) מח

פרשת נחלות כו' ויודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנאמר מות יומת אבל לא היה יודע באיזו מיתה הוא ימות וראויה היתה פרשת מקושש כו'. ועפ"ז יל"ד קצת הרי גם ענין מקושש אין שם מקומו רק בפרק הנשרפין אלא משום דחד תנא אמרינהו, ובאותו לשון, ומסיק דראויה היתה כו', וא"כ מדוע לא הביא נמי ברייתא דספרי דאמר נמי ר' חידקא כו' ודמי ממש להני תרתי דב"ב דף קי"ס ע"א ע"ש וצע"ק

רש"י ד"ה שנתנכרו מעשיו נחשבים לנכרים למקום. בזה הבליע רש"י דברי התוס' בד"ה משום. וע' מנ"ח מצוה י"ג

רש"י ד"ה טמא פסול אמתניתין קאי כו' ע"כ, פי' משום דבמתניתין ליכא האי לישנא טמא פסול, משו"ה מפרש רש"י דקאי אהא דקתני במשנתנו טמא מחלל עבודה

רש"י ד"ה טמא מת. אם שילח פסחו לעזרה ושחטו וזרקו עליו פטור מלעשות פסח שני כו', עמש"כ בחידושי בגמרא לעיל בסמוך

תוד"ה ערל. מפרש רבינו שלמה בכ"מ שמתו אחיו מחמת מילה ור"ת מפרש כו', ע' בגבורות אדי לתענית י"ז ע"ב ובת' עין יצחק חי"ד סי' כ"ה ובגינת וורדים להפמ"ג כלל י"ח ובמש"כ בחידושי לחולין ד"ד ע"ב

תוד"ה אבל. טמא מת בשביעי נמי לפי שיכולין לעשות ע"י שלוחין טהורים ולאורתא מצו אכלי הפסח בטהרה ע"כ, כ"ז הוא לפרושי טעמייהו דזקני דרום, וע' ברש"י ד"ה טמא מת

תוד"ה אי הכי. ועוד יש לפרש כי נמי אמרינן מתוך הוה לכו לאוקמי מתניתין בזב ומצורע מי שטומאה יוצאת מגופו ע"כ, פי' דהוה להו לזקני דרום לאוקמי מתניתין בזב ומצורע כדפי' בצ"ק, וע' מש"כ בזה בזבחי אפרים, ומשמע דלהתוס' קשה דבהני הוה רבותא טפי, דזב חמור משרץ דטומאה יוצאת מגופו, ומצורע חמור נמי מזב שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתהמ"ט כדאמרינן בפסחים ס"ז ע"ש

ופליאה דעת על מה שלא הביאו דברי הירושלמי אמשנתנו דהכא בפסחים פ"ז ה"ז, דהכי קאמר התם, דרומאי אמרו בטמא טומאת זיבה וטומאת צרעת אנן קיימין אבל בטמא מת אינו מחלל מאחר שהותר מכלל טומאה לרבים בפסח כו' ע"ש, וצ"ע כעת

דף כ"ג ע"א לפי אכלו למצוה כו', ע' פסחים ס"א ע"א תוד"ה לאוכליו

שם שחטו שלא למנוייו יכול יהא כעובר על המצוה וכשר ת"ל תכוסו הכתוב שנה עליו לעכב. וכה"ג אמרינן בתמורה ד"ה ע"ב גבי מקדיש בע"מ לגבי מזבח, דאי לא הוה כתב ולנדר לא ירצה הוה אמינא כעובר על המצוה וכשר ע"ש, וגם התם נראה האי ולנדר לא ירצה כעין שנה עליו הכתוב לעכב

ונלע"ד להמתיק שני העניינים עפמש"כ התוס' ביומא ל"ט ע"ב ובמנחות י"ח ע"ב, דגם שנה הכתוב לעכב לא מהני היכא דלא כתב רחמנא בלשון ציווי, וראייתם מבלילה דתנן במנחות שם אם לא בלל כשר, אע"ג דתני ביה קרא תריסר זימני, ובע"כ משום דלא כתיב בלשון ציווי ובללת ע"ש

אמנם בהכרח לשון ציווי לחוד לא מהני לעכב היכא דבעי שנה הכתוב, דאל"ה לכתוב רחמנא בלשון ציווי ולא מבעי תו קרא אחרינא לעכב, ועפ"ז שתי הסוגיות מובנות, דהתם אע"ג דכתיב לא תקריבו דהוא בלשון ציווי, מ"מ אי לא שנה הכתוב לעכב, היה מקום לאמר דאם הקריב כשר, להכי איצטריך ולנדר לא ירצה, ובסוגיין אע"ג דכתיב במכסת נפשות ללמד שאין הפסח נשחט אלא למנוייו, מ"מ היה מקום לאמר דאם שחטו שלא למנוייו, הוא רק כעובר על המצוה וכשר, להכי שנה הכתוב לעכב, ודוקא בלשון תכוסו שהוא ציווי, וע' ח"ס חא"ח סי' קכ"ד

שם מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ, ע' פסחים ד"פ ע"ב תוד"ה לאו

שם לא למעוטי טומאת התהום דזיבה. ע' ברמב"ם וראב"ד פ"ו הי"ח מה' נזירות ובמפרשים שם

רש"י ד"ה מפני. קס"ד האי טומאת הגוף בבעלים קאמר כו', ע' פסחים ד"פ ע"ב רש"י ד"ה נטמאו בעליו וברמב"ם פ"ד ה"ו מביאת מקדש

רש"י ד"ה כגון שנטמא, ותנן נזיר ועושה פסח וה"ה לכל קרבנות יחיד כו', ע' ברמב"ם וכ"מ פ"ד ה"ו מביאת מקדש

רש"י ד"ה טומאת התהום דזיבה, והך טומאת התהום הוא דממעט משום דחמירא דיוצאה עליו מגופו ע"כ, ויל"ד אם מטעם חומרא זו אתי עלה, הו"ל למנקט טומאת התהום דצרעת, דג"כ יוצאה עליו מגופו וחמירא מטומאת זיבה, כדאמרינן בפסחים ס"ז ע"ב, וע"ש בתוד"ה שכן טעון, וכה"ג דייקו התוס' לעיל כ"ב ע"ב בד"ה אי הכי, ועמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה את עון הקדשים פסול קרבנות ירצה ציץ ע"כ. נראה דבא למעט בזה שהציץ אינו מרצה על הטמא להתירו באבילה, אלא להחשיבו כטהור לענין הבשר שיהיה מותר לטהורים וכן בכל הדברים הנוגעים לכשרות ועניני הקרבן, כדהסביר הראב"ד בפירושו לתו"כ צו סוף פרשה ט'

תוד"ה זקני. וזקני דרום תנאי הוו ופליגי אמתניתין דתמיד נשחט כו', וכן כפלו התוס' דבריהם בתר הכי בד"ה מפני, דזקני דרום תנאי הוו ע"ש, והנה בחידושי לעיל כ"ב ע"ב הבאתי לשון הירושלמי בעירובין פ"ו ה"ד דזקני דרום הוא ר' נתן דרומא, אולם קשה מאד לאמר כן, ראשונה דלא אשכחן בשום מקום ר' נתן דרומא. ועל ר' נתן התנא לא היה אומר עולא תקע להו ר"ל לדרומאי, דהא בב"ב קל"א ע"א אמרינן דאפילו רבי אמר ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי, ובע"כ דגרסת הרשב"א בתשובה היא נכונה, דבירושלמי שם צ"ל ר' אפס, ומתאמת עם סוגיא דבבלי בעירובין כמש"כ בחידושי שם, ואם זקני דרום הוא ר' אפס קשה לאמר שהוא היה תנא ופליג אמתניתין כמש"כ התוס',