אור הישר (זבחים) לז

אקרא דורחץ במים וטהר ע"ש, וכן הרמב"ם בפ"ד ה"ד מביאת מקדש כתב גבי טומאה דטבו"י וז"ל שנאמר ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר ע"ש, והשתא אמאי לא קאמר מכלל שעדיין הוא טמא, כמש"כ התוס' בקושיתם. ובע"כ דגם איהו קאי בשיטת רש"י, דאף קודם הערב שמש נקרא טהור כל דהו, משעה שעשה מצדו פעולתו הממשית שעליו לעשות בטבילתו במים, ולכן כתיב ביה ורחץ את בשרו במים וטהר, דמאז סרה מקופיא טומאתו המוחלטת, ורק צריך להמתין עד הערב שמש על טהרתו המוחלטת

ועפ"ז מובן הא דאמרינן בפסחים ד"צ ובנזיר ס"ד ע"ב טבו"י נמי מחוסר הערב שמש ומשני שמשא ממילא ערבא וע' בסוגיין רש"י ד"ה במחוסר כפורים הרי דהש"ס נקט בפשיטות דהעדר הטהרה המוחלטת לא דמי כלל לחסרון מעשה דהבאת הקרבן של מחוסר כפורים, אחרי דטומאתו המוחלטת כבר כלתה בפעולת טבילתו, וגמר הטהרה תבא מעצמה בשקיעת החמה

והשתא ניחא, דמתחלה הבינו התוס' בקושיתם, דכמו דדרשינן ביולדת וטהרה מכלל שהיא טמאה, דהכוונה היא על הטומאה המוחלטת, כמ"כ תהיה הדרשה דובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא, ג"כ על טומאה כזאת, ולפ"ז הקשו שפיר כיון דטמא הוא כבר ידעינן ליה מובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא, וקרא דקדושים יהיו ל"ל לר' סימאי, ושפיר תירץ ה"ר חיים ז"ל דוטהרה דיולדת כיון דצריכה קרבן, ממילא כל כמה שלא הביאה קרבנה אכתי מחוסרת מעשה וטמאה בהחלט, ולהכי שפיר יש לדרוש וטהרה מכלל שהיא טמאה, משא"כ בטבו"י דכתיב וטהר הלא לא מפרשין ביה טהר גברא רק טהר יומא. ולכן לא יהיה בגדר טומאה החלטית כמו מחוסר כפורים דיולדת, רק העדר טהרה החלטית שלטה ביה כל כמה דלא שקעה החמה, אבל טהור כל דהו היה גם משעת רחיצת גופו במים כנ"ל, ומה מקום לכוללו בחילול עבודתו בקרא דובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא. כנלע"ד בהבנת התוס'

ע"ב קסבר מחוסר כפורים דזב כזב דמי, ע' בראב"ד וכ"מ פ"ג ה"ט ופ"ד ה"ד מביאת מקדש ובמעיין החכמה דף מ"א ע"א

שם יוסף הבבלי אומר. כ"ה גרסת רש"י דיבמות ע"ד ע"א ובתוספתא פרה פ"ד גריס ר' יוסי הבבלי, אבל הר"ש שם פ"ד מ"ב גריס איסי הבבלי

שם והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא, כ"ה הגרסא בכה"מ בש"ס ובילקוט חקת רמז תשס"ג

שם מ"ס טומאה דכל התורה כולה כו', ע' תוס' יומא מ"ג ע"ב ויבמות ע"ג ע"א ד"ה לימד ובגבורות ארי ליומא שם ובדרשתו לשבת שובה שם בסוף הספר

שם אבל מחוסר כפורים דזב דחמיר שכן טומאה יוצאה עליו מגופו לא, ע' גבורות ארי ליומא ד"ג ע"ב הנדפס אחר ד"ד ע"א

שם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, ע"ל י"ג ע"א תוד"ה בכהן ובמעין החכמה דף ל"ז ע"ב ובהתוה"מ פ' תזריע סי' מ"ג ובגבורות ארי ליומא ד"ה ע"א

שם דתניא מנין לשתויי יין שאם עבד חילל ת"ל יין ושכר אל תשת וגו', אע"ג דבהאי קרא מסיק בבואכם, מ"מ אכניסה לחודא לא מחייב רק אם עבד, כדכתבו התוס' בכריתות י"ג ע"ב ועמש"כ בחידושי שם, ומשו"ה קתני בברייתא דהכא שאם עבד

שם ולהבדיל בין הקדש ובין החול, הנה במשנה כריתות י"ב ע"ב ובתוספתא שם נתנו שיעור דנכנס למקדש שתוי יין ברביעית, ולא שיערו בתכונתו דשותה אם הגיע לשכרותו של לוט כדאמרו בעירובין ס"ה ע"א גבי תפלה, מ"מ פירש"י בב"מ ד"צ ע"ב להבדיל בין הקדש כו' ואי שתי ועייל מ"מ שכור הוא ולא ידע להבדיל ע"ש. משמע דתלוי בהשתבשות דעתו, וכסתימת הברייתא בכריתות י"ג ע"ב ת"ל ושכר אין אסור אלא כדי לשכר כו' ע"ש, ולע"ד דין זה צריך להשמיענו ליתר העבודות שעבד שתוי יין ואע"ג שעבד כתקונו, אבל בשחיטה אם היה בשכרותו של לוט ולא עמדו אחרים ע"ג, פשיטא דעבודתו פסולה דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל וע' מנחות ד"ו ע"א, וזה אפילו בשחיטת חולין פסולה, ועמש"כ בחידושי ריש חולין ושם ד"צ ע"ב ולעיל די"ד ע"ב

רש"י ד"ה קסבר רבה דדרשה להאי שמעתא כו', כאן רמז רש"י ז"ל דסתם תלמודא לא סבר הכי, כדדייק בת' רדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' ק"ו

רש"י ד"ה לימד, דאשכחן טבו"י דאיקרי טהור למעשר כו', ע' יבמות ע"ג ע"א רש"י ד"ה הטהור

רש"י ד"ה ובין החול כו', ע' סנהדרין ס"פ כהן גדול רש"י ד"ה שתויי יין ובה"ג ה' כהנים ובמש"כ בחידושי לעיל י"ד ע"ב

תוד"ה קסבר, ובריש מס' כלים תנן בהדיא דמחו"כ שנכנס למקדש בכרת כו', ע' בר"ש שם מ"ח

תוד"ה אין, מ"מ מיתה אמכנסיים דוקא כתיבי כו', ע' ברש"י תצוה כ"ח מ"ג וברמב"ן והתוה"מ שם

דף י"ח ע"א ת"ל חוקה חוקה לגז"ש, ואע"ג דאין גז"ש למחצה מ"מ פלגינהו הרמב"ם דבפי"ט מה' סנהדרין כתב דמחוסר בגדים שעבד לוקה, ומשמש בלא קידוש יו"ר אינו לוקה וע' במעין החכמה דף כ"ו ע"א ובהתוה"מ פ' שמיני סי' ל"ט

שם ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא וערכו ב"א הכהנים וגו' הכהנים בכיהונן מכאן לכה"ד שלבש בגדי כה"ג ועבד עבודתו פסולה כו', ולכאורה הלא האי הכהנים לאו יתורא הוא דמבע"ל לרבות הקרחנים כדדריש ר' יהודה בבכורות מ"ג ע"ב ובירושלמי יומא ספ"ב, ולדברי התוה"מ גם ר' ישמעאל ס"ל הכי בתו"כ שם, וצ"ל דהאי סוגיא ס"ל כרבנן דקרחנים פסולין מן התורה, משום דאינן שוין בזרעו של אהרן, וע' בפי' הראב"ד