אור הישר (זבחים) מא

רש"י ד"ה ותיפוק לי והיכי שרי לר' יוחנן, ע' בהגהות הב"ח ובשעה"מ פ"י ה"ט מכלי המקדש

רש"י ד"ה דגמי מסי מרפא המכה, ע' בתוד"ה כורך ובראבי"ה סי' רי"ט ובעתים לבינה לס' העתים סוף ה' עירובי חצרות ובחידושי ח"ס לסוכה מ"ב

רש"י ד"ה נכנסה לו רוח בבגדו והבדילתו מבשרו בשעת עבודה ע"כ, במל"מ פ"ב מעבודת יוה"כ משמע, דהבין דבעיא דרבא הכא הוא מטעם חציצה וזו היא כוונתו בגמרא מאי דאמר על בשרו בעינן והא ליכא כו', אבל בברכי יוסף חא"ח סי' כ"ז הבין, דהאי על בשרו הוא גזה"כ כזה דצריך להיות על בשרו ממש אפילו בלא טעמא דחציצה, והביא שם לשון רש"י דהכא שכ' והבדילתו מעל בשרו ע"ש, והנה אף אם היה כתוב ברש"י הכי ג"כ לא היתה הוכחה גמורה לפירושו, דאפ"ל דרש"י כתב הכי משום דחזר על דברי רבא דאמר על בשרו בעינן כו', אבל בדברי רבא גופיה אפשר לפרש נמי דהוה מטעם חציצה, אכן באמת לפי הגרסא שלפנינו ברש"י לא נכתב הכי, רק והבדילתו מבשרו, ובזה ודאי דאפשר לפרש דהוא מטעם חציצה וצ"ע

רש"י ד"ה יצא שערו. את"ל ידו לא חייצי שערו מאי כו'. ע' בת' הגאון מהרי"ל דיסקין זצ"ל בחלק הכתבים סי' ו'

רש"י ד"ה ומן התפילין דקיי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה ע"כ, והנה זה רבות בשנים ראיתי חוקרים אם גם עוסק במצוה קלה פטור ממצוה חמורה, דאף שכתבו התוס' בפסחים נ"ט ע"א דעשה החמור דוחה עשה הקל, אפשר דהוא רק כל עוד שלא התחיל לעשות הקל, ושניהם עומדים לפניו להעשות, אבל אם התחיל בקלה אפשר דחמורה אינה דוחה אותה, ולכאורה מהכא יש מקום לפשיטות הספק, דהא אמרינן במנחות מ"ד ע"א כל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, ובמשנה תענית כ"ו ע"א ושם כ"ז ע"א משמע דעצם מעמדות דוד ושמואל תקנוה, ואפ"ה נדחית מצוה דתפילין מישראל במעמדן

אך אפ"ל להיות תקנות המעמדות נשענת על הכתוב תשמרו להקריב לי, ומעכבין נמי הקרבן כדאמרינן בתענית שם, וגם היא מצוה דרבים, משו"ה אי אפשר לקרותה קלה עד שתהיה נדחית, וע' ברכות מ"ז ע"ב ובתוד"ה מצוה ובפסחים פ"ח ע"ב תוד"ה כופין ובמה שנרשם שם עה"ג ובטו"א לר"ה ד"ל ע"ב ובנחל אשכול לס' האשכול ה' תפילין סי' ל' ובעונג יו"ט חא"ח סי' מ"א

תוד"ה כורך. ומיהו בירושלמי משמע דטעמא משום שחיקת סמנין כו', ע' ווי העמודים לס' יראים סי' ק"ב אות נ"ג

תוד"ה תפילין, ואי משום ייתור בגדים אפילו דראש נמי, ע' ש"א סי' ל"ז

בא"ד ומשום חציצה ממש כו', ע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' תפילין סי' ל'

ע"ב מחו"כ מנלן אר"ה א"ק וכפר עליה הכהן וטהרה טהרה מכלל שהיא טמאה, ע' תו"כ תזריע פרק ג' וברש"י שם י"ב ז' ולעיל י"ז ע"א תוד"ה טבול יום ובסנהדרין פ"ג ע"ב תוד"ה וטבו"י וביבמות ע"ד ע"ב תוד"ה מכלל ובס' יראים סי' קע"א ובמעין החכמה דף מ"א ע"א

שם ת"ר כהן גדול שלא טבל ושלא קידש בין בגד לבגד כו', וכ"ה הגרסא ביומא ד"ל ע"ב, ובחילופי הגרסאות והנוסחאות בתוספתות דמנחות פ"א ויומא פ"א, ע"ש בחסדי דוד ושאר מפרשים

שם שלא טבל ושלא קידש בין בגד לבגד כו' עבודתו כשרה, ע' בנוב"י מ"ת חא"ח סי' קכ"ט

שם מכדי חמש טבילות ועשרה קדושין דאורייתא, פי' דילפינן להו מקרא ביומא ל"ב ע"א, ובכ"ז אמרינן נמי התם גמירי חמש טבילות כו' ופירש"י הלמ"מ. וע"ש תוד"ה גמירי ובת' חו"י סי' קצ"ב אות ל"ב

שם א"ק ולבשם לבישה מעכבת ואין דבר אחר מעכב צהבו פניו א"ל וי"ו אאופתא כתבי לך אי הכי דצפרא נמי, וקשה הלא שני דינים נפרדים נינהו, ורישא דברייתא איירי בטבילה וקידוש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה דיוה"כ, וסיפא דקידוש ידים ורגלים שחרית הוא גם לכל השנה, ובירושלמי יומא פ"ג ה"ו יליף ר' יוחנן גופיה מתרי קראי, בקידוש הראשון דשחרית שהוא מעכב יליף מקרא דחקת עולם לדורותיכם, וקידוש ידים ורגלים בין עבודה לעבודה דלא מעכב יליף מקרא דולבשם לבישה מעכבת ואין קידוש ידים ורגלים מעכב, ואחרי דשני דינים נפרדים הם מתרי קראי, ואיהו גופיה יליף מקרא דולבשם, מה מקום לר' יוחנן לבטל שמחת רב אסי ולאמר לו וי"ו אאופתא כתבי לך אי הכי דצפרא נמי, הלא באמת טעמא דרישא הוא מהך קרא כדס"ל בירושלמי, והי"ל לר' יוחנן רק לבאר לו טעמא דסיפא דברייתא מקרא דחקת עולם לדורותיכם, ועמש"כ בחידושי לקמן בסמוך

שם ולבשם לבישה מעכבת ואין דבר מעכב, ע' ספרא פ' אחרי פרק א' ובהתוה"מ שם סי' ט"ו

שם אמר חזקיה א"ק והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם, האי קרא כתיב בפ' תשא גבי רחיצת ידים ורגלים מן הכיור, וכצ"ל בירושלמי יומא פ"ג ה"ו, דמש"כ שם חקת עולם לדורותיכם הוא ודאי ט"ס, דמקרא כזה ליתא לא בפ' יוה"כ ולא גבי כיור, רק גבי כל חלב וכל דם לא תאכלו ויקרא ג' י"ז, ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

שם ר' יונתן אמר מהכא ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו דבר המעכב בבניו מעכב בו כו' מבע"ל לכדר' יוסי בן חנינא דכל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו, הנה האי קרא כתיב ס"פ פקודי בעשיית הכיור, והק' בבה"ז למה לא רמז השי"ת למשה בציווי שיעשהו כדי שיחזיק עבור ד' כהנים, ומשו"ה בחר בדעת הרמב"ם פ"ה הי"ג מביאת מקדש שסמך על הפסוק דפ' תשא דכתיב נמי אהרן ובניו והיו אלעזר ואיתמר ופנחס עמהם הרי ארבעה,