אור הישר (זבחים) כב

תוד"ה חטאת, דמדכתיב היא נפקא לן עיכובא, ע' מנחות נ"ג ע"א רש"י ד"ה היא ובמש"כ בחידושי שם ק"ח ע"א

תוד"ה הרי הוא אומר כחטאת כאשם באשם מצורע כתיב, ונרשם עה"ג תיבת מצורע מיותר כי במצורע כתיב כחטאת האשם ויקרא י"ד אכן בפ' האשם ויקרא ז' ז' כתוב כחטאת כאשם כו' ע"כ, וכן העיר בש"ק לירושלמי נזיר פ"ח ה"ב

ולעד"נ דממקומו מוכרע דהאי דרשה היא דוקא מקרא דויקרא ז' ז', לפ"מ דמסקינן בסוף סוגיין, ולרבנן למאי הלכתא איתקש אשם לחטאת לומר לך מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה, ובקרא דכחטאת כאשם דויקרא ז' ז' מסיק תורה אחת להם, ודרשו עלה בתו"כ שם תורה אחת להם לסמיכה, וקרא דכחטאת האשם דפ' מצורע נדרש בתו"כ דמה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו ומה חטאת מן החולין ביום ובידו הימנית אף אשם מן החולין ביום ובידו הימנית, ולקמן מ"ט ע"א אמרינן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח אף אשם מצורע טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, וביומא ס"א ע"ב מבע"ל כחטאת האשם דשני כהנים מקבלים דמו של אשם מצורע אחד ביד ואחד בכלי כחטאת וכאשם, ובירושלמי שבועות פ"ב ה"א ילפינן מהאי קרא, בכהן משיח דפטור מאשם תלוי, שאין ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת, שנאמר כחטאת כאשם את שמביא אשם תלוי ידיעת ספיקו קובעתו לחטאת לאפוקי כהן משיח ע"ש, וע"ל פ"א ע"ב במשנה

אמנם כל דברי התוס' סובבים אי דברי ר"א מוסבים על כחטאת כאשם דפ' ויקרא או על כחטאת האשם דפ' מצורע, אכן בנוגע לפלוגתא דר"א ור"י שוין אשם מצורע לאשם, דלר"א אשם מצורע נמי פסול שלא לשמו כאשם ולר"י כשר הוא ככל הזבחים, כדאמרינן במנחות כ"ח ע"א ר"א דמקיש אשם לחטאת מקיש נמי לוג לאשם וע"ש ברש"י ושטמ"ק, ולפ"ז הא דתניא שם ד"ה ע"א וד"צ ע"א וביומא ס"א ע"ב אשם מצורע שנשחט שלא לשמו עולה לגבי מזבח וצריך אשם אחר להכשירו, הוא כדעת ר' יהושע וכדין סתם אשם דדינו ככל הזבחים דמשנתנו. וא"כ בלתי מובן לענ"ד דרשת התו"כ גבי אשם מצורע בקרא דכחטאת האשם הוא, דדרשינן הוא פרט לששחטו שלא לשמו ע"ש, האם אתיא דרשה זו דוקא כר"א ולא כר"י וסתם משנתינו, ועוד למאי איצטריכו להו להתוס' לאמר במנחות ד"ד ע"א ד"ה לאחר, דדרשת התו"כ בפ' מצורע שם היא אסמכתא בעלמא, עדיפא הו"ל למימר דאתיא אליבא דר"א דלא קיי"ל כוותיה, וברייתא דתו"כ היא נגד סתימת המשנה ריש זבחים, וצ"ע כעת ועמש"כ בחידושי לעיל ד"ה ע"ב ובמנחות ד"ה ע"א

תוד"ה מחטאת, דחדא מחדא לא פרכינן כל דהו ע"כ, נ"ב כדאמרינן בחולין קט"ז ע"א

תוד"ה כל. ל"ד להא דאמר לקמן ס"ג ע"א שלמים ששחטן בהיכל כשרות לא יהא טפל חמור מן העיקר כו' ע"כ. לולא דברי התוס' היה נלע"ד לחלק דלשחיטת שלמים בהיכל אין לנו מקור או שום סמך בתורה לפסול, ולכן אם נוכל לאמר מצד הסברא דכשרות מטעם לא יהא ספל חמור מן העיקר אמרינן, משא"כ פסול דכל דמים שנכנסו להיכל לכפר, יליף ר"ע מקרא לקמן פ"ב ע"א ובתו"כ צו פרק ח' ע"ש, ולפ"ז מה מקום להקשות על ר"ע דסברת לא יהא טפל חמור מן העיקר תבטל לקרא דאיהו דריש, וצ"ע

דף י"א ע"א דמה דמה של זו ולא דמה של אחרת ואידך דמה ולא בשרה, ע"ל פ"ב ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה דמה ובדף צ"ג ע"א רש"י ד"ה מדמה

שם בשלמא לרבנן דאמרי אשם ששחטו שלא לשמו כשר היינו דאיתקש מנחה לחטאת מנחה לאשם דתניא רש"א כו', ויל"ד קצת מדוע פתח בדר"ש ודלג על דברי הת"ק דר"ש בתו"כ צו פרק ג', הלא לדידיה נמי ניחא דאיהו קאמר התם דמנחה הוקשה לחטאת דבאה מן החולין וביום ובידו הימנית והוקשה לאשם דנשחט שלא לשמו כשר וזו נמי אם נקמצה שלא לשמה כשר

וכן יל"ד בהא דאסיק ולרבנן למאי הלכתא איתקש אשם לחטאת לאמר לך מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה, ולפי הנ"ל הלא איצטריך לרבנן היקישא דאשם לחטאת שיהיה מן החולין ובידו הימנית וביום, וסמיכה ילפינן שם בתו"כ מדכתיב תורה אחת להם וצע"ק, וע' בש"ק לירושלמי שבועות פ"ב ה"א

שם ור"ש האי קרא מפיק ליה להכי ומפיק ליה להכי כו' ומנחת חוטא דפסולה שלא לשמה טעמא אחרינא הוא כו', אולם בספרא פ' צו פרק ג' דריש לה ר"ש כדאמרינן הכא מעיקרא מדכתיב כחטאת כאשם

שם ולרבנן למאי הלכתא איתקש אשם לחטאת לאמר לך מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה, וקשה ל"ל היקישא הלא בהאי קרא גופה דכחטאת כאשם מסיק תורה אחת להם ודריש בתו"כ שם לסמיכה, ואין לאמר דשנה עליו הכתוב לעכב כמו בעלמא, דסמיכא לא מעכבא, וע' בתוס' גיטין כ"ח ע"ב ובמש"כ בחידושי לקמן מ"ט ע"א

שם א"ר יוחנן יוסף בן חוני ור' אליעזר אמרו דבר אחד רבה אמר באחרים לשם חטאת פליגי, הנה ר' יוחנן רגיל לאמר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד כדאשכחן בשבת צ"ד ע"א וביבמות נ"א ע"ב ובכתובות ל"ו ע"ב ובב"ק ס"ט ע"א ובחולין נ"ח ע"ב ושם קכ"ד ע"ב ובמנחות נ"ז ע"ב, ובחידושי שם הארכתי בזה, עפ"מ שמוסכם בדברי הראשונים דכל היכא דאמרו פלוני ופלוני אמרו דבר אחד לית הלכתא כחד מינייהו אפילו הם מאה מפני שהיא שיטה. כדכתב הראב"ד בתמים דעים סי' רכ"ד בשם הנשיא ר' יצחק ב"ר ברוך ז"ל, וע' בתוס' ב"מ ס"ט ע"א וברי"ף ורמב"ן לסוכה ד"ז ובת' הרשב"א סי' שי"ד וסי' ת"ל ובש"ך יו"ד סי' רצ"ד סקל"א ובברכי יוסף שם ובח"ס חי"ד סי' רי"ט, ועפ"ז מבורר גם בסוגיין, דר' יוחנן דקאמר יוסף בן חוני ור"א אמרו דבר אחד, ס"ל דלית הלכתא כחד מינייהו, ורבה דקאמר באחרים לשם חטאת פליגי, דעתו דלית בה משום שיטה.