אור הישר (זבחים) מה

הכתוב לאפוקי בתיבת ממנו, רק דלא יקדשו בזולת הכיור, או לאפוקי שלא יטול מן הכיור בכלי אחר, או בחדא ידיה ומשי לאידך, כדפי' בה"ג ספ"ו דברכות, ועי' ברבינו יונה לברכות ספ"ח, ובת' הרשב"א סי' קצ"א ובחידושיו לחולין דף ק"ז ע"א ובת' הרא"ש כלל מ"ח סי' ו' ובתוס' חולין ק"ז ע"א ד"ה דלא ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' ע"ז

שם לא מי מערה איצטריכא ליה שלא תאמר כל גופו טובל בהן ידיו ורגליו לא כש"כ ע"כ. וממקומו מוכרע כתירוץ הש"ס, מדכייל בתוספתא דמנחות פ"א ולעיל ד"כ ע"ב, מי מערה עם כלי שרת בחוץ או כלי חול בפנים, ש"מ דפסולו הוא כמו אינך, דכשרים לנטילה וטבילת ידים לחולין, ופסולים לקידוש, ובמי מערה החידוש גדול יותר, מפני הק"ו דלא הוו שאובין וכשר לטבילת כל הגוף, וע' בס' האשכול ח"א סי' ט"ז ובנחל אשכול שם ובאור זרוע ה' נטילת ידים סי' ס"א

שם מי כיור נפסלין למתירין כמתירין לאברים כאברים כו'. ע' שאגת אריה סי' י"ז

רש"י ד"ה והא פרה. דטמויי מטמאינן ליה אחר קידוש זה כו', ע' בתוי"ט פרה פ"ד מ"א ובחידושי מהרי"ח שם

תוד"ה כיור הראשון. אבל קשה האיך היו עושין תרומת הדשן לרבי כו', בבאר שבע לתמיד כ"ח ע"א העתיק לדברי התוס' דהכא ע"ש

ע"ב איכא בינייהו גזירת שיקוע. ע"ל ע"ט ע"ב ודף כ"ו ע"א תוד"ה שחט

שם והא"ר יוחנן קידש ידיו לתרומת הדשן כו'. ע' ירושלמי יומא ספ"א ושם פ"ב ה"א

שם והא הוה גביני כרוז כו'. והקשה בחק נתן אמאי לא פריך שם במס' תמיד אמתניתין גופה דבן קטין, וע"ש מה שנדחק בזה. ולע"ד לק"מ דבן קטין שפיר עשה את המוכני כל זמן שהיה חי, שתהיה תקנה לדורות, אחרי אשר ימות גביני או יתקלקל קולו. ולא יהיה נמצא אחר בחריקאיה בקול אדיר וחזק כזה. והכא פריך הש"ס על הזמן שהיה גביני חי, למה להו שני המעוררים ביחד, הלא אחד מהם מיותר, ומשני תרי היכרי הוו עבדי דשמע מהאי אתי ושמע מהאי אתי, וע' בפי' הראב"ד לתמיד פ' אמר להם הממונה רבא

שם כל כיור שא"ב כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו כו', עמש"כ בחידושי לעיל י"ט ע"ב

שם מיתיביה כל הכלים מקדשין בין שיש בהן רביעית כו', ולכאורה לפ"מ דמחלק הרמב"ם בפ"ה ה"י מביאת מקדש בין לכתחילה לדיעבד, דמצוה לקדש ממי הכיור, ובדיעבד אם קידש מאחד מכלי השרת ה"ז כשר ע"ש, לפ"ז מאי מקשה מברייתא דכל הכלים, דזה בע"כ איירי בדיעבד, ור' יוסי בר"ח הא איירי בכיור דלכתחילה, וביה קאמר דמצותו שיהא בו בדי לקדש ארבעה כהנים ממנו, וי"ל דקושיתו היא מדגבי כלי שרת מקדשין אפילו אם אין בהן רביעית, ש"מ דליכא קפידא מדאורייתא אשיעור דד' כהנים אפילו בלכתחילה

רש"י ד"ה ומשני דמשקע. כי היכי דלשתמע קליה וישמעו הכהנים הישנים בעיר כו'. והנה בצ"ק וח"נ גרסי הכהנים שבעזרה ע"ש, ולא ידענא מה המריצם לשנות הגירסא ברש"י, ואדרבה לפי גירסא שלפנינו ניחא, דלהקיץ כהני העיר היו צריכים לגלגלא, או לגביני כרוז, שקולם נשמע למרחוק, אבל לכהנים הישנים בעזרה היה די במקיצי נרדמים כמו הממונה ואיש הר הבית דתנן בריש תמיד ובריש מדות

דף כ"ב ע"א בקודח בתוכו. ועפ"ז תתפרש נמי הא דתניא בתוספתא ידים פ"א קידוש ידים ורגלים במקדש אין לו שיעור ע"ש, דהתם איירי נמי בקודח בתוכו, דבכיור הא צריך להיות כדי לקדש ד' כהנים, ואפ"ל דאפילו מן הכיור אין לו שיעור בכמה מים לקדש, כיון דשיעור ד' כהנים היה בו מתחילתו

שם ירחצו לרבות כלי שרת. ומה"ט תנן ביומא מ"ג ע"ב דביוה"כ היה הכהן גדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, כדכתבו התוס' שם מ"ד ע"ב בד"ה והיום, ע"ש ובר"ש ידים פ"א מ"ב

אולם צריך להבין טעמא דר' יהודא, דס"ל במשנה שם דלעולם כה"ג מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, בשלמא לת"ק אע"פ דלכתחילה מצותו לקדש מן הכיור, כמש"כ הרמב"ם בפ"ה ה"י מביאת מקדש, מ"מ כיון דבדיעבד כשר גם מכלי שרת, עשו בו מעלה להאי יומא, להראות כבודו וחביבותו דכה"ג ושליחותן דישראל, שיהא מקדש מקיתון של זהב, אמנם מ"ט דר' יהודא הלא בקרא כתיב ורחצו אהרן ובניו ממנו, הרי בהדיא כתיב דקדושת ידים ורגלים דכה"ג הוא מן הכיור

אכן לפי המבואר בירושלמי יומא שם דמתניתין דהתם הוא רק בשאר קידושין שמקדש בו ביום, אבל קידוש הראשון הוא מכיור, לפ"ז ניחא דמדרבנן נשמע לדר' יהודא

שם דתניא ר' יהודא אומר יכול יהא כנו מקדש, פי' גם לכתחילה, ולהכי מסיק כדרך שהכיור מקדש, ובתו"כ ויקרא נדבה פרשה יו"ד מבוארת ברייתא זו הכי בהדיא בשם ר' יהודא, דקאמר יכול כשם שמרחיצין מן הכיור מרחיצין מן הכן כו' ע"ש

שם ת"ל ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לנחשת הקשתיו ולא לד"א, ע' גבורות ארי ליומא כ"ג ע"ב

שם אלא ממנו למעוטי כלי חול כו'. ובזה יל"ד קצת מאי קמבע"ל לעיל כ"א ע"א אי ממנו אמר רחמנא ולא בתוכו א"ד אפילו בתוכו, הלא לפי סוגיא דהכא אתא האי ממנו למעט כלי חול, ודוחק לאמר דבעיית הש"ס היתה דתרווייהו נשמע מלשון ממנו

שם אר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור כו', ע' ברכי יוסף חא"ח סי' ק"ס סק"א ושם סי' תס"ב סקי"ב.