אור הישר (זבחים) לג

כל הזבחים שקבלו דמן פרק שני זבחים

במשנה כל הזבחים שקבלו דמן זר אונן כו', יל"ד קצת על מסדר המשנה, דהי"ל לפתוח כאן בדין כשרות שחיטת הפסולין מאי דתנא בתר הכי ברפ"ג, דהא שחיטה היא עבודה קדומה, ואח"כ הי"ל לשנות פסלות הפסולין מקבלה ואילך וצע"ק

שם שקבלו דמן זר כו', ה"ה הולכה וזריקה כדתניא לעיל י"ד ע"ב, ונקט קבלה דממנה מתחלת מצות כהונה

שם ומחוסר כפורים ומחוסר בגדים, מדברי רש"י משמע דבשניהם צ"ל בלא וי"ו, אולם בסדרן הניח הגרסא כמו שהוא לפנינו, וכדמשמע נמי מסדור לשון התוספתא במנחות פ"ק, ודלא כסדר הנשנה במשנה שבמשניות ובירושלמי פסחים פ"ז ה"ז מחוסר בגדים מחוסר כפורים

שם קבל בשמאל פסל ר"ש מכשיר, והכא לא שייך פלוגתא דבן בתירא כדפליג גבי קמיצה בשמאל במשנה דמנחות ד"ו, דהתם אפשר בתקנתא דהחזרת הקומץ לתוך המנחה בכלי, משא"כ הכא דכתיב מדם הפר ודרשינן לקמן כ"ה ע"א דם מהפר יקבלנו, וכיון דקבל בשמאל, פסל בהך קבלה, אמנם גם הכא תנא תקנתא היכא דאפשר, כדתנן לקמן רפ"ג קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו כו', ות"ק ור"ש דהכא וסתם מתניתין דלקמן דלא ס"ל לתקנתא דקמיצה כבן בתירא במנחות, משום דאיהו דריש וקמץ משם ממקום שקמץ כבר, ואינהו אפשר דדרשי כת"ק דברייתא שם דהאי וקמץ משם, הוא ממקום שרגלי הזר עומדות, והיינו מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה שהוא במזרח, ולמעט דלא בעינן קמיצה בצפון כשאר קדשים, וס"ל נמי דקמיצת פסולין עבודה היא לפסול ע"ש

שם זר מנלן דתני לוי דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו כו', ע' נוב"י קמא חא"ח סי' ו'

שם בני ישראל למעוטי מאי אילימא למעוטי נשים כו' פי' דאשכחן דרשה כזו בקידושין ל"ה ע"ב גבי טומאת מתים בני אהרן ולא בנות אהרן, ושם בנים ולא בנות לקרחה, ולהכי דחי קרבן נשים בטומאה קרב, פי' דהתם נוגע לעצמן ומשו"ה יש מקום למעטן מדכתיב בני, משא"כ הכא שהטומאה נוגע לכהנים

ובזה תתיישב מאי דיל"ד לכאורה, בהא דדחי הש"ס דלהכי לא מצינן למימר דבני ישראל אתא למעט נשים, משום דא"א לאמר דקרבן נשים ידחה טומאה, הלא משנה שלמה שנינו בקידושין ל"ו ע"א הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות כו' נוהגים באנשים ולא בנשים וכולהו משום דכתיב בני ישראל או בני אהרן ומשו"ה ממועטות בנות, וה"נ י"ל לענין טומאה דקרבן נשים, אולם לפמש"כ ניחא שפיר דקושית הש"ס קרבן נשים בטומאה קרב, הוא משום דהטומאה נוגע אל הכהנים. ול"ד לסמיכה ויתר הדברים דממועטות נשים, דהתם נוגע לעצם הקרבן של הנשים ולהכי יש למעט בקרבנן משום דגלי רחמנא בני

שם קרבן נשים בטומאה קרב, ומה"ט לא מצינן נמי לאמר דאתא לקרבן גרים ועבדים משוחררין, אע"ג דגם הם ממועטין מבני ישראל, וע' מנחות ס"א ע"ב תוד"ה אין ומש"כ בחידושי לערכין ד"ב ע"א וד"ה ע"ב

רש"י ד"ה אונן כל זמן שלא נקבר המת, ע' טו"א חגיגה ד"כ ע"ב

רש"י ד"ה יושב, עומד ע"ג כלים שיש חציצה בין רגליו לרצפה, נלע"ד דהכא צ"ל תיבת כו', דהאי טעמא דחציצה קאי ג"כ לעומד ע"ג בהמה או ע"ג רגלי חבירו כדמוכח לקמן כ"ד ע"א, והא דרש"י מסיק וכולהו יליף בגמרא דפסלי בעבודה, קאי ג"כ על יתר הדברים דבמשנתנו

רש"י ד"ה אם עבד חילל דכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי ע"כ, והקשה הר"ש רפ"ח דתרומות הרי בע"מ דעבודתו פסולה ילפינן בקידושין ס"ו ע"ב מקרא דהנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, ותירץ דקרא דהתם איצטריך היכא דלא ידוע בשעת עבודה שהוא בע"מ. ואין להקשות ל"ל להר"ש להאי טעמא תיפ"ל דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, די"ל דבפ' אמור שנה הכתוב כמה פעמים לאסור בע"מ להקריב, ובע"כ הא דמסיק כי מום בו ולא יחלל את מקדשי קאי על החילול בדיעבד לעכב, ובקידושין קאמר דקרא דפנחס קאי נמי על בע"מ דעבודתו פסולה בדיעבד, ולהכי קשה ליה להר"ש תרי קראי ל"ל על חילול דיעבד, משו"ה הוכרח לתרץ דקרא דפנחס אתא היכא דלא ידוע בעת העבודה שהוא בע"מ, וע' בס' יראים סי' של"ו ובווי העמודים שם

תוד"ה זר ואונן הא דלא תנא בעל מום ושתויי יין כו', מלשון התוס' משמע דהני דתנא במשנתנו הוא דוקא ולהכי מקשים מ"ט לא תני נמי אחריני, אולם בתוספתא פ"א תניא כל הזבחים שקבל דמן אחד מן הפסולין הרי הוא פסול, ובברייתא דלעיל י"ד ריש ע"ב חשיב שיכור ובע"מ וע"ש ברש"י ותוד"ה שיכור ובמש"כ בחידושי שם, וע"ע בשעה"מ פ"א ה"ב מעבודת יוה"כ

בא"ד ופרועי ראש כו', ע' בסוגיין תוד"ה אתיא ובצ"ק וטהרת הקדש וחק נתן, ובגבורות ארי לתענית די"ז ע"ב ובמעין החכמה דף כ"ו ע"ב

בא"ד משום דכתיב בהן חילול בהדיא, ויל"ד דאכתי הו"ל למיתני בעל מום, משום היכא דעבד בשוגג דעבודתו נמי פסולה כדתנן בתרומות רפ"ח וע"ש בר"ש, והא דאיהו מחיל עבודה לא כתיב בהדיא רק ילפינן מוי"ו קטיעא דשלום כדפירש"י בקידושין ס"ו ע"ב, וצ"ע כעת

תוד"ה טבול יום, ועוד איכא תנא דמרבה ליה לערל כי טמא כו', ע' ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"ם