אור הישר (זבחים) מו

שם טיט הנדוק, על הגליון הביא גרסת הנרוק, וע' באשכול ה' מקואות סי' נ"ד ובנחל אשכול שם ובאור זרוע ה' נטילת ידים סי' נ"ה ושם סי' של"ז ס"י ובס' בעלי הנפש להראב"ד שער המים

שם ה"ד אי דפרה שוחה ושותה ממנו כו', ע' ר"ש מקואות פ"ב מ"י

שם דהא תניא רשב"ג אומר כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו כו', יל"ד קצת ע"פ הך כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו, דפי' רשב"ם בב"ב קע"ד ע"א במשנתינו ולא בברייתא, ואילו ברשב"ג דהך ברייתא פסק הרמב"ם כוותיה, ואהא דתנן במקואות פ"ו מ"ז רשב"ג אומר כל שהוא מבריית המים טהור, כ' הרמב"ם שם בפיה"מ דאין הלכה כרשב"ג וכן כפל דבריו במס' ידים פ"ב מ"ב וע"ש בר"ש ובתשובות מהר"ח או"ז סי' ע"ח

שם וא"ר יהודא בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן עד רובו. ע' ירושלמי תרומות פ"ה ה"ב

שם אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות, ע' או"ז סי' של"ז

שם במים ולא ביין במים ולא במזוג. כה"ג לקמן צ"ו ע"ב

רש"י ד"ה בין שאין בהן רביעית, ואע"ג דבעינן שיעורא לגבי נטילת ידים לגבי קידוש לא בעינן שיעור, ע' בס' האשכול ה' נט"י סי' ט"ז במש"כ אברייתא דכל הכלים מקדשין דבסוגיין, ובנחל אשכול שם

רש"י ד"ה ירחצו. לא לכתוב ירחצו דהא אורחצו הסמוך קאי ע"כ, אולם בילקוט תשא רמז שפ"ז ובדק"ס גרסי בגמרא ורחצו לרבות כלי שרת

רש"י ד"ה למעוטי נתן סאה. ודכוותיה בנטילת ידים לא משלמי כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ל"א

תוד"ה בין שאין בהן רביעית. למאי דקס"ד בלא קודח יש תימא דגרע מנטילת ידים כו' ע"כ. וזהו ג"כ הקצת תימא שכתבו התוס' להלן בלי שום ביאור בד"ה לרביעית ע"ש

אולם יל"ד דטפי הוה להו להקשות קושיתם אתוספתא דידים פ"א. דהתם תניא בהדיא הנוטל ידיו צריך ליטול מי רביעית וקידוש ידים ורגלים במקדש אין לו שיעור ע"ש, ומצאתי בתוספתא צוקעדמאנדל דגריס שם, הנוטל ידיו במקדש צריך ליטול מי רביעית כו', וכ"ה הגרסא באור הגנוז על התוספתא שם. אכן עכ"פ תשאר קושית התוס' דסתם נטילת ידים במקדש יהיה גרע מקידוש ידים ורגלים לעבודה, וצ"ע כעת

תוד"ה והא ממנו. וקשה תקשה ליה מתניתין דיומא מ"ג ע"ב דקתני דכה"ג מקדש בקיתון של זהב כו'. ולכאורה אדקשיא ליה ממשנה דיומא, דאפ"ל דסוגיא דהכא ס"ל כר' יונה בירושלמי שם, דזהו רק בשאר קידושין שמקדש בו ביום, אבל קידוש הראשון צריך שיהא מן הכיור וכבר האריך בזה בש"ק שם עיין עליו, טפי הי"ל להתוס' להקשות מתוספתא דמנחות פ"א, דהתם תניא שלא רחוץ ידים ורגלים כיצד מקדש ידיו ורגליו בכלי שרת בפנים כו' ע"ש, משמע דתחילת הקידוש מקדש בכלי שרת, ותקשה הא ממנו אמר רחמנא, משמע דוקא מכיור וצע"ק

תוד"ה קודח מתוכו. פי' שנוטל ממימיו בכלי קטן וכשרה לקדש כיון דבאין מכלי גדול כו', וכ"ה נמי כוונת הרמב"ם בפ"ה הי"א מביאת מקדש, והראב"ד שם הוא רק כמפרש דבריו כמש"כ הכ"מ שם

תוד"ה למעוטי. כדאמר בפ"ק דסוכה די"ט ולא כמו שפי' שם בקונטרס כו'. ע' בהגהות מרדכי לנדה הנדפס סוף מסכת שבועות ובס' האשכול ה' מקואות סי' נ"ד ובת' הרא"ש כלל מ"ח סי' א'

תוד"ה אפילו. דהתם במים צלולים מיירי בלא טיט כו', ע' במרדכי ברכות רמז קצ"ג ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' ע"ח

תוד"ה והא בסה"ד. הגי"ה עה"ג בשם הר"ש לשון התו"כ מים חיים ולא מלוחים כו', ומסיק לא נמצא בתו"כ שלפנינו, והוא בתו"כ מצורע פרק א'

ע"ב יצאו מי כיור שיש להם שם לווי, ע' מל"מ פ"ו ה"ו ממעה"ק ובהתוה"מ ויקרא נדבה סי' נ"ו

שם מי כיור ר' ישמעאל אומר כו', בילקוט תשא רמז שפ"ז גריס ר' שמעון

שם ערל מנלן כו' מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כל בן נכר ערל לב וערל בשר כו'. ע' טו"א חגיגה ד"ד ע"ב ובחידושי הרמב"ן ליבמות ד"ע ע"א, והנה הרמב"ם בפ"ו ה"ח מביאת מקדש הביא מהאי קרא דמחלל עבודה ולקי, ולפ"ז יל"ד בסוגיין דבתר הכי מקשה ומנלן דמחלי עבודה ומשני דכתיב בהביאכם וגו', וע' בלשונות הרמב"ם להרדב"ז ח"ב סי' פ"ו ובהשמטות ח"ס לחח"מ סי' קצ"א

שם ואין לי אלא ערל לב ערל בשר מנין ת"ל וערל בשר וצריכי כו', ע' באור זרוע ה' מילה סי' צ"ט ובמג"א סי' קכ"ח סקנ"ד ובח"ס ח"ו סי' י"ב

שם אמרו זקני דרום ע"כ, וכן נזכרו זקני דרום ביבמות מ"ה ע"א, ולכאורה משמע דהוא ר' נתן דרומה, כדאמרינן בירושלמי עירובין פ"ו ה"ד נמתין עד שיבאו זקני הדרום לכאן אתא ר' נתן דרומה, אולם בתשובת הרשב"א סי' תרכ"ו גריס שם אתא ר' אפס דרומא, וגירסא זו מתאמת קצת עם ההיא עובדא דאמרו בבבלי עירובין שם דף ס"ה ע"ב ולכשנגיע אצל רבותנו שבדרום נשאל להן אתו שיילו לר' אפס, ואכ"מ להאריך בזה, וע"ל כ"ג ע"א תוד"ה זקני ומש"כ בחידושי שם, וע' עירובין נ"ג ע"ב רש"י ד"ה למפיבושת

שם טמא שרץ נמי ליתי בק"ו מטמא מת מה טמא מת שטעון הזאה שלישי ושביעי מרצה טמא שרץ שאינו טעון הזאה שלישי ושביעי אינו דין שמרצה ע"כ. ולכאורה איכא למיפרך מה לטמא מת שכן טומאתו בכזית, משא"כ טמא שרץ דחמיר דטומאתו בכעדשה, וע"ל ק"ו ע"ב ובשבת כ"ז ע"א ובחולין ק"כ ע"ב וביבמות קי"ד ריש ע"ב ובפסחים ס"ז ע"ב תוד"ה כי.