אור הישר (זבחים) כג

שם הפסח שעברה שנתו ושחטו בזמנו לשמו וכן השוחט אחרים כו', כ"ה הגרסא נמי בפסחים ס"ב ע"ב, וע' תוספתא שם פ"ד

שם ר' אליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמר ר' יהושע אם בשאר ימות השנה כו', ולכאורה אמאי איצטריך להו כל אריכות הויכוח בפלוגתתם, הרי משנתנו דריש זבחים היא אליבא דר"א ור"י, ובתוספתא דריש מכילתין פתח בהדיא ר' יהושע אומר כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין כו' חוץ מן הפסח ומן החטאת ר"א אומר אף האשם הפסח בזמנו כו' ע"ש. והכא כיון דעברה שנתו תו לא חזי לפסח דכתיב זכר בן שנה וקאי לשלמים כדפירש"י בפסחים ס"ב ע"ב, והשתא אם האי פסח ש שעברה שנתו או קרבנות אחרים נשחטו לשם פסח בזמנו, הרי הוו להו שוחט שלמים לשם פסח כדפירש"י בסוגיין, ולפ"ז שפיר מכשיר ר' יהושע ע"פ סתימת משנתנו דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים, ור"א דפוסל הוא מפני שאינו מתחשב עם הנשחט רק עם הזמן, והכא כיון דשחטו בזמנו הוי כשוחט פסח לשם שלמים, וכן מבואר בהדיא בירושלמי פסחים פ"ה סוף הלכה ד' ר"א פוסל שהוא כשוחט פסח לשם שלמים ור' יהושע מכשיר שהוא כשוחט שלמים לשם פסח ע"ש, והסבר פלוגתתם הוא בע"כ כמש"כ

וי"ל דבסוגיין הביאו לשון התוספתא במחלקותם ונימוקם דכל חד וחד, ורק אחרי דבתוספתא ביארו בעצמם פרטיות דבריהם במה שנחלקו, אז סגי להו בירושלמי לאחוז רק בעיקר סברתם

רש"י ד"ה בא לעובדה בכלי. כזריקת דם אשם כו', ע' לקמן כ"ד ע"ב תוד"ה והרי

רש"י ד"ה אם בשאר, וכמה פעמים שנה הכתוב לעכב קביעת זמנו בי"ד בין הערבים, הארכתי בזה בחידושי לתמורה ד"ד ע"ב בתוד"ה רבא, וע' בש"א סי' מ"ג

רש"י דיה א"כ וקרא אשכחן דאחמור בפסח מבשלמים דכתיב ביה הוא כו' ע"כ, כוונתו אהאי קרא דואמרתם זבח פסח הוא, שתהא זביחה לשם פסח, כדאמרינן לעיל ד"ז ע"ב

ע"ב א"ל ר' יהושע מצינו מותר חטאת בא עולה כו', ע"ל ד"ד ע"א תוד"ה וישנן לאחר ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"כ ע"ב

שם רב אשי מתני משמיה דר' יוחנן ורב אחא בריה דרבא מתני משמיה דר' ינאי, ע' חולין י"ז ע"ב רש"י ד"ה כל היכא ומש"כ בחידושי שם

שם דא"ק ולא יחללו כו', ע"ל ד"ב ע"א תוד"ה לשם ובנדה ל"ב ע"א תוד"ה וכשמן ובירושלמי דמאי פ"ו ה"ב ובמע"ש פ"ב ה"א ובשבת פ"ט ה"ד וביומא פ"ח ה"א ובתענית פ"א ה"ו

שם במורם מהן אין מתחללין בנמוך מהן מתחללין, ע' ש"א סי' מ"ז

שם והא מבע"ל לכדשמואל כו', ויל"ד אמאי ל"ק נמי דמבע"ל האי אשר ירימו דאין לך בהן אלא משעת הרמה ואילך כדתניא בחולין ק"ל ע"ב

שם מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה שנאמר ולא יחללו כו', ע"ל ד"ג ע"ב תוד"ה לא ולקמן מ"ה ע"א רש"י ד"ה דגמרינן ובחולין ק"ל ע"ב תוד"ה אין לך ובתו"כ אמור סוף פרק ו' ובהתהו"מ שם סי' ק"ג ובשאילתות פ' קרח סי' קל"ב ובהעמק שאלה שם אות ח' ט'

במשנה בן בתירא פוסל כאילו נשחט בן הערבים, והנה בברייתא דתענית ד"ג ע"א כדהביא בן בתירא סתם, דייק הש"ס הי בן בתירא, אי הוה ר' יהודה בן בתירא או ר' יהושע בן בתירא ע"ש, ונלע"ד להכריע דהכא הוא ר' יהודא בן בתירא, מהא דאמרינן בירושלמי פסחים פ"י ה"א דר' יהודא בן בתירא אוסר לאכול חמץ בע"פ כל היום. ופירשו הק"ע שם והפ"מ משום דאיהו לטעמיה דס"ל הכא דזמן שחיטת הפסח מתחיל משחרית בי"ד וא"כ קאי כל היום בלא תשחט על חמץ ע"ש. וע' בנחל אשכול לס' האשכול ח"א ה' תפלה סי' י"ג

אמנם לפי פירוש זה יהיה הרמב"ם כמזכי שטרא לבי תרי, דבפ"א ה"ח ט' מה' חמץ פסק דאיסור אכילת חמץ מה"ת בי"ד הוא מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום כו' משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום ואסרו חכמים לאכול חמץ מתחלת שעה ששית כדי שלא יגע באיסור תורה כו', והשתא לפ"מ דפסק בפט"ו הי"א מפסוה"מ כבן בתירא דהכא כמש"כ שם הראב"ד והכ"מ, לפ"ז הי"ל לאסור אכילת חמץ בי"ד גם בשחרית, כדס"ל לריב"ב גופיה עפ"מ שפירשו הק"ע והפ"מ בירושלמי שם, ובמשנה פסחים י"א ע"ב פליגי ר"מ ור"י אי אוכלין כל ארבע או כל חמש, ואם ריב"ב פליג עלייהו מ"ט לא קבע רבינו הקדוש דעתו במשנה

שם אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה שכל הזבחים כו', וכ"ה במשנה ידים רפ"ד, וצע"ק מדוע דוקא בהלכה זו ובטומאת ידים דשה"ש וקהלת בידים שם ספ"ג, אמר שמעון בן עזאי בלשון מקובל אני מפי ע"ב זקנים, הלא כולה מסכת דעדיות בו ביום נשנית כדאמרינן בברכות כ"ח ע"א, ושמונים ספסלים של ת"ח היו שם כדאמרינן בירושלמי שם, ומדוע דוקא בעדות אלו היו רק מפי ע"ב זקנים, אולם לפמש"כ בתפארת ישראל ידים סי' ל"ב, דהני ע"ב זקנים היו ע"א סנהדרין ועוד מופלא שבב"ד ע"ג כולם, לפ"ז אפ"ל דאף אם היו אז בביהמ"ד ת"ח למאות, מ"מ הכרעת כל דיני מסכת עדיות היו ע"פ סנהדרי גדולה אלו שבבחירתא זו, וע' ברכות כ"ז ע"א וברש"י ד"ה בבחירתא

שם חוץ מן הפסח ומן החטאת ולא הוסיף בן עזאי אלא העולה כו', והשתא שלש מחלוקת בדבר, חכמים סברי חוץ מן הפסח והחטאת, ור"א אומר אף