אור הישר (זבחים) כז

ולפ"ז במיעוטא דקרא דאית ליה לבעל מום דלא נדחה, התם גופה אית ליה יתורא בקרא לכל הדחויין שיהיו נדחין, ואיך הקשו דר' יוחנן לילף ממחו"ז דלא לדחי הלא מיעוטא דקרא גבי בע"מ מאי עביד ליה, וצ"ע כעת

בא"ד וי"ל דשאני מחו"ז דחוזר ונראה ממילא ע"כ, גם בתירוצם יל"ד מסוגיא דיומא שם, דס"ל לרב בע"ח אינן נדחין, ובעו למימר דיליף ממחו"ז ע"ש, הלא לדברי התוס' י"ל שאני מחו"ז דחוזר ונראה ממילא, משא"כ שאר דחויין דיש מהן שאינן חוזרין ונראין רק ע"י תיקון, ומדלא מפליג ש"מ דאין לחלק בהכי, וצ"ע כעת, וע' בחידושי ח"ס לסוכה דל"ג ע"א

תוד"ה הכא קרבן אידחי וגרע מאידחי גברא כו', ע' בבאר שבע להוריות י"א ע"א. דף י"ג ע"א צד כרת לא פריך ע"כ, הנה לצד כרת דלעיל ד"י ע"ב בלתי שייך לבן עזאי דהכא, משום דאיהו דחי הא דהתם מפירכא אחריתא, דמה להצד השוה שבהן שכן ישנן בצבור כביחיד כדאמרינן בסוגיין, אולם מה שיש מקום עיון בזה הוא ביבמות ע"ז ע"ב גבי מצרי ואדומי, דאמרינן נמי מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת, אם גם שם יפלוג בן עזאי ויאמר צד כרת לא פריך כדהכא

שם ובן עזאי גמרא גמיר לה כו', עמש"כ בחידושי לקמן ס"ד ע"ב

במשנה שהזבח נפסל בארבעה דברים בשחיטה ובקבול כו', ע"ל ד"ב ע"א תוד"ה כל ובמש"כ בחידושי שם

שם והתניא והקריבו זו קבלת הדם כו' בני אהרן הכהנים שתהא בכהן כשר ובכלי שרת, ע"ל ל"ב ע"א תוד"ה ת"ל

שם א"ר עקיבא מנין לקבלה שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת נאמר כאן בני אהרן ונאמר להלן אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים מה להלן בכהן כשר ובכלי שרת אף כאן בכהן כשר ובכ"ש, וקשה דבתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד' תניא גבי קבלת הדם, בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים יצאו חללים אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין ת"ל בני אהרן מה אהרן כשר אף בניו כשרים יצאו חללים ובע"מ ע"ש, והשתא לפ"מ דאית ליה לר"ע האי גז"ש דקבלה היא דוקא בכהן כשר ממילא ממועטים חללים ובעלי מומין, וא"כ בשלמא בני אהרן איצטריך לגז"ש אבל מדוע כתיב הכהנים, זולת אם נימא דברייתא דתו"כ שם לא גמיר האי גז"ש דר"ע, וע' שבת צ"ז ע"א ובתוס' ומש"כ שם עה"ג, ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ד ע"א

שם אמר ר"ט אקפח את בניי כו', ע' ב"מ פ"ה ע"א ובר"ש אהלות רפט"ז

שם העבודה אם הטית ימין ושמאל כ"ה גרסת השטמ"ק, אכן בתוספתא זבחים פ"א ובירושלמי יומא פ"א סוף ה"א הגרסא שלא הטית וכ"ה בתו"כ ויקרא נדבה פרשה ד', וע' ילקוט ויקרא רמז ת"מ

שם עקיבא כל הפורש ממך כפורש מחייו, והנה כמו הכא ובקידושין, נשתמש ר"ט במליצה זו על ר"ע תמיד, כדאשכחן בירושלמי נזיר פ"ג ה"ה ובתרומות פ"ח ה"א ובמגילה פ"א ה"י ובהוריות פ"ג סוף ה"ב וביומא פ"א סוף ה"א ובספרא ויקרא נדבה פרשה ד' ובספרי בהעלותך סי' ע"ה ובתוספתא בפרקין

שם ומחשבת פיגול לא פסלה בקבלה כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ב ובש"ק שם

שם יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד מנין לרבות שחיטה וקבלה כו', לכאורה אמאי שייר הולכה, הלא במשנתנו חשיב נמי הולכה בין הארבעה דברים שהזבח נפסל, אולם לפי המבואר בתו"כ משמע, דבסוגיין היא רק רישא דברייתא, דהתם מסיק ר"מ אומר מחשבה פוסלת בהילוך כו', וממילא מובן דהא דמסדר המשנה כייל הולכה בפסול מחשבה, הוא משום דס"ל כר"מ דמסיק בתו"כ, וע"ע בתו"כ פ' צו פרשה ח' ובמפרשים שם

רש"י ד"ה צד כרת לא פריך לפי שאינו שוה בשניהם כו' ע"כ, והוא דוגמא דאמרינן במכות ד"ד ע"ב צד חמור לא פריך, וע"ש רש"י ד"ה צד

רש"י ד"ה אשם פסח קרי ליה קרבן צבור כו' משום דאתי בכנופיא, וכ"כ לקמן קי"ז ע"א ובפסחים ס"ו ע"ב ודע"ו ע"ב, וע"ש ד"ע ע"ב תוד"ה הא וביומא ד"ו ע"ב תוד"ה אמר ובחגיגה ד"ו ע"א תוד"ה קרבן

והנה ביומא נ"א דשם הוא מקור הדבר מסיק דזהו דוקא בפסח ראשון אבל פסח שני לא אתי בכנופיא, והוא מתאים להא דבסוגיין. דכל פסלות שלא לשמו דפסח הוא דוקא בפסח ראשון, לפ"מ דילפינן לעיל ד"ז ע"ב מקרא דשמור את חודש האביב ועשית פסח שיהו כל עשיותיו לשם פסח, והאי קרא בפסח ראשון כתיב, ואפ"ה לא תקשה אמאי לא חשיב במשנה פסחים צ"ה ע"ב דמה בין פסח ראשון לשני, די"ל דקרא דכל חוקת הפסח יעשו אותו דכתיב בפסח שני, דהוא במצוה שבגופו כגון סדר עבודותיו, הוא דוקא בנוגע למצות כשרותו דפסח שני, משא"כ בנוגע לפסלות הקרבן כמו שלא לשמו בזה לא איירי

רש"י ד"ה וקבל והלך וזרק כו' או או קתני כו' ע"כ, וכ"ה לשון המשנה לקמן כ"ט ע"ב כל השוחט והמקבל והמהלך, ובריש מנחות נתן בכלי והלך והקטיר, וביבמות ר"פ ר"ג חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל, ובנזיר ד"ד ע"א הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כו'

רש"י ד"ה בכהן כשר לאפוקי חללים ובעלי מומין ע"כ, וקשה הלא בתוספתא הלשון בכהן תמים, משמע דאתא לאפוקי רק בעלי מומין, ומנ"ל לרש"י להוסיף חללים, ובאופן דחילוק גדול ביניהם, דעבודות בע"מ פסולות אפילו בדיעבד מקרא דהנני נותן לך את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, ועבודה דחלל כשר בדיעבד מקרא דברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה או מקראי אחריני כדאמר בקידושין ס"ו ע"ב וי"ל