אור הישר (זבחים) לו

רש"י ד"ה שם טומאה. דהותר שם זרות בבמה אין זה הותר מכללו שהרי לא נאסר שם מעולם, עמש"כ בחידושי לקמן ס"ח ע"ב

תוד"ה שכן, דשאני גבי ציץ דכתיב לרצון להם בכ"מ שמרצה, ע' בתוס' לקמן כ"ג ע"ב וביומא ד"ז ע"ב ובמנחות כ"ה ע"א

דף י"ז ע"א כל חדא וחדא תיקו בדוכתיה, ע"ל ט"ז ע"ב תוד"ה כל ובמש"כ עה"ג, ובנוב"י קמא חא"ח ס"ס כ"ו ובגינת וורדים להפמ"ג כלל כ"ט וכלל ל' ובגבורות ארי ליומא ד"מ ע"ב

שם ר' סימאי אומר רמז לטבול יום כו' ת"ל קדושים יהיו כו', ויל"ד הלא האי קרא משתעי בקדושה דאישות, והוא דבר הלמד מענינו ר"פ אמור כדמסיק אשה זונה וחללה לא יקחו, וביבמות ד"כ ע"א אהא דאיסור קדושה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט קאמר ואמאי קרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו, וע' ברש"י ד"ה קדושים ומש"כ בחידושי שם, וע' ברמב"ן לס' המצות שרש שלישי ושרש חמישי ובס' תורת נביאים להגרצ"ה חיות ז"ל מאמר תושבע"פ דפוס זאלקווא דף כ"ה ע"א

שם אם אינו ענין לטמא דנפיק מוינזרו כו', וזהו מאי דפירש"י לעיל בריש פרקין וינזרו מקדשי וגו' גבי מקריבים בטומאה כתיב כו', וזרות דילפינן התם לפסולא הוא מיתורא דבני ישראל

שם אימא תנהו ענין לקורח קרחה ולמשחית פאת זקן, פי' משום דבהאי עניינא כתיב, וכדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו כו' וע"ש רש"י ד"ה דבר

שם טבול יום דאם עבד במיתה מנלן דגמר חילול חילול מתרומה כו', ברמב"ם פ"ד ה"ד מביאת מקדש דפסק דטבול יום שעבד חייב מיתה בידי שמים, כ' הראב"ד א"א כיון שטבול יום שנכנס למקדש בכרת היכי משכ"ל טבול יום ששימש במיתה והא איכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש כו', ועמש"כ שם הכ"מ ומה שדחה לדבריו במל"מ שם פ"ג הי"ט וע' במעין החכמה דף מ"ם ע"ב

ועל מש"כ הכ"מ דיש במיתה בידי שמים משא"כ בכרת כו', תפסו עליו המל"מ והשעה"מ מכמה סוגיות בש"ס, ולא זכרו הא דפריך הגמרא בחולין ל"א ע"א עון כרת הותרה איסור מיתה מיבעיא, ופירש"י דכרת חמור ממיתה

והנה המל"מ שם בפ"ג הי"ט בד"ה ודע שראיתי, הבין נמי בכוונת הראב"ד דכיון דנתחייב כרת בשביל ביאת מקדש היכי משכ"ל שיתחייב מיתה בידי שמים על העבודה הרי נתחייב כרת על הכניסה ויש בכלל מאתים מנה כו' ע"ש, ולפ"ז קשה דהי"ל להראב"ד לקבוע השגתו שם בפ"ד הי"ב. במש"כ הרמב"ם גבי טמאים דחייבין כרת על הביאה ומיתה על העבודה

כן אם רק מצד יש בכלל מאתים מנה אתינן עלה. אבל אם חיוב הכניסה היה קל מחיוב העבודה, אז הוה ניחא ליה להראב"ד. א"כ גם בפשוטו מיושב דעת הרמב"ם, באופן דהכניסה היתה בשוגג, ואח"כ נזכר ועבד עבודה במזיד, דעל הכניסה ליכא רק קרבן כדתניא במנחות כ"ז ע"ב, דאפילו בטמא שנכנס למקדש בשוגג חייב רק קרבן כדכתיב הרמב"ם פ"ג הי"ב, ומכש"כ טבול יום, וממילא אם בא אח"כ החיוב החמור על העבודה, חייב מיתה בידי שמים

שם אמר רבה ל"ל דכתב רחמנא טמא וטבו"י ומחוס"כ כו', ע' גבורות ארי ליומא ד"ל ע"ב

רש"י ד"ה קדושים יהיו גבי טומאה כתיב כו' בחילול קדשים הכתוב מדבר ע"כ, ולכאורה יל"ד קצת הלא טומאה היא היפוך טהרה, וטהרה וקדושה שני דברים נפרדים הם, וכדאמר ר' פנחס בן יאיר טהרה מביאה לידי קדושה, ובירושלמי שקלים ספ"ג ושבת פ"א ה"ג יליף לה מדכתיב וטיהרו וקידשו ע"ש, וגם פשטא דקרא דקדושים יהיו הוא בקדושה דאישות, כדהוכחתי בחידושי לעיל בגמ', וא"כ מה ענין זה לטהרה דטבול יום מטומאה וצע"ק

רש"י ד"ה אלא לא גריס, ע' בשטמ"ק וכ"ה בדקדוקי סופרים

רש"י ד"ה במחוסר, תאמר בטבול יום שאינו מחוסר מעשה דשימשא ממילא ערבא כצ"ל, וכ"ה הגרסא בדק"ס

תוד"ה טבול יום מנ"ל, תימה תיפ"ל מדכתיב גבי טבול יום ובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא כו', מדברי התוס' נלמוד אגב אורחא דהאי קרא ובא השמש וטהר דכתיב בפ' אמור כ"ב ז', קאי גם על טבולי יום דכתיב בפ' מצורע י"ד ח' ט' ורחץ במים וטהר, ורחץ את בשרו במים וטהר, שהם ג"כ במעורבי שמש דוקא לטהרתם, וע' בסוגיין ע"ב רש"י ד"ה לימד וביבמות ע"ג ע"א רש"י ד"ה הטהור, דאל"ה אין מקום לקושית התוס' למידק מקרא דובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא, אם אשכחן בקרא נמי טבול יום שהוא טהור גם בלא הערב שמש רק ברחיצת גופו, וע' במעין החכמה דף מ"א ע"א

בא"ד ותירץ ה"ר חיים דגבי טבול יום איכא למידרש וטהר טהר יומא כו' אבל וטהרה לא שייך למידרש הכי ע"כ. ולכאורה בלתי מובן תירוצו, הן אמת דטהר דכתיב בטבו"י ל"ד לוטהרה דכתיב ביולדת, דהתם תלויה עוד בכפרת קרבנה, ולא שייך לאמר טהר יומא, אבל עצם קושית התוס' לא זזה ממקומה, דבריש ברכות לא מפלגינן רק דאי הוה מפרשינן טהר גברא אז היה צריך ג"כ להביא קרבן בשמיני, משא"כ כדמפרשינן טהר יומא טהור בלא קרבן רק בהערב שמש, אולם עכ"פ הערב שמש בעי, וכל כמה דלא העריב שמשא עוד הוא טמא, ומחלל עבודה כדנפק"ל מוינזרו, והדרא קושית התוס' לדוכתא, הלא כתיב בטבו"י ובא השמש וטהר, ואכתי לא שקעה עליו החמה, ול"ל לר' סימאי למידרש מקדושים יהיו כו'

לכן נלע"ד עפ"מ דפירש"י בסוגיין ע"ב וביבמות ע"ג ע"א דטבו"י נקרא טהור כל דהו ואסמכיה