אור הישר (זבחים) מ

ציצית פליגי אי כמאן דאיתיה דמי או כמאן דליתיה, אבל מה ענין זה למרושלין דבגדי כהונה, דעכ"פ למצוה גלי רחמנא מדו כמדתו שלא יחסר ולא יותיר כדכתבו התוס' בד"ה מסולקין, וכתיב נמי בהו לכבוד ולתפארת, והחוש יעיד דבגד ארוך יותר מדאי אינו לא לכבוד ולא לתפארת, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה פרט לכסות לילה טלית העשויה לכסות לילה פטורה מן הציצית ע"כ, פי' אף ביום, ע' מה שהאריך בזה בשעה"מ פ"ג ה"ז מה' ציצית

רש"י ד"ה שישנה בראיה וקרינן ביה וראיתם אותו ע"כ, אין כוונתו דמשום דלא כתיב וראית רק וראיתם, מזה מוכח דגם בישנה בראיה אצל אחרים חייב. דהא כל הפרשה בלשון רבים נאמרה דבר אל ב"י ואמרת אליהם ועשו להם וגו', אלא מלשון וראיתם משמע דהתורה תלה בראיה, ולפ"ז אם הראיה מתקיימת אצל אחרים ג"כ חייב, וממילא נתרבה סומא, וממועט לילה שאינה בראיה כלל

אולם לפ"ז יש להעיר איך מרבינן בחולין קל"ו ע"א לחייב בגד דשותפות בציצית מדכתיב על כנפי בגדיהם, הלא כל הפרשה בלשון רבים נאמרה כנ"ל, כן האי וראיתם אותו מבע"ל במנחות מ"ג ע"ב לראיה מביאה לידי זכירה, או ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת כו' ע"ש וצע"ק, וע' סוכה כ"ז ע"ב תוד"ה כל ובמש"כ בחידושי לחולין שם ולבכורות נ"ו ע"ב

רש"י ד"ה דברים, שזורים כיון דבד היינו בוץ ובעלמא קרי להו שש משזר כו', ע' מל"מ פ"ח ה"ג מכלי המקדש

תוד"ה מסולקין, דהיינו למצוה ולא לעכב, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ט'

תוד"ה ואידך. מרבה התם ר"ש כסות סומא מאשר תכסה ובעלת חמש מאשר כו'. ע' בשמים ראש סי' שס"ט ש"ע ובכסא דהרסנא שם

תוד"ה והתניא, ואמאי צריך ריבוי ע"כ, פי' גבי תרומת הדשן מקרא דילבש לרבות השחקין אם שחקין כשרין בכל עבודות, וזה ידעינן כבר מדכתיב ולבשם אפילו שחקים כדהבאתי בחידושי לעיל בסמוך, וא"ל דהאי ילבש דצריך גבי הרמת הדשן הוא להורות על הבגדים הפחותין, משום בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו כדתנא דבי ר' ישמעאל, וקרא דולבשם אתא להורות על היתר בגדי כהונה שחוקין בסתם עבודות, דכבר כתב רש"י ביומא י"ב ע"ב דבגדים שבישל בהן כו' הוא רק בהוצאת הדשן, והאי קרא דילבש בתרומת הדשן כתיב, וע"ש תוד"ה ילבש

תוד"ה ואימא, דבגדי כהונה אי אפשר להיות אלא מצמר ופשתים כו', ע' יומא ע"א ע"ב בתוס' ותוס' ישנים וריטב"א ד"ה ואימא ובראבי"ה סי' קצ"ג ובר"ש כלאים רפ"ט ובאור זרוע ה' כלאים סי' רס"ו ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' צו פרק ב' משנה א'

דף י"ט ע"א א"ר אשי אמר לי הונא בר נתן כו', ע' גיטין נ"ט ע"א ובתוד"ה והא

שם דאיזגדר מלכא, בילקוט יתרו רמז דע"ו הגרסא דיורגדר, ובדק"ס הביא הרבה גרסאות אחרות בזה

שם שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצת כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' נ"ח

שם מתה לא תיבעי לך דודאי חייצא, ע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' תפילין סי' ל'

שם תפילין מהו שיחוצו כו', ע' בת' עונג יו"ט חא"ח סי' ח'

שם כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין, נפלאתי על החינוך מצוה תכ"א שכתב רק כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן, ואילו ישראל במעמדן לא קחשיב, ובמנ"ח שם חשיב לכולהו ולא הרגיש מה דהחינוך שיירה, ובכלל לא הזכיר החינוך בספרו דין ישראל במעמדן וצ"ע

שם והתניא אם הניחן אינן חוצצות ל"ק הא דיד הא דראש, ויל"ד לפי המסקנא דרק בשל ראש אינה חוצצת, אבל בשל יד חוצצת, א"כ מאי האי דתנא בברייתא בלשון אם הניחן אינן חוצצות, היל"ל אם הניחה אינה חוצצת, כיון דרק על תפלה של ראש קאי, ואם אתפילין ש"ר דעלמא קאי א"כ אכהנים נמי דעלמא קאי היל"ל אם הניחו, וגם ברמב"ם פ"י ה"ו מכלי המקדש דמחלק בין ש"ר לש"י כמסקנא דהכא, מסיק ואם רצה להניחם מניח, ובחינוך מצוה תכ"א כתב נמי דכהנים ולוים בשעת עבודה פטורין מהן ע"ש, וברש"י גופה כתב הכא כמו בש"ר כן בש"י לשון חוצצות ולא חוצצת, וא"ל דנקטו בלשון רבים על הפרשיות דש"ר וש"י, דא"כ במתניתין דמנחות ר"פ התכלת דתנן תפלה ש"י אינה מעכבת את ש"ר וש"ר אינה מעכבת את ש"י, הי"ל נמי למנקט אינן מעכבות בלשון רבים, שוב מצאתי בחידושי פנים מאירות בסוגיין. שהביא בשם דפוס חדש הגרסא והתניא אם הניחו אין חוצצת ל"ק הא דיד הא דראש ע"ש, אבל לא תעלה ארוכה לדברי הרמב"ם והחינוך כנ"ל

שם מ"ש דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ כו', ע' בהתוה"מ פ' צו סי' יו"ד

שם שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, ע' בפירש"י רמב"ן הראב"ע והתוה"מ בפ' תצוה כ"ח ל"ז ובת' הרא"ש כלל ג' סי' ד' ובתשב"ץ ח"א סי' ל' ובמש"כ בחידושי לחולין קל"ח ע"א

רש"י ד"ה כנגד אצילי ידיהם על צלעותיהן כנגד המרפק, ע' מנחות ל"ז ע"א תוד"ה קיבורת ובמה שנרשם עה"ג שם ובר"ש אהלות פ"א מ"ח ובאור זרוע ה' תפילין סי' תקע"ו ובס' התרומה סי' רי"א

רש"י דיה ואם להוציא דם שמתכוין לכך, וכ' עה"ג נ"א שמהדקה בגמי כדי שתוציא דמה ע"כ, ובמשנה עירובין ק"ג ע"ב פירש"י בהדיא הכי ע"ש, וכה"ג תניא בתוספתא כלים ב"ק ספ"ו ר' יוסי מטמא בגמי מפני שהרופא נותנו ע"ג המכה שהוא מוצץ את הליחה.