אור הישר (זבחים) כח

דרש"י בתור פרשן מפרש אגב אורחיה לשון הש"ס דקאמר, שלא תהא אלא בכהן כשר, דזה מורה דוקא לכתחלה, ואז גם חלל פסול לעבודה. כמבואר ברמב"ם פ"ו ה"י מביאת מקדש, וביותר דרש"י שבק לשון התוספתא ונמשך אחרי דרשת התו"כ בויקרא נדבה פרשה ד'

רש"י ד"ה קבלו בחוץ אינו חייב כרת דשחיטה הוא דכתיב לחיובא כו' וזריקה נפקא מדם יחשב לקמן ק"ז ע"כ, וקשה אמאי לא הביא רש"י המקור הנכון על קבלה גופה דפטור כדהביא הוא גופיה בסנהדרין פ"ב סוף ע"ב והראב"ד והר"ש משאנ"ץ בפירושם לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד' דילפינן לה מהעלאה דבעינן גמר עבודה דומיא דהעלאה כדאמרינן לקמן קט"ו ע"ב וע"ש תוד"ה מה ושם ק"ז ע"ב תוד"ה להכי וביומא ס"ג ע"ב תוד"ה זריקת ובהתוה"מ ויקרא סוף סי' ל"ז ובמש"כ בחידושי לקמן ק"ז ע"ב

בא"ד וזריקה נפקא מדם יחשב ע"כ לעיל ד"ד ע"ב ובפירושו עה"ת פ' אחרי י"ז ד' פירש"י דזריקה נפק"ל מדם שפך, ועמש"כ בחידושי לקמן ק"ז ע"א

רש"י ד"ה אין חייבין עליו מיתה דבעי עבודה תמה כו' ע"כ, מצאתי פה מקום להעיר ביומא כ"ד ע"א אהא דלוי יליף מלכל דבר המזבח דזר חייב מיתה על תרומת הדשן, דהקשו התוס' מה ראית לרבות עבודת סילוק ולמעוטי עבודה שאינה תמה כו' ע"ש, דיש לדקדק טובא הלא בש"ס שם משמע דבקרא דאתה ובניך אתך, מיותר כל תיבת ועבדתם, ואתא רק להורות שתהיה עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה שאין מעכבין כו' ת"ל ואת כל דם הפר ישפך כו', כצ"ל הכא וכן צ"ל לקמן נ"ב ע"א, כמוכרח מקרא דפר כהן משיח ע"ש

תוד"ה בכהן, מדגלי רחמנא גבי קבלה גז"ש כו', ע' ביאור הדברים בקרבן אהרן לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד' משנה ד'

ע"ב הא דאמר הריני שוחט על מנת לקבל דמה למחר כו', ע' בפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד'

שם הא דאמר הריני מקבל דמה ע"מ לשפוך שירים למחר כו', ע' לקמן מ"ד ע"ב רש"י ד"ה מה למדנו ובמל"מ רפי"ג מפסוהמ"ק

שם ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח, ע"ל ל"א ע"א תוד"ה דכתיב ובמנחות י"ז ע"ב תוד"ה דל"ש ובמש"כ בחידושי לבכורות י"ב ע"ב ולחולין פ"א ע"א

שם מה שלמים אין טבילת אצבע מפגלת בהן אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת בהן וכי הכל משלמים למדנו כו', וקשה הלא חטאת הפנימי דפר כהן משיח דדינו בטבילת אצבע, כתיב גביה כאשר יורם משור זבח השלמים, ופריך הש"ס לקמן מ"ד ע"ב וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה אלא מקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים מה שור זבח השלמים עד שיהו מחשבותיו ומעשיו על מזבח החיצון אף פר כהן משיח עד שיהו מחשבותיו ומעשיו על מזבח החיצון, ולשון התו"כ שם כאשר יורם וגו' וכי מה מפורש בזבח השלמים שאין מפורש כאן אלא מה שלמים לשמן אף זה לשמו כו' ע"ש, ולא אמרינן דמפני שאין בשלמים טבילת אצבע והזאת דם בפנים לכן אין ללמוד ממנו על פר כהן משיח

, וכן בחולין קי"ז ע"א דדרשינן מכאשר יורם משור זבח השלמים להקישו לפר כהן משיח מה פר כהן משיח יש בו מעילה אף שור זבח השלמים יש בו מעילה ע"ש, ולא אמרינן דפר כהן משיח הוא קדשי קדשים דיש בו מעילה מחיים, משא"כ שלמים דקדשים קלים דאין מעילה בבשר רק באימורין, ודוקא לאחר זריקת דמים כדתנן במעילה ד"ז ע"ב. אלא משום דבע"כ הקישן הכתוב ואע"ג דלא דמו מכל הצדדין, ומ"ש דדוקא הכא אמרינן דמשום דליתא דין טבילת אצבע בשלמים, להכי תבטל דין פיגול דחטאות הפנימיות בטבילת אצבע, הלא בע"כ הקיש הכתוב חטאת לשלמים בקרא דזאת התורה כדאמרינן לעיל ד"ד ע"ב וצ"ע כעת

והואיל דאתא לידן אמצא פה מקום להעיר, דהגרסא בתוספתא צוקרמאנדעל לזבחים פ"ה פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין כיון ששחטן וזרק דמן מועלין בהן וחייבין עליהם משום פגול דברי ר"מ כו', הוא שיבוש, וצ"ל מועלין בהן משהוקדשו וכיון ששחטן וזרק דמן חייבין עליהם משום פיגול, וגרסא זו תהיה מתאמת עם סתמא דמשנתנו במעילה ד"ט ע"א

שם אי מה שלמים שלא לשמן אין מוציא מידי פיגול אף חטאת שלא לשמה אין מוציא מידי פיגול כו', וקשה הלא לעיל ד"ח ע"א במקום דיליף חטאת מהיקישא דשלמים בקרא דזאת התורה, דבעינן זביחה לשמה, הו"ל להקשות איך נוכל להקישן להדדי, הרי מהא דתנן רפ"ק כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרות חוץ מן הפסח והחטאת, משם גופה איכא למידק דלא דמו להדדי, דבזביחה דשלמים שלא לשמה אין מוציא מידי פיגול משום דקרב המתיר כמצותו, משא"כ בשלא לשמה דחטאת דמפני פסולו מוציא מידי פגול, ובע"כ דבזה גופה דהיקישן הכתוב, הורה לנו דאין לחלק ביניהם ע"פ דרך זה, ומאי פריך הכא, וצ"ע כעת

שם בשלמא קומץ היינו שוחט כו', וכ"ה נמי במנחות י"ג ע"ב, וע' ש"א סי' י"ז

שם ה"נ כיון דלא סגי דלא עביד לה ע"כ היינו הולכה, ע' בתוס' מנחות י"ג ע"ב ד"ה משום ובמל"מ רפי"א מפסוה"מ

רש"י ד"ה מאי לאו, והא דקתני אינה מפגלת ר"ש היא דאמר במתניתין הולכה לא מפגלא כו', ע' מל"מ ר"פ י"ז מה' פסוהמ"ק

תוד"ה על. אם מוליך אותו מקצת דם הנשאר בכלי כו', ע' מל"מ פי"ג ה"א מפסוה"מ

תוד"ה זה הכלל, בהגשה אין פיגול כו', וכ"כ הרמב"ם פי"ג ה"ז מפסוהמ"ק וע"ש במל"מ

דף י"ד ע"א כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין בו משום פיגול, בשבועות ד"ז