אור הישר (זבחים) רכט

פסלה שמאל, וא"כ מ"ש דנקט הגמרא דוקא ביוה"כ, ובע"כ נראה מוכרח מזה דקטורת דהיכל לא הויא הולכתה עבודה כלל ואין הכשר שמאל דידה בכלל הותרה מכללה, ורק בקטורת דלפני ולפנים דנאמרה בה הבאה, בה הוא דהויא הבאתה עבודה והכשר שמאל דידה הויא בכלל הותרה מכללו, ולפ"ז הרי ניחא בפשיטות קושית הרא"ש מהך דהניח מזרק בתוך מזרק, דשאני הכא דלא בעינן הולכה כלל, ובהובאה מאליה ג"כ כשרה עכ"ל

והנה במנחות שם ובזבחים ל"ד ע"ב ושם ס"ח ע"ב, בכולם פירש"י אהא דשמאל אית ליה הכשירה ביוה"כ, מהא דנטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ע"ש, ומה מאד טרחו הש"ס ביומא ר"פ הוציאו לו למצוא טעם ומקור למשנה זו, הלא לדברי הגאון הנ"ל דלקיחת הקטורת בחפניו היא הוראה להיתר שמאל, א"כ הי"ל לרש"י ז"ל להורות על שמאל דאית ליה הכשירה ביוה"כ, ממקרא מלא דכתיב ומלא חפניו קטורת סמים דקה והביא וגו'

ועוד ביומא מ"ח ע"ב דבעו מיניה מרב ששת הולכה בשמאל מהו אמר להו תניתוה נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, ופירשו בתוס' שם וז"ל דכיון דכתב רחמנא הבאה אחת בקטורת ואי אפשר לעשות בהבאה אחת אא"כ יוליך הכף בשמאלו אלמא הולכה בשמאל כשרה ע"ש, והשתא לדברי הגאון הנ"ל דהחפינה בחפניו היא הוראה על היתירה דשמאל, הרי עדיפא ליה טפי לרב ששת למיפשט להו מהאי קרא דומלוא חפניו קטרת סמים דקה והביא וגו', ובע"כ דחפינת חפנים דקטורת אין להם שום ענין לדין שמאל, רק עבודה זו ובדרך זה גזר רחמנא לחפון בחפניו את הקטורת וכך היא מצותה, וע' ר"פ הוציאו לו ובירושלמי שם ה"א

ובמה שהנני נבוך בקושית הרא"ש ז"ל לע"ד, ראשונה הלא לפי האמת מסקינן ביומא נ"ח שם דמזרק במזרק אינו חוצץ, וכ"פ הרמב"ם בפ"א הכ"א מפסוה"מ, ולפי האיכא דאמרי ביומא שם הוא נמי דרך שירות בכך, ואסמכוה אקרא דאת כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש שני כלים ושירות אחת, ועפ"ז הא שפיר תנן בתמיד דהבזך היה בתוך הכף, ואפ"ה אין מקום להקשות על רב חסדא ביומא שם אמאי לא פשיט ליה לרמב"ח על שאלתו דהניח מזרק בתוך מזרק ממשנה דתמיד שהיה מונח הבזך בתוך הכף, משום דלא דמי כלל, לפ"מ דתניא בכריתות ד"ו ע"א ובירושלמי יומא פ"ד ה"ה, דקטרת היתה נעשית שס"ח מנה שס"ה כנגד ימות החמה מנה לכל יום ושלשה מנים יתירים שמהם מכניס כהן גדול מלא חפניו ביוה"כ, ופירש"י שס"ח מנין דהכי סליק חושבנא דסממנין דלעיל, וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מכלי המקדש דהקטרת נעשית בכל שנה ושנה בסכום הנ"ל, ולפי חשבון הנ"ל, וע' בתוס' שבועות ד"י ע"ב ובמעילה י"ד ע"ב ד"ה מותר, וא"כ לבד שהיה הקטרת דבר יקר מאד והיו צריכים לפטום הקטרת אומנים בקיאים בשכר גדול כמבואר ביומא ל"ח ע"א, עוד היה שקול במשקל מצומצם מאד כמו לכלל השנה שיכיל החשבון, כן דבר יום ביומו פעמים, חמישים דינרין בבקר וחמשים דינרין בין הערבים, והיתה סמים דקה, וכמבואר במשנה דתמיד היה הבזך מלא וגדוש קטרת, וכשנושאין את הבזך להביאו אל ההיכל להקטרה, לא ימלט שהיה נשפך דבר דק כזה מן הבזך אף מעט מזעיר, אבל במשך השנה היו נושאין הכהנים כזאת יותר משבע מאות פעמים, היינו פעמים בכל יום, ואף אם בכל פעם היה נתפזר כמות קטן, אבל בסך הכל במשך השנה הלא היתה האבידה בזה הרבה, ולכן לפי נחיצות הדבר המצומצם שלא ילך לבטלה היו מביאין הבזך הקטן כשהוא מלא בתוך הכף הגדול שלא יהיה נאבד מהקטרת לבטלה, משא"כ במזרק לתוך מזרק הלא המזרק החיצון לא בא עבור הפנימי לשום מטרה. משו"ה שפיר קמבע"ל וצ"ע

וכדאיירינן במשניות דתמיד אכתוב בזה אהא דתנן התם דף ל"א ריש ע"ב בסדר הולכת אברי התמיד למזבח, הראשון בראש וברגל כו', דעפ"ז מתורץ ברווחא לע"ד תמיהת הרשב"א ז"ל ריש ב"ק, שכ' בברייתא דג' אבות נאמרו בשור הקרן והשן והרגל וז"ל אשור דקרא קאי אלא שאני תמיה איך הקדים שן לרגל ובכתוב הרגל מוקדם ואולי דרך גדולתו שנאו עכ"ל, דלולא דבריו היה נלע"ד דאע"ג דהברייתא קאי אשור דקרא, מ"מ כמו בקרא כן בברייתא, גם השינוי שביניהם, הוא בסדור נכון למאד, דהנה כל הכתוב בקרא הוא רק בחיובא דגברא, על אשר שלחה או לא שמרה, כדכתיב כי יבער איש וגו' ושלח את בעירו וגו' ישלם, והתחלת חיוב הבעלים הוא משיצאתה מרשותם, דזאת היתה תחילת הסיבה לכנוס לרשות הניזק. וזהו המובילם אל החיוב מה שבאה בשדה אחר, ואם נתחשב בסיבה זו, ודאי הרגל חשוב יותר אפילו בנזקי שן, דהרגל יוליך את השן מרשות הבעלים לרשות הניזק, ולכן הקדים בקרא חיוב הרגל על הבעלים, משא"כ בברייתא דלא איירי בבעל השור כלל, אלא בפרטיות האברים הנמצאים בשור ומוכשרים להזיק בהם, דזהו ממש לשון הברייתא ג' אבות נאמרו בשור, בזה ודאי דראוים להתחשב עם פרטיות האברים המזיקים, כדרך הלוך השור אל ההיזק, ועפ"מ דתנן בסדר הולכת אברי התמיד למזבח הראשון בראש וברגל, וביארו ביומא כ"ה, מ"ט סלקא רגל בהדי רישא וקאמר בן עזאי לפני ר' עקיבא משום ר' יהושע במשנה שם דרך הלוכו היה קרב, ומפרש בברייתא כיצד דרך הלוכו הראש והרגל כו', ובירושלמי שם פ"ב סוף ה"ב א"ר מנא פשטה ראשה עקרה רגלה, ועפ"ז הסדר בנזקי שור מדוייק מאד, הקרן השן והרגל, דזהו דרך הלוכו, דלפי סדר הלוכו, מוקדם שן לרגל להיותו מאברי הראש, ובאברי הראש גופייהו קרן קודם גם לשן, בסדרי אבריו המוכנים להזיק בהם, כן היה נלע"ד לולא דברי הרשב"א ז"ל, זולת אם נדחוק לאמר דלזה נתכוין גם הוא ז"ל בתירוצו, במש"כ שם ואולי דרך גדולתו שנאו.