אור הישר (זבחים) כט

ע"א הגרסא כל שאינו קרב על מזבח החיצון כשלמים כו', ובתוספתא פ"ה דשם הוא מקור דברי ר"ש כמו ששמע מר"ע, הגרסא אין חייבין משום פיגול אלא על דבר שהוא כשלמים ודמו ניתן על מזבח החיצון. גם בלשון משנתינו לקמן מ"ג ע"א הגרסא אין חייבין עליו משום פיגול, דהא איירי בחיוב כרת על אכילתן

שם מודה ר"ש בהולכת חטאות הפנימיות כו', ע"ל י"ג ע"ב תוד"ה הג"ה ובמל"מ פי"ז מפסוהמ"ק

שם מודה היה לפסול מק"ו ומה שלא לשמן שהוכשרו בשלמים פסול בחטאת כו', ע' יומא ד"ז ע"ב תוד"ה הא ובמנחות ע"ט ע"א תוד"ה והדר ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ נדבה פרק ד' ושם ר"פ צו

שם היקישא הוא שלישי זה חוץ לזמנו פיגול זה חוץ למקומו, ע' מל"מ פי"ח ה"ז מפסוהמ"ק

שם ואת"ל קדושת היכל ואולם חדא היא כו', ע' גבורות ארי ליומא מ"ד ע"א

שם א"ל אביי לאמוריה דרב חסדא כו', ביומא גריס רב ששת במקום אביי

שם הולכה בזר מהו א"ל כשרה ומקרא מסייעני וישחטו את הפסח וגו', ע' יומא מ"ח ע"ב תוד"ה הולכה ובטו"א חגיגה דף י"א ע"א

רש"י ד"ה בחטאות החיצונות, וההיא לקיחה קבלה היא כו', דברי רש"י לקוחים מברייתא דתו"כ ויקרא חובה פרשה ג', דהכי תניא התם ולקח נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה ויקח משה חצי הדם וישם באגנות מה לקיחה האמורה להלן בכלי אף כאן בכלי, וע"ל מ"ז ע"ב רש"י ד"ה כי כחטאת ותוד"ה מה חטאת ובדף מ"ח ע"א רש"י ד"ה ולקח הכהן

רש"י ד"ה ומשמע הכי שצריכה היא לטבול כחטאת החיצונה ולא דלישקל קוף כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' ער"ב

רש"י ד"ה חוץ לזמנו, ומיהו כרת לא נפקא לן בו מיניה כו', ע' בגינת ורדים להפמ"ג כלל א'

רש"י ד"ה ואת"ל ר"ש. מקודשת להקטיר חלבים כמזבח עצמו כו', דברי רש"י הם ע"פ האוקימתא דרבא גופיה לקמן נ"ט ע"א דמודי היה ר' יהודא בדמים, פי' דדמים בעי דוקא מזבח, אבל כל הרצפה מקודשת להקטיר חלבים כדפירש"י שם ד"ס ע"א בד"ה מודי, ועמש"כ בחידושי שם

תוד"ה מודה בסה"ד, ועוד יש לפרש היינו שלא לשמה ולא נהירא עכ"ל, כוונתם מבוארת לקמן מ"ד ע"ב תוד"ה בדבר, וע' גיטין נ"ד ע"ב תוד"ה דכי ובמנחות י"ד ע"א תוד"ה פיגל

תוד"ה הג"ה, כיון דעזרה מקדש היכא משכ"ל בפסולין דאם ירדו לא יעלו כו', ע' תוס' נדה ר"פ יוצא דופן ד"ה זאת ולקמן פ"ד ע"א תוד"ה זאת ובגליון הש"ס הכא

ע"ב שיכור ובעל מום בקבלה כו', ע"ל ט"ו ע"ב תוד"ה זר

שם בקבלה בהולכה בזריקה פסול, ולקמן רפ"ב דתנא שקבלו דמן, ה"ה להולכה וזריקה אלא דעבודה קמייתא דכהונה נקט. וע"ש בתוס' ר"ע

שם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן כו', עמש"כ בחידושי לעיל ד"ד ע"א

שם והא שחיטה דעבודה שא"א לבטלה וכשרה בזר כו', וקשה אמאי לא משני ליה דבשחיטה גלי קרא, כדאמרינן לקמן ל"ב ע"א מכלל שנאמר אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח יכול אף בשחיטה ת"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים וגו' מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם כו', ושמואל הנביא הורה כן הלכה למעשה להכשיר לכתחילה זר לשחיטת קדשים מהאי קרא כנ"ל, ועלי הודה לדבריו כדאמרינן בברכות ל"א ע"ב, ואפ"ה לא תקשה אהא דר"ז אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה, משום דהתם נמי גלי קרא דאלעזר וחוקה כתיב בה כדאמר בסוגיין, והסברא נותנת דמה"ט גופה איצטריך קרא לפסול בפרה שחיטת זר, משום דסתם שחיטת קדשים כשרה בזר מקרא, ומכש"כ בהא דמשני הש"ס שחיטה לאו עבודה היא, הוי נמי טעמא מדאתכשרו בה כל הפסולים כדפירש"י. הרי דבלא"ה אתי נמי להאי טעמא דהכשר שחיטה בזר מגזה"כ

ואין לאמר נמי כיון דבשחיטה גלי קרא נילף מינה הולכה, די"ל דאע"ג דמקבלה ואילך מצות כהונה, והולכה לא תפקה מכלל קבלה כדאמרינן לעיל ד"ד ע"א, וע' יומא מ"ח ע"ב תוד"ה הולכה, אמנם מצד גריעותא דאיכא בעבודה זו שאפשר לבטלה בע"כ דלא דמיא לגמרי לקבלה, וע"ל י"ג ע"א תוד"ה אתה וביומא כ"ז ע"א תוד"ה והקריבו, ומשו"ה אמינא דתליא בפלוגתא דר"ש ורבנן, וע' חגיגה י"א ע"א תוד"ה והקריבו ובטו"א שם

שם והאמר ר"ז אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה, לכאורה אמאי אקשה ליה מהא דאמר רב, ולא ממשנה מפורשת בפרה פ"ד מ"ד דתנן ומעשיה ביום ובכהן, ובתוספתא שם פ"ד נמי תניא כל מעשיה בכהנים חוץ מאספת האפר והמלוי והקידוש ע"ש, די"ל דלשמואל דדריש ביומא מ"ב ע"א ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ואלעזר רואה. בע"כ דמפרש למתניתין דפרה דכל מעשיה הוא משעה ששחטה עד אחר שנעשית אפר, היינו הצתת אליתה ורבוי עצים ושרפתה, להכי עדיפא ליה טפי להקשות מהא דרב אמר בהדיא שחיטת פרה בזר פסולה משום דאלעזר וחוקה כתיב ביה, ומפרש ביומא שם דהאי לפניו הוא שלא יסיח דעתו ממנה

שם שאני פרה דקדשי בדה"ב היא, ויל"ד טובא הלא אפילו לפי הס"ד בע"ז כ"ג ע"ב דפרה קדשי מזבח היא נמי ניחא דהא רש"י פי' אהא דשחיטה לאו עבודה היא מדאתכשרו בה כל הפסולים, והאי ילפותא דהכשר כל הפסולים היא מקרא דוהקריבו בני אהרן הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם כדאמרינן לקמן ל"ב ע"א, ורב גופיה הלא טעמא יהיב לפסולא דזר בפרה משום דאלעזר וחוקה כתיב בה. והשתא מה מקום להקשות אהדדי.