אור הישר (זבחים) מג

תוד"ה עמידה, ונראה כשקורין בתורה שלא לסמוך כו', ע' בשטמ"ק בסוגיין אות ד' ובחידושי באר שבע לסוטה דמ"א ע"א ובתומים סי' י"ז סק"ב ובברכי יוסף שם ובמש"כ בחידושי לעיל י"ד ע"ב

תוד"ה וליתב מיתב וליקדש, לאו ישיבה ממש קאמר דאין ישיבה בעזרה אלא סמיכה ע"כ, וביומא כ"ה ע"א הבינו התוס', דקושית הש"ס היתה להיות הקידוש צורך עבודה משו"ה שרי ישיבה בעזרה ע"ש, וע"פ הבנתם צ"ל דתירוץ הש"ס הכא הוא דלהכי כתיב לשרת גבי קידוש, להורות דאיתקוש קידוש לשירות ושירות מעומד הוא, וזהו מש"כ הרמב"ם בפ"ה הט"ז מביאת מקדש ואינו מקדש כשהוא יושב מפני שהוא כעבודה כו', וע' בפירושו למשנתנו וברש"י יומא ס"ט ע"ב ד"ה אין ישיבה ובסוטה ד"מ ע"ב תוד"ה והאמר ובשעה"מ פ"ז ה"ו מבית הבחירה ובגבורות ארי ליומא כ"ה ע"א ובבאר שבע לתמיד כ"ז ע"א ובביאור הגר"א לחו"מ סי' י"ז סק"ו ובברכי יוסף שם ובמש"כ בחידושי לעיל ט"ז ע"א

דף כ' ע"א בעי אילפא לדברי האומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים מי כיור מהו שיפסלו כו', והנה בירושלמי יומא הביאו בשם אילפא בפשיטות, כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור כו' ע"ש, אולם לדינא קיי"ל דמי כיור נפסלין בלינה, כדפסק הרמב"ם בפ"ה הי"ד מביאת מקדש ע"ש

ומה שנפלאתי הוא על הגאון בעל התוה"מ שכתב בפ' תשא ונתת שמה מים, וז"ל שיתן שם מים בכל יום כי מי כיור נפסלים בלינה ע"ש. ולעד"נ דא"א להעמיס פירוש זה בפסוק, דאם כוונת הכתוב היה, שיתן שם מים בכל יום מפני פסול לינה דמי כיור, א"כ מה מקום לבעיא דאילפא אליבא דראב"ש, הלא איהו ל"ק אלא בקידוש יו"ר, משא"כ במי כיור הא גלי קרא דנפסלים בלינה, ואיך נמי מסיק הדר פשיט אילפא כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו, הלא במי כיור גלי קרא, ועוד מדוע צריך הרמב"ם בספ"ג מבית הבחירה, לתת טעם אהא דמי כיור נפסלים בלינה, מפני שהכיור מכלי הקדש ומקדש וכל דבר שיתקדש בכלי קדש אם לן נפסל ע"ש, הלא לפי פירוש התוה"מ תיפוק ליה דגזה"כ הוא

שם איזהו צפון מקיר מזבח צפוני כו', ע' תוספתא זבחים פ"ו ובתו"כ ויקרא נדבה פרק ז' ובמפרשים שם ובהתוה"מ למכילתא פ' יתרו פרשה י"א סי' ה'

שם רבי מוסיף אף מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל, ע' טו"א חגיגה כ"א ע"א

שם א"ר יוחנן קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן כו'. בכה"מ בש"ס נזכר רק בשם ר' יוחנן כדהכא, זולת ביומא כ"ז ע"ב גריס א"ר אסי א"ר יוחנן

, שם אמר אביי לעולם לרבי ולינה דרבנן היא, ע' גבורות ארי ליומא כ"ט ע"ב

שם ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה כו', ע' יומא כ"ב ע"א רש"י ד"ה למחר ובת' הרדב"ז ח"א סי' שי"א

שם רבא אמר לעולם ראב"ש היא וראה ר"י דבריו בתחילת עבודה ולא בסוף עבודה, ע' גבורות ארי ליומא כ"ב ע"א

שם וראה ר' יוחנן דבריו בתחילת עבודה כו', תירוץ זה מתאים עם הבנת הש"ס ביומא רפ"ב ושם כ"ז ע"ב וכ"ח ע"א דלר' יוחנן הויא הקידוש ידים לתרומת הדשן תחילת עבודה דיממא, ועכ"פ קידש מתחילה לעבודה, וע' בתוס' ישנים יומא כ"ז ע"ב ד"ה שכבר ובירושלמי יומא פ"ב ה"א

רש"י ד"ה ה"ג אבל מן החליפות. וסכין קרי חילוף בלשון ערבי ע"כ. וכן פרש"י ביומא ל"ו ע"א, אולם הרא"ש בפירושו ספ"ד דמידות אהא דתנן בית החליפות ששם גונזים את הסכינין, המציא מקור מקרא דכתיב בעזרא א' ט' מחלפים תשעה ועשרים. וגם רש"י גופיה בעזרא שם כתב וז"ל מחלפים הם סכינים והוא לשון בית החליפות כו'

תוד"ה מיתיבי. וקצת קשה דאמאי ס"ד כו', ע' בחידושי פנים מאירות בסוגיין

ע"ב איבעיא להו יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים את"ל לינה לא פסלה דלא פריש אבל יציאה דפריש אסוחי מסח דעתיה א"ד כיון דבידו לחזור לא מסח, לכאורה משמע דכל בעיית הש"ס היא אליבא דראב"ש דס"ל לינה לא פסלה, אולם בירושלמי יומא פ"ב ה"א קאמר דקמבעיא ליה למ"ד לינה פוסלת בידים אם גם יוצא פוסל בהם או לא ע"ש, וכתב שם במה"פ דבסוגיין לא מבעיא ליה כלל למ"ד לינה לא פסלה דהשתא לינה דלא פריש פסלה יציאה דפריש לכ"ש דפסלה ע"ש, ולענ"ד נראה כיון דבסוגיין אתי בפסול יוצא משום לתא דהיסח הדעת, א"כ שפיר נופל הספק גם אליבא דמ"ד לינה פסלה, דאפ"ל דגבי לינה דפסולו מחמת עצמו שפיר פסלה, אבל יוצא דאתי רק משום היסח הדעת, והכא כיון דבידו לחזור אפשר דלא מסח דעתיה ולא פסיל, כדנקיט הכא בסברא זו סתמא דהש"ס

שם יצאו ידיו לא קמבע"ל, פי' דודאי לא נחשבת ליציאה. כי קמבע"ל יצא כל גופו מאי ע"כ, ול"ד להא דתנן רפ"ק דשבת דפשיטת יד העני לפנים או של בעה"ב לחוץ מביא עליו חיוב, די"ל משום דגבי שבת אחשביה רחמנא לידו של אדם שיהיה חשובה לו כד' על ד' אפילו היכא דלא אחשביה איהו לידו, כדמסקינן שם ד"ה ע"א, והתם הוא עיקר החיוב על פעולת ההוצאה וההכנסה והא עביד ליה בידו אף בזולת תנועת הגוף, משא"כ הכא לפסול קידוש ידיו באיסור יוצא, בזה אפשר דיש מקום לחלות הספק, דוקא אם יצא כל גופו. אבל לא היכא שיצאו רק ידיו.