אור הישר (זבחים) רכה

דף קי"ח ע"א ור' יהודא אמר לך כי כתיב הישר אבעיניו הוא דכתיב, וכ"ה גרסת התוס' לעיל קי"ז ע"א בד"ה כל, אבל בילקוט ראה רמז תתפ"א גריס כי כתיב הישר במדבר הוא דכתיב

שם איש להכשיר את הזר, ע' בשילהי מכילתין ובמנחות דיו ע"ב תוד"ה וכי תימא ובת' דבר אברהם סי' ז'

שם אר"פ קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו, בתוספתא פי"ג מבואר הכי בהדיא, וע"ל קי"א ע"א תוד"ה לדברי

שם ואידך מבע"ל לכדר' יוחנן דאר"י משום ר' בנאה ערל מקבל הזאה ע"כ, וצ"ל דר"ש דס"ל דהאי קרא אתא להורות דרק חובות כעין פסח הוא דקרב, איהו ס"ל כמ"ד בירושלמי נזיר פ"ח ה"א דבעשירי מלו, או כקושיא דמר זוטרא ביבמות ע"א ע"ב דילמא פסח הבא בטומאה הוה, ורבנן דר"ש דהכא ס"ל כהא דתניא התם דמלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה, ובזה מיושב נמי קושית התוס' ביבמות שם בד"ה ודילמא ע"ש, וע' בגבורות ארי לתענית י"ז ע"ב

שם מנה"מ אר"ח בר אבא א"ר יוחנן כתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה כו' הא כיצד לא היתה שם תקרה כו', במדרש שמואל פרשה ג' דריש לה הכי ר' אלעזר בשם ר' יוסי בר חנינא, אולם במדרש שוח"ט סי' ע"ח בפסוק ויביאם אל הר קדשו, פליג עלה ר' זעירא ואמר קרשים היו שנאמר ויטוש משכן שילה

שם כתוב אחד אומר ותביאהו בית ה' שילה כו', ע' בחילופי הגרסאות בזה בשטמ"ק ובדק"ס ובילקוט שמואל א' סי' ע"ט

שם א"ר אושעיא כו', בשטמ"ק הגרסא א"ר אלעזר א"ר אושעיא וכה"נ בילקוט ראה רמז תתפ"א

רש"י ד"ה ערל. אלא בחד סרי הוא דמהול ע"כ, אולם בירושלמי נזיר פ"ח ה"א משמע דאיכא למ"ד דבעשירי מלו כדהבאתי לעיל בסמוך

תוד"ה ותתרגם. וישנו בצבור כביחיד בשעת היתר הבמות צבור בפסח ראשון ויחיד בפסח שני ע"כ, כוונתם גם יחיד בפסח שני בבמה גדולה דומיא דצבור בפסח ראשון, כמש"כ המל"מ פ"א ה"ג מק"פ

ע"ב ולו תאנת שילה מקום שכל הרואה אותו מתאנח עליו כו', הכא נדרש האי קרא בשם ר' אבדימי בר חסא ובשטמ"ק חמא, ובדק"ס בר חמא ב"ר דוסא, אולם בילקוט יהושע רמז כ"ח הגרסא ר' חמא ב"ר חנינא

שם ר' אבהו אמר א"ק בן פורת יוסף כו', וכ"ה בילקוט שם, וע' מד"ר נשא פ' י"ד סי' ז' ובתנחומא ס"פ נשא ובזוה"ק וישלח דף קע"ה ע"א ובס' חסידים סי' ט' וסי' צ"ט וסי' תרי"ד

שם תנא רואה שאמרו רואה כולו ולא המפסיק בינו לבינו כו' אסברא לך כגון בי כנישתא דמעון, אר"פ, בעי ר"פ, בעי ר' ירמיה כו', ביאור הענין הוא דבמשנה תנא רק דקדשים קלים ומעשר שני בשילה היו נאכלין בכל הרואה, ובתוספתא פי"ג הלשון איזהו הרואה הרואה ואינו מפסיק, אולם גם בזה אינו מבואר מה נקרא הפסק אי כולו או מקצתו, ולכן בברייתא דבסוגיין מבואר קצת יותר שאין הפסק בינו לבינו, אבל ג"ז צריך ביאור, וע"ז אמר ר"ש בן אליקום אסברא לך כו', ור"פ אמר בדרך אחר, ואחרי כל אלה מצאו ר"פ ור' ירמיה למיבעיא עומד ורואה כו', ובירושלמי מגילה פ"א הי"ב בעי נמי רבי לעזר הרואה שילה או גם משכן שילה כו' ע"ש, וע' מנ"ח מצוה רנ"ד

שם כי אתא רב דימי אמר, כ"ה הגרסא בשטמ"ק ובדק"ס ובילקוט תהלים רמז תתכ"ב אבל בילקוט ברכה רמז תתקנ"ז הגרסא כי אתא רב דימי א"ר יוחנן, כן בהא דאמרינן בתר הכי בסוגיין אמר רב אדא, סתר א"ע בילקוט, דבפ' ברכה שם גריס רב אדא בר מתנה, ובתהלים שם רב אדא בר אהבה

שם ובכולן לא שרתה אלא בחלק של בנימן שנאמר חופף עליו כל היום, ע' ב"ר פ' צ"ג סי' ו' ושם פ' צ"ט סי' א'

שם והכתיב ויטוש משכן שילה וכתיב וימאס באהל יוסף כו', ע' ספרי ברכה פיסקא שנ"ב ובזרע אברהם שם ובטו"א לחגיגה ד"ו ע"א

שם רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של בנימן והיינו דכתיב תאנת שילה, הכא משמע דסתמא דגמרא אמרה הכי, אלא כדאמר ר' חמא בר"ח רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודא כו' ה"ג רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף כו', אולם בילקוט יהושע רמז כ"ט קאמר ולו תאנת שילה א"ר חמא ב"ר חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של בנימן כו', ובירושלמי מגילה פ"א הי"ב הוא בשם ר' אבודמה דצפורן, וע"ל נ"ד ע"א ושם ע"ב, וע' ברד"ק שמואל א' ז' ה' שהביא בשם המדרש בזה"ל כיפה יוצאה מתחומו של בנימן לתחומו של יוסף ועליה בית המקדש של שילה נתון

שם ת"ר ימי אה"מ שבמדבר כו', ע' בתוספתא פי"ג ובירושלמי מגילה ספ"א ובפדר"א פנ"ג ובביאור הרד"ל שם אות ט"ו ובכפתור ופרח רפ"ו

שם עשרה שנים שמלך שמואל בעצמו ושנה שמלך שאול ושמואל כו', ע' ברש"י ושטמ"ק ודק"ס בסוגיין ובנזיר ד"ה ע"א רש"י ד"ה לקץ

רש"י ד"ה בי כנישתא דמעון משם היו רואין את שילה ולא היה דבר מפסיק, ע' בירושלמי מגילה פ"א הי"ב ובק"ע ופ"מ וש"ק שם

רש"י ד"ה וקאמר. והיא היתה השנה השניה כו', ע' ערכין י"ג ע"א תוד"ה כלב

רש"י ד"ה מדשבע כבשו שבע חלקו סברא בעלמא היא עכ"ל, לע"ד בלתי מובן הסברא לתלות זב"ז

דף קי"ט ע"א דת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה