אור הישר (זבחים) לא

מסוגיא דהתם אדהכא, לכן הבליע בקיצור לשונו וכתב שיכור היינו שתוי יין, כוונתו דלפ"מ דחשיב ליה הכא בהדי דמחלי עבודה, בע"כ איירי בשתוי יין, ולפ"ז יהיו מתאימים סוגיא דבכורות ודסנהדרין ס"פ כהן גדול עם ברייתא דהכא, וע' בתוספתא כריתות פ"א וביומא מ"ט ע"א תוד"ה זר

תוד"ה הג"ה שחיטה לאו עבודה היא פי' בקונטרס מדאתכשרו בה כל הפסולים ואי אפשר לאמר כן דאהכשר זר גופה מייתי לה הכא כו', ולע"ד בלתי מובן קושיתם לפמש"כ בחידושי לעיל בסמוך, דכוונת רש"י היא על סוגיא דלקמן ל"ב ע"א, דדריש והקריבו ב"א הכהנים וגו' מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם ע"ש, הרי דשם יליף כל הפסולים מקרא, וממילא יש בהיתר זה גם הכשר זר לשחיטה, וצ"ע כעת

בא"ד וה"ר יעקב דאורלייניש מפרש לאו עבודה היא לפי ששוה בחולין ובקדשים א"כ לאו מטעם עבודה צוה המקום שחיטה ע"כ, וקשה ניהי נמי דבפעולת השחיטה שוין הם, אבל בדין שחיטת שניהם אנו רואים דהם רחוקים זמ"ז, דבחולין אם זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה כשרה, כדאמרינן בחולין ל"א ע"א ודייקינן מלשון המשנה שם, ובקדשים מתעסק פסול כמבואר שם י"ג ע"א ובשילהי מנחות ופירש"י דשנה עליו הכתוב לעכב, ובחולין ל"א ע"ב אמרינן מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דחולין לא בעי כוונה ע"ש, ולפ"ז מדוע לא נימא אנן נמי להיפוך, מדבחולין לא בעי כוונה ובקדשים שנה הכתוב לעכב מתעסק, בע"כ דהוא מטעם עבודה בקדשים, הרי דשחיטת קדשים תעיד על עצמה דהיא עבודה, וצ"ע כעת

בא"ד דדרשינן אותו בצפון ולא שוחט בצפון כו' ע"כ, הוא בתו"כ ויקרא גבי שחיטה דעולת צאן ולקמן מ"ח ע"א וע"ב, וע"ש תוד"ה הג"ה ובמנחות נ"ו ע"א תוד"ה שוחט

בא"ד ובשלמים מכשירין עומד בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט כו' דדרשינן בן הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' ע"כ, תיבת שלמים דהכא אין לו ביאור לע"ד, וגם האי קרא בשחיטת בן בקר דעולה כתיב, וכן בתו"כ נדרש שם דרשה זו דלקמן דל"ב ע"ש, כן במאי דמסקו התוס' אבל קבל קבלתו פסולה משום דכתיב לעמוד לפני ה' לשרתו אלמא כל שירות לפני ה', גם בזה אראה לע"ד עירוב פרשיות, דהאי קרא לעמוד לפני ה' לשרתו האמור בפ' עקב נדרש לקמן ט"ז ע"א דיושב כשר בבמה דכתיב לעמוד לפני ה' ולא לפני במה, והא דיושב פסול לעבודות הקרבנות הוא מקרא דלעמוד לשרת בשם ה' דכתיב בפ' שפטים, ושנה עליו הכתוב העומדים שם לפני ה' כדאמרינן לקמן כ"ג ע"ב, וכ"ה בספרי שם לעמוד לשרת מגיד הכתוב שאין שירות כשר בו אלא מעומד ואם ישב ושרת עבודתו פסולה, ומובא ברש"י עה"ת שם, וכן התוס' בסוגיין בתר הכי בד"ה איבעיא, הביאו פסול דיושב מדכתיב לעמוד לשרת וכ"ה ברש"י מנחות ד"ו ע"א, וצ"ע כעת

בסה"ד דא"כ לשמעון התימני כו' הוי שחיטה עבודה, הארכתי בזה בחידושי לקמן ל"ב ע"ב

תוד"ה שאני, בפ"ק דחולין די"א פירשתי עכ"ל, ע"ש תוד"ה חטאת ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה איבעיא, כי עשאה מיושב פסול דכתיב לעמוד לשרת כו', ע' לעיל בסוגיין תוד"ה הג"ה ומש"כ בחידושי שם

דף ט"ו ע"א אפשר לתקונה או לא אפשר לתקונה כו', והנה קמיצה במקום שחיטה כדלעיל י"ג ע"ב והיינו אם עשאן כדרך הכשרן, אבל אם עשה אותן שלא כדין, אז חילוק גדול ביניהן, דבשחיטה אי אפשר לתקן פעולתו שנעשית בפסול כדפירש"י בסוגיין לקמן סוף ע"א, משא"כ קמיצה הלא יכול לחזור ולקמוץ כדין, ומשו"ה בקמיצה פסולה ס"ל לת"ק במשנה מנחות ד"ו ע"א דפסול, ובן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין, ולפ"ז בהולכה שנעשתה שלא בהכשר, הרי דמיא ממש לקמיצה דאפשר נמי לחזור ולעשותה כדינה, ואמאי מספקא להש"ס אי אפשר לתקונה או לא, הרי כש"כ הוא דאם בקמיצת פסולין שאם היה מניחה כך הלא היתה פסולה, ואפ"ה ס"ל לבן בתירא דאפשר לתקונה, ולדברי רב שם ע"ב, לא פליגי רק בחסר קומץ אם יביא מתוך ביתו וימלאנו אבל אי איתיה לקומץ בעיניה לא פליגי רבנן עליה דבן בתירה ע"ש, והכא לפ"מ דקיימינן נמי הולכה שלא ברגל ל"ש הולכה וא"כ הלא לא פסלה בה עוד מחשבה, ולפ"ז מה מקום יש לאמר הכא דלא יהיה אפשר לתקונה

ועוד הרי במנחות י"ג ע"ב א"ר ינאי ליקוט לבונה בזר פסול, וביאר ר' ירמיה טעמיה דסבר הולכה שלא ברגל שמה הולכה והולכה בזר פסולה ע"ש, משמע דאי הוה ס"ל דל"ש הולכה אז היה כשר, והשתא בסוגיין דקיימינן אליבא מאן דס"ל הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, א"כ מה מקום לאמר דאם עשאה זר לא תהיה אפשר ג"כ בתקנה, וע' במל"מ רפי"א מפסוה"מ

ואפשר דחלות הספק בזה אם אפשר לתקנה, הוא משום דאהא דבן בתירא במשנה דמנחות מסיק בתוספתא שם ד' יוסי בן יאסין ור' יהודא נחתום אומרים בד"א בזמן שלא קדש קומץ בכלי אבל אם קדש קומץ זה בכלי הכל מודים שלא יחזיר, רבי אומר בין כך ובין כך יחזיר כו' ע"ש, ולכאורה נגע זה בבעיא דר"ל לקמן פ"ז ע"א ובמנחות ז' ע"א אי כלי שרת מקדשין פסולין, וע' כריתות כ"ד ע"א תוד"ה קסבר, ולפ"ז בהולכה דעבודה חשובה היא ונעשתה שלא ברגל, אפשר דדמיא לקמיצה פסולה במתן כלי דיש מקום לאמר דלא אפשר בתקנה

שם אי ס"ד לא אפשר לתקונה איפסלא לה כו', וקשה איך ס"ד דאיפסלא לה, הלא אההיא מתניתין גופה דקבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר, פריך הש"ס לקמן ל"ד ע"ב דליהוי ליה דחוי ומתרצינן משמיה דרבא הא מני חנן המצרי דלית ליה דחויין ורב אשי אמר כל שבידו לא הוי דחוי ע"ש, עכ"פ לפי סוגיא