אור הישר (זבחים) לב

דהתם אין מקום לאמר במשנה זו דאיפסלא לה, ואמאי לא פשיט בשביל אוקימתא דהתם דלא נדחית ואפשר לתקונה, ולא איצטריך לדחוקי ולאמר דקאי זר בראי, וצ"ע כעת

שם אמר עולא א"ר יוחנן הולכה שלא ברגל פסולה אלמא לא אפשר לתקונה, ע' ר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ט' משנה ה'

שם הב"ע כשיצא לחוץ כו', אולם בירושלמי יומא פ"ה ה"א מחלק נמי בין הילוך מכח אדם להילוך מאליו

שם אתמר הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן, צ"ל דהאי מ"ד ס"ל כרבה ורב יוסף לעיל י"ד ע"ב דהולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן, ועולא דס"ל בסוגיין דהולכה שלא ברגל פסולה, לטעמיה אזיל לעיל שם דאמר הולכה בזר פסולה אפילו לר"ש

שם בהולכה רבתי כ"ע ל"פ דפסולה כו', ע' מל"מ פ"א הכ"ג מפסוה"מ

שם בעא מיניה ר' ירמיה מר"ז היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח מהו וא"ל פסולה מ"ט והזה ונתן בעינן. ופירש"י אלמא ישנה להזאה עד שיגיע למזבח ע"כ. ולכאורה לפ"ז גבי גט נמי אם זרק גט לאשתו, ועד דמטא לידה נקטעה ידו, אפשר לפוסלו משום טלי גיטך מע"ג קרקע, לפ"מ שפירש"י בגיטין כ"ד ע"א דטלי גיטך מעג"ק הוי פסולו משום דכתיב ונתן וכתיב נמי בידה, אפ"ל דנתינתו בלתי מתקיימת עד דמטא לידה ממש, כמו נתינת ההזאה לאויר המזבח משום דכתיב ונתן

ואף דיש לחלק ביניהם ולאמר דקיום הגט לידה לא אגיד כ"כ בנתינתו מידו ממש, דהא אם היתה ידו קטועה מתחלה יוכל למסור לה הגט ג"כ באמירת פיו ע"י שליח, משא"כ בהזאה אם היתה ידו קטועה מתחלה, הרי היה בעל מום ופסול לעבודה, וכל היכא דאיהו לא מצי עביד עבודה לא מצי משוי שליח כדאמרינן בב"ק ק"י ע"א, ולהכי י"ל דונתן דכתיב בכהן הוא לעיכובא דוקא, כן גבי גט אם היה דוגמת בעיא דר' ירמיה הלא יכול למוסרה אח"כ הגט בידו השניה או ע"י שליח, מ"מ יש מקום לחלות הספק היכא שמת הבעל אחר זריקת הגט מידו קודם שבא לידה, אם היא זקוקה ליבם, וצ"ע כעת, וע' במל"מ פ"ג מעבודת יוה"כ ובגבורות אדי ליומא י"ג ע"ב ושם במלואים דף נ"ז ע"א

שם הוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו כו' הוליכו כהן והחזירו וחזר והוליכו זר כו', והנה לכאורה דוקא באופנים אלו פליגי, אבל משכ"ל אופן שלישי דבזה ליכא למ"ד דמיפסל, היינו אם הוליכו זר והחזירו זר וחזר והוליכו כהן, ואדרבא אם היה באופן זה י"ל דכו"ע ס"ל דאפשר לתקונה, ואם הוליכו זר זו היא תקנתה שזר יחזיר וכהן יוליכו, דהא ביומא כ"ז ע"ב א"ר אסי א"ר יוחנן זר שסידר את המערכה חייב מיתה כיצד הוא עושה פורקה זר וסודרה כהן, ובע"כ דהתם איירי כשסידר נמי שני גזירי עצים, לפ"מ דא"ר אסי א"ר יוחנן גופיה שם כ"ד ע"ב דדוקא אסידור שני גזירי עצים חייב מיתה ומשום דעבודה תמה היא ע"ש, והשתא אם בעבודה תמה דזר חייב עליה מיתה אמרינן דאיתא להא תקנתה דפורקה זר וסודרה כהן, מכש"כ בהולכה דהיא עבודה שיש אחריה עבודה, דודאי מותר גם לכתחילה שיחזירו זר ויוליכו כהן. כן היה נראה לכאורה

אולם הרמב"ם בפ"א הכ"ז מפסוה"מ מסיק בהאי דינא, הואיל והוליכו הפסול בין בתחלה בין בסוף נפסל הזבח שהרי אי אפשר לתקן דבר זה עכ"ל, ומלשון זה משמע דכל שהיה בזה יד זר אי אפשר לתקן עוד, ובכ"מ שם כתב דפסק כר' יוחנן, ולפמש"כ תקשה מר' יוחנן דיומא שם וע"ש בלח"מ

וא"ל דבהולכה איכא קדושת כלי, ור' יוחנן לטעמיה במנחות ד"ז דכלי שרת מקדשין את הפסולין ליפסל, הלא בשני גזירין איכא נמי קדושת מזבח כדלקמן פ"ז ע"א מקרא דכל הנוגע במזבח יקדש, ואם היתה כן כוונת הרמב"ם מדוע לא חשיב בסוגיין הוליכו זר והחזירו זר וחזר והוליכו כהן דגם בכה"ג פסול, ובזה איכא רבותא טפי, לפ"מ דבסידור המערכה כה"ג הויא התקנה כן גם לכתחלה, וצ"ע כעת

שם פליגי בה בני ר' חייא ור' ינאי ח"א כשר וח"א פסול, ע' מנחות י"ג ע"ב ובשטמ"ק שם אות חי"ת

רש"י ד"ה אפשר לתקונה להולכת פסול כו', וא"ת קבלה נמי יש לתקן כגון שלא קיבל הפסול כל הדם ויכול כשר לחזור ולקבל ההיא ודאי כשרה ובפ' שלישי תנן לה אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל וכן בזריקה עכ"ל, וקשה לפ"מ דהחליט רש"י מדין המשנה, דבקבלה וזריקה אם רק אפשר לתקן אין ה"נ דיחזור ויתקן, ולפ"מ דתניא לעיל ד"ד ע"א והקריבו זו קבלת הדם ואפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה, ואמרינן נמי התם דהולכה קילא משאר עבודות דכולהו א"א לבטלן משא"כ הולכה דאפשר לבטלה ועמש"כ בחידושי שם, והשתא לפ"ז תקשה באמת לכאורה למאן דס"ל בהולכה דאי אפשר לתקונה, הרי כש"כ הוא דאם בקבלה דעבודה שא"א לבטלה היא אפ"ה אפשר לתקונה, מכש"כ הולכה דקילא במאי דאפשר לבטלה

וי"ל דגבי פסולין שקבלו את הדם לא נפסל חלק הדם הנשאר של הקרבן, ומשו"ה אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל, דבחלק הנשאר עוד מוכנת לפניו עבודת הקבלה להעשות, וכעת מתחלת מצות הקבלה, משא"כ בהולכה שנעשתה בפסול הלא לא נשאר ממנה שום חלק, רק כל העבודה ביחד נפסלה, ודמיא לקבלה שלא נשאר דם הנפש, דאז אי אפשר לתקנה

תוד"ה אלא, מידי דהוה אהזאה דפרכת ובין הבדים דהוא הזאה אע"פ שלא נגע, ע"ל ר"פ איזהו מקומן רש"י ד"ה הזיה על בין הבדים ומש"כ בחידושי שם, וע"ע במל"מ פ"ג מעבודת יוה"כ

ע"ב כיצד קבלו בחוץ והכניסו לפנים זהו הילוך שצריך להלוך כו', ע' תוספתא זבחים פ"א

רש"י ד"ה בחוץ להלן מן המזבח כו' הנך חוץ ופנים כולהו בעזרה עכ"ל, ע' תוספתא מנחות פ"ו ובמצפה שמואל שם אות יו"ד וברמב"ם וכ"מ ומל"מ ספי"ג מפסוה"מ.