אור הישר (זבחים) לט

שם וראיתם אותו פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כו', במד"ר ותנחומא ס"פ שלח מסיק אהא חזר ואמר למען תזכרו נתן ראיה ונתן זכירה זכירה למי שאינו רואה ראיה למי שרואה

שם או אינו אלא פרט לכסות סומא וא"ל דהך ברייתא ר' יהודא היא דס"ל דסומא פטור מכל המצות האמורות בתורה, דבמנחות מ"ג ע"א משמע דברייתא זו ר"ש היא, וע"ש ע"ב תוד"ה ור"ש. ועוד מכש"כ הוא, דאי ר' יהודה היא, בודאי דל"צ קרא למעט כסות סומא מציצית, כיון דפטור מכל המצות, וממילא ציצית בכלל

שם כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור כו', וא"ל דהאי קרא מבע"ל למעט תכריכין, דאשר תכסה בה אמר רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא כדאמרינן במנחות מ"א ע"א, דבאמת לאו שתי דרשות נפרדות נינהו, רק כשהוא אומר אשר תכסה בה, גלי רחמנא בהא דקרא קפיד על כסות הראוי לכסוי, והיינו דקאמר הכא הרי כסות סומא אמור, ומהאי טעמא גופה ממועט תכריכין דהאי לאו לאכסויי עבידא, וע' במג"א סי' י"ט סק"ב

שם מרבה אני כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים כו', ויל"ד לפ"ז מאי פריך בערכין ד"ב ע"ב הכל חייבין בציצית לאתויי מאי, נימא לאתויי סומא, ומשום דכתיב וראיתם אותו קמ"ל דגם הוא חייב, מפני דישנו בראייה אצל אחרים כדאמרינן הכא, וע' בפרדס הגדול לרש"י ז"ל ה' ציצית ס"ס ל"ו

שם ואידך נפקא ליה מאשר ואידך אשר לא דריש, כל זה נמחק בדקדוקי סופרים, וע' מנחות מ"ג ע"ב תוד"ה ור"ש ובפסקי הרא"ש ר"ה ציצית ובאור זרוע ה' ק"ש סי' ל"ח ובהתוה"מ ויקרא סי' רכ"ד

שם בד שיהא שזורים בד שיהא חוטן כפול ששה, משמע דתרתי מילי נינהו, ולכל אחד יש מקרא מיותר דבד וע' ברש"י דיה דבדים, אכן בתו"כ לא חשיב שזורים, כמו בפ' צו פרק ב' כן בפ' אחרי פרק א', וע"ש בפי' הראב"ד ובהתוה"מ

שם בד שלא ילבש של חול עמהן, ע' גבורות ארי ליומא במלואים דף ל"ה

שם והתניא משוחקין כשרים, וטעמא מדכתיב ולבשם אפילו שחקים כדתניא בירושלמי יומא פ"ג ה"ו, וזהו לפי המסקנא לקמן י"ט ע"ב דלא ילפינן מקרא דולבשם לבישה מעכבת ואין דבר אחר מעכב, וע' יומא ל"ב ע"א ובתו"כ אחרי פרק א' ובמפרשים שם

אכן יל"ד קצת בהא דתני ר' חייא בירושלמי יומא פ"ז ה"ג ולבשם ובלו שם שם היו גנוזין שם היו מרקיבין ולא היו כשרים ליוה"כ הבא ע"ש, הלא האי קרא דולבשם מבע"ל לדרשא אחריתא, וטעונה גניזה הוה מצי למילף מדכתיב והניחם שם כדתניא ביומא י"ב ע"ב, וע' בהעמק שאלה לשאילתות ס"פ קרח, ובכ"ז צע"ק

שם ממאי דהאי בד כיתנא הוא כו' פארי פשתים יהיו על ראשם כו', ומשו"ה תניא בתוספתא מנחות ספ"ט שש זה פשתן הביאה מן הקנבוס פסולה, וע' בת' ריקאנטי סי' פ"ט ובת' פני יהושע ח"א סי' ח'

שם דבר העולה מן הקרקע בד בבד אימא עמרא כו'. ואין לדקדק אמאי קרי ליה רחמנא בד, באופן שנוכל להסתפק, לכתוב בהדיא פשתים, וע' בזוה"ק קדושים דף פ"ז ע"א, ובהתוה"מ פ' צו סי' ח'

שם א"ל רב אשי לרבינא והא עד דאתא יחזקאל מנלן כו', משמע דלבתר ההיא שעתא שפיר ידעינן מיחזקאל, ולכאורה טפי הו"ל לאקשויי הלא כתיב אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה כדאמרינן במגילה ד"ב ע"ב ובכ"מ, ואיך חידש יחזקאל גופיה, ואף דלפי תירוץ הש"ס דגמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא גם זה ניחא, אבל עצם קושית רב אשי משמע דמההיא שעתא דאתא יחזקאל שפיר יכול לחדש ומיניה ידעינן להאי דינא, וצ"ע קצת, וע' בת' חו"י סי' קצ"ב אותיות מ"ח מ"ט ס"ו

רש"י דיה מקורעין ואפילו הן חדשים דלאו בגד הוא הראוי לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת ע"כ, במש"כ רש"י ואפילו הן חדשים, הוא דלא נפרש שהן מקורעין מפני יושנן, ותקשה תיפ"ל דהא דרשינן לקמן בברייתא בד שיהו חדשים, משו"ה כתב דמקורעין פסולין אפילו הן חדשים, והנה בשטמ"ק כייל נוי דחדשים עם מיעוטא דבגד שאינו ראוי לעבודה מלתפארת, וע' יומא י"ב ע"ב תוד"ה ילבש

ולולא דבריהם היה נלע"ד דשלשה ענינים נפרדים הם, חדשים הן משום נוי כדפירש"י להלן, ומקורעין נתמעטו מדכתיב לכבוד, וזה אינו לכבוד לעבוד בבגדים מקורעין ואפילו הן חדשים, ותפארת הוא שם המיוחס לבגדי כהונה, כדמפרש באבן עזרא תפארת שיתפארו בהם כי אין אחד מישראל שילבש כאלה ע"ש, וכמש"כ מדוייק ברמב"ם פ"ח ה"ד מכלי המקדש ע"ש, ולפי הבנה זו דתפארת מציין היחוס הפרטי של הבגדי כהונה, מה נמלצה דרשת חז"ל במגילה י"ב ע"א שלבש בגדי כהונה דכתיב יקר תפארת גדולתו וכתיב התם לכבוד ולתפארת, וע' בביאור הגר"א ז"ל לספרא דצניעותא דף ה' עמוד ג' ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"ב ובעין יצחק חא"ח סי' ה' וסי' ז'

אמנם מכל הנ"ל נראה דדעת רש"י ורמב"ם אינה מתאמת עם דעת הרמב"ן בסה"מ ל"ת קס"ד, ובחידושיו למו"ק דף כ"ו, דמקורעין ומסולקין והסילוק פסולין מדין מחוסר בגדים, דבמקום הקרע אינו לבוש בהן ע"ש, ולכאורה יש מקום לסברא זו דבין לרב יהודא בריה דר' חייא ובין לר' יוחנן לקמן י"ט ע"א, נחשב צלצול קטן ייתור בגדים עכ"פ במקום בגדים, ומדוע לא יהיה החסרון במקום הבגד כמו הייתור, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה מר סבר, וגבי מרושלין נמי לא הוי ייתור בגדים ע"כ וקשה הלא אפילו אי נימא דגבי