אור הישר (זבחים) מז

ואולי י"ל דלענין תחילת הטומאה ודאי טומאת שרץ חמירא לפי קטנות שיעורו, אמנם הכא כדאיירי לענין הסתלקות טומאתו בכדי שיוכל לרצות, בזה חשוב יותר טומאת שרץ, שיכול להסתלק ממנו בלא הזאה שלישי ושביעי, משא"כ בטמא מת

שם אלא קסברי שוחטין וזורקין על טמא שרץ, ע' בהעמק שאלה לשאילתות וישלח סי' כ"ו אות י"ז ובהשמטות שם שנדפסו ס"פ וזאת הברכה ובשעה"מ פ"ו ה"ב מה' ק"פ ובהקדמת נחלת דוד

שם אמר עולא תקע להו ר"ל לדרומאי כו' ומה במקום שנטמאו בעלים בשרץ משלחין קרבנותיהן כו'. לאו משום דעולא לטעמי' בפסחים ד"צ ע"ב דשוחטין וזורקין על טמא שרץ, אלא דבכל הזבחים כו"ע ס"ל דערל וטמא משלחין קרבנותיהן, כדאמרינן התם ס"ב ע"א, ועולא חדית דאפילו פסח שוחטין וזורקין על טמא שרץ, כסתימת המשנה ר"פ מי שהיה וע"ש בתוד"ה אלו, ובכלל איירי עולא הכא אליבא דזקני דרום, דקסברי שוחטין וזורקין על טמא שרץ

שם תקע להו ר"ל כו'. וכתב הב"ח דס"א גרסי ריש גלותא ע"כ. אולם בירושלמי פסחים פ"ז ה"ז מבואר בהדיא דר"ש בן לקיש הקשה לדרומאי קושיא זו

שם קסברי זקני דרום טמא מת נמי משלח קרבנותיו והכתיב איש איש כו', ולכאורה מאי איצטריך להו להש"ס לאוקמי דעתייהו דזקני דרום בדחוקים כאלו, דקראי דחיובא דפסח שני ואיש לפי אכלו הוא רק למצוה, ודלא ס"ל להיקש דאוכלין למנויין, וכן כל הקושי דבסוגיין אליבייהו דזקני דרום, טפי הי"ל להש"ס לתרץ, לפ"מ דזקני דרום איירו אמשנתנו דכל הזבחים, וא"כ קושטא דמלתא הכי הוא, דלא דמו לפסח כדאמרינן בפסחים ס"ב ע"א, דבכל הזבחים ערל וטמא משלחין קרבנותיהן ובפסח אין משלחין פסחיהן ע"ש, ומאי קא קשיא להו מקרא דאיש איש וגו'. ומזה מקור נפתח להבין דקדוק לשון הרמב"ם ספ"ב מביאת מקדש, דאחרי שכתב דטמא שרץ וערל משלחין קרבנותיהן חוץ מפסח כו', מסיק וז"ל אבל טמא מת אין מקריבין עליו קרבן כלל עד שיטהר ע"כ, ומה מאד נדחק בדבריו הכ"מ שם לפרש דכוונתו הוא אפילו בדיעבד לא מהני' או אע"פ שטבל ע"ש. אולם לפי הנ"ל כוונת הרמב"ם פשוטה, דאחרי שכתב דמקריבין על טמא שרץ וערל כל הקרבנות חוץ מפסח, מצא שם הנחיצות לאמר דבטמא מת אין חילוק בין פסח לשאר קרבן, ומקור לדבריו בטח מצא בסוגיין, דקאמר שאין משלחין קרבנות בעלים שנטמא במת, ואהא דזקני דרום ס"ל דטמא מת נמי משלח קרבנותיו, פריך הש"ס והכתיב איש איש כי יהיה טמא ועשה פסח בחדש השני, ולא משני דפסח שאני כנ"ל, ש"מ דבטמא מת דמיין כל הקרבנות לפסח, ולכן מסיק דעל טמא מת אין מקריבין קרבן כלל, וסיים בדבריו נמי עד שיטהר, להורות בדיוק דכל קרבנות הטמא מת דמיין ממש לפסחו, שאין שוחטין גם על טבול יום אחרי טבילה והזייה כדפסק בר"פ ששי מה' ק"פ, וכמ"כ בכל קרבנותיו אין מקריבין עליו עד שיטהר

שם והכתיב איש איש כי יהיה טמא ועשה פסח בחדש השני למצוה. ופירש"י דרק לכתחילה אמר רחמנא יחיד נדחה לפסח שני אבל אם שילח פסחו לעזרה ושחטו וזרקו עליו פטור מלעשות פסח שני ע"כ. וקשה לדעת הראב"ד בפ"ו ה"ב מק"פ דמעשה כי הוה בשאלת האנשים טמאים הכי הוה, ששחטו וזרקו עליהם קודם טבילה והזייה סברו שיעלה להן ולא שאלו אלא אחר זמן שחיטה ונדחו ע"ש, א"כ כיון שהם שאלו אלאחר שחיטה וזריקה וקבלו תשובה מהשי"ת שנדחו, הרי בודאי היתה התשובה על מה שהם שאלו, היינו על דיעבד, שיהיו נדחים, ואיך הסבו זקני דרום כוונת השי"ת רק על מצוה דלכתחילה

ועוד איך יפרנס הראב"ד דברי הספרי בפ' בהעלותך שם שאמר יודע היה משה שאין טמא אוכל את הפסח על מה נחלקו אם יזרק הדם עליהם ע"ש, הרי בהדיא שהיה קודם זריקה, ועל זה אמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם

ומש"כ המל"מ שם דסברת התוס' הוא ג"כ כהראב"ד, ע"ש בתוס' פסחים ד"צ ע"ב ד"ה שחל ובהתוה"מ פ' בהעלותך שם סי' כ"ב ושם סי' י"ט ובפ' שמיני סי' כ"ה

ואגב דאיירינן בדברי הספרי שם, קצת יל"ד לכאורה לדעת ר"ע בספרי ובסוכה כ"ה ע"ב דאותן אנשים היו מישאל ואלצפן שהיו עסוקים בנדב ואביהו באפרן השרופים כדהאריך בהתוה"מ שם, א"כ אמאי איכפלו כולי האי בספרי וברמב"ם וראב"ד במה היתה חלות הספק למשה רבינו, הלא י"ל דמת שנשרף ושלדו קיימת טמא לדעת הבבלי בנדה כ"ז ע"ב, ולהירושלמי טמא רק מדרבנן, משום כבודו של מת, וע"ש בתוס' ד"ה מת ובר"ש אהלות רפ"ב ובמש"כ בחידושי לערכין ד"ד ע"א, ולפ"מ שהניח הרמב"ם בה' ק"פ שם ליסוד, דהא דאין שוחטין על טמא מת בשביעי שלו, הוא רק בט"מ שהנזיר מגלח עליו, אבל אם אין הנזיר מגלח עליהן שוחטין עליו בשביעי שלו, והשתא בנדב ואביהו שהיו מתים שרופים בשלדן קיימת, שפיר חל הספק למשה רבינו, דלדעת הבבלי אין שוחטין עליהם, ולהירושלמי שוחטין, דעל טומאה דרבנן אין הנזיר מגלח כדתנן בנזיר נ"ד ע"א, די"ל דמתשובת השי"ת שהשיב על סתם מתים, מזה מוכח דגם שאלה זו לא היתה מטעם מתים שרופים

ועדיין יש להעיר קצת בדברי הספרי דזה לשון הברייתא שם, א"ר חידקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי ר"ע ואמר יודע היה משה שאין טמא אוכל את הפסח על מה נחלקו אם יזרק הדם עליהם אם לאו ראויה היתה פרשת טמאים שתאמר ע"י משה אלא שמגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב ע"כ. ובאופן זה ממש א"ר חידקא כו' יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו וראויה היתה