אור הישר (זבחים) לח

לתו"כ שם וביומא כ"ז ע"א תוד"ה אלא ובגבורות ארי ליומא במלואים מ"ג ע"א ובמש"כ בחידושי לבכורות שם

שם אבל ייתור אימא לא קמ"ל, וכ"פ הרמב"ם בפ"י ה"ה מכלי המקדש דיתר בגדים פוסל העבודה וחייב מיתה כמו מחוסר בגדים, וע' בכ"מ פי"ט ה"ב מה' סנהדרין

שם מרושלין מסולקין משוחקים כו', או או קתני, דבע"כ מרושלין הן ארוכין, היפוך המסולקין שהן קצרים כדפירש"י, ולפ"ז טעות מורגש בגרסת התוספתא דמנחות פ"א, דשם איתא היו מרושלין ומסולקין או שהיו משוחקין, ודוחק לאמר דכוונת התוספתא מרושלין ומסולקין, שהיו מרושלין וסילקן ע"י אבנט כדלקמן בסמוך, לפ"מ דבזה יש חילוק דאם סילק רישולן ע"י אבנט יותר מדאי פסולין. ודוקא אם סילקן ע"י האבנט כדי מדתו אז הן כשרין כדפירש"י בד"ה רב חדא תני, וע' בכ"מ פ"ח ה"ד מכלי המקדש

שם לבש שני מכנסים שני אבנטים כו', בילקוט תצוה רמז שפ"ד גריס נמי שתי כתנות, וכ"ה גם ברמב"ם פ"י ה"ה מכלי המקדש

רש"י ד"ה חוקה, ובמחוסר בגדים כתיב כהונה לחוקת עולם ע"כ, ומשו"ה תניא בתוספתא מנחות פ"ו שמונה בגדי כה"ג מעכבין זא"ז ארבעה בגדי כהן הדיוט מעכבין זא"ז

רש"י ד"ה אי מהתם משתויי יין. וכל חיוב מיתה בפסולי עבודה מזרות גמרינן כו', ע' בווי העמודים לס' יראים סי' שמ"ג אות ה'

רש"י ד"ה אי מהתם מוהיתה, אבל נתינת אש של הדיוט דמצוה בעלמא היא שהרי יש שם אש שירדה מן השמים כו' ע"כ, פי' דמהאי קרא גופיה ילפינן ספ"ק דיומא דאע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, ואש זה היה תמיד כדתניא בסדר עולם ולקמן ס"א ע"ב אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחשת אלא בימי שלמה ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסלקה, וע' בהקדמת תשובות פנים מאירות ח"א

תוד"ה ת"ל. לאו חד טעמא נינהו דחוקה מגז"ש ותורה ממשמעות, ע' בחידושי הרמב"ן לחולין כ"ד ע"א ובברכי יוסף חא"ח סי' א' סקי"א

תוד"ה אתיא. ל"ל למיכתב מיתה תיפ"ל מגז"ש דחוקה חוקה ממחוסר בגדים כו', ע' שעה"מ פי"ב ה"ג מה' עכו"ם

תוד"ה הג"ה. כהן הדיוט תיפ"ל משום מחוסר בגדים כו', וכן הקשו התוס' ביומא י"ב ע"ב ובמגילה ד"ט ע"ב, וע' מה שהאריך בזה הגאון בעל ש"א בגבורות ארי ליומא ובטו"א למגילה שם

בא"ד וי"ל דכהן גדול מתמנה לעבודה בפה ומסתלק בפה ובירושלמי פ"ק דיומא דריש לה מקרא כצ"ל, וכ"כ הבאר שבע בחידושיו להוריות די"ב ע"ב ולסוטה דמ"ב ע"א, אמנם ההסתלקות בפה ליתא לפנינו בתוספתא ובירושלמי, רק הכי גריס בירושלמי יומא פ"א ה"א ובהוריות פ"ג ה"ב ובמגילה פ"א ה"י, במה הוא מתמנה רבנן דקיסרין בשם ר' חייה בר יוסף בפה א"ר זעירא הדא אמרה שממנין זקנים בפה כו', אבל ההסתלקות בפה לא נזכר שם, אלא מההיא מעשה שם המובא בתוס' דא"ל המלך לא דייך ששמשת שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם כו' וידע שהוסר מן הכהונה, מזה גופה מוכח שההסתלקות בפה

אולם לע"ד הנני נבוך בכל דברי התוס', שכתבו דכה"ג נתמנה ומסתלק בפה, ומסקו נמי דמסתברא שהדבר תלוי במלך ואחיו הכהנים, הלא ברייתא מפורשת היא בתוספתא סנהדרין פ"ג דאין מעמידין לא מלך ולא כהן גדול אלא בב"ד של שבעים ואחד, וביותר קשה על ההסתלקות בפה ע"י המלך, לפ"מ דאמרינן בירושלמי סנהדרין רפ"ב ובהוריות רפ"ג, דאפילו כהן גדול המחוייב מלקות מלקין אותו ואין מעבירין אותו ודרשו מקרא כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה' כביכול מה אני בגדולתי אף אהרן בגדולתו ור' אבון אמר קדוש יהיה לך כביכול אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו, וכ"פ הרמב"ם פי"ז ה"ח מה' סנהדרין, ועכ"פ הלא העברת כהן גדול מגדולתו בזיון גדול הוא לו ולזרעו אחריו, ואין לך דין גדול כזה, ומשנה מפורשת היא רפ"ק דסנהדרין דאין דנין כהן גדול אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, וצ"ע כעת

ועפ"ד התוספתא הנ"ל דאין מעמידין כהן גדול אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, נתפרש היטב סוגיא דיבמות ס"א ע"א, אהא דתנן מעשה ביהושע בן גמלא שקידש את מרתא בת ביתוס ומינהו המלך להיות כהן גדול, ודייק שם הש"ס מינהו אין נתמנה לא א"ר יוסף קטיר קא חזינא הכא דא"ר אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת ביתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי, ופירש"י קטיר קשר של רשעים כו', וע"פ הנ"ל מבואר מאד, כיון דמצד הדין התמנות הכהן גדול צריך להיות דוקא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד כדלעיל בתוספתא, ובמשנה קתני ומינהו המלך, ולפ"ז שפיר פריך בש"ס מינהו אין נתמנה לא, פי' דמצד הדין היה צריך להיות נתמנה בב"ד של שבעים ואחד, והיכי קתני דהמלך מינהו בעצמו, ולהכי מסיק דבאמת היה בזה קשר של רשעים, במה שמינהו המלך ע"י שחד כסף שהכניסה אשתו, וע' יומא ד"ט ע"א, ושם י"ח ע"א רש"י ד"ה במקדש ראשון ובד"ה מרתא

ע"ב ואבנט מיגז אגיז וכ"ה הגרסא ברש"י, ובשטמ"ק גריס מיגז גאיז, ובתוס' לקמן ל"ה ע"א מיגז גייז, ובדקדוקי סופרים הגרסא מיגד אגידן ופי' כאילו נקשר ע"י תפירה

שם רב חדא תני מרושלין שסילקו ע"י אבנט כשרין, ע' תוספתא מנחות פ"א ובמש"כ בחידושי לעיל סוף ע"א

שם על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש כו', ע' תקוני זוהר תקונא עשיראה ובתשובות ראבי"ה סי' קס"א ובהגהות מיימונית ה' ציצית פ"ג ה"ג ובס' יראים סי' י"ז ובווי העמודים שם סי' ט"ו ובברכי יוסף חא"ח סי' ס"א.