אור הישר (זבחים) רכד

שם אשר ינוס שמה מלמד שמגלין במדבר להיכן גולין למחנה לויה כו', ויל"ד בשלמא הדרשה דיש דין גלות במדבר, שפיר נוכל למילף מקרא דאשר ינוס שמה, משום דמקרא זה נאמר קודם שבאו לארץ ובכ"ז כתיב אשר ינוס שמה, משמע דבמדבר היתה קליטת מקום להורגי שוגג. אבל מהיכא מוכח דגלות זה הוא למחנה לויה, אולם דרשה זו היא במכילתא משפטים בפסוק ואשר לא צדה, דהכי תניא התם נאמר מנוס לשעה ונאמר מנוס לדורות מה מנוס האמור לדורות ערי הלוים קולטות אף מנוס האמור לשעה מחנות הלוים קולטות, אכן מאיזה מנוס האמור לדורות יליף במכילתא, דבהרבה מקראות כתיב ניסה, נראה דהוא מקרא דגבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה דכתיב בפ' מסעי, וע' עירובין נ"א ע"א רש"י ד"ה מקום

שם רש"א אף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן, ע"ל י"ד ע"א ובפמ"א וחק נתן וצ"ק שם ובגבורות ארי ליומא במלואים דף ס"ז ע"א

רש"י ד"ה מנחות ונזירות כו', היא גרסת הש"ס והתו"כ שהביא בשטמ"ק, אבל בילקוט ראה רמז תתפ"א ליתנייהו לתיבות דמנחות ונזירות בגמרא, וכ"מ בתוספתא פי"ג, וע"ל ע"ב בסוגיין תוד"ה ר"ש

רש"י ד"ה אלא פסחים אבל לא פר העלם דבר ש"צ ושעיר עכו"ם ע"כ, וכן פירש"י נמי במגילה ד"ט ע"ב, אולם בירושלמי מגילה פ"א הי"א אמרינן ר' בא בר ממל אמר פר העלם דבר ביניהן ר' יוסה אומר נדבת הצבור ביניהן ע"ש, וצ"ע כעת

תוד"ה והתורה, אע"ג דהך סוגיא לר"ש והך דרשה לר' יהודא כו' ע"כ, ע' ספרי פ' נשא ה' ג' בדרשתם ולא יטמאו את מחניהם ובהתוה"מ שם סי' ד' וסי' י"א ובבאר שבע להוריות ד"ב ע"א

תוד"ה עיר. ומפלך לפלך היינו מעיר לעיר כו' ע"כ וזה מתאים עם דרשת רב אחא בסוגיין דדריש מקרא דכי בעיר מקלטו, ועם לשון המשנה במכות י"ב ע"ב ובתוספתא שם פ"ב, דהוא כמו פלך דבסוגיין

תוד"ה רש"א. והא דאמרינן בתוספתא ר' יהודא אומר אבשלום נזיר היה כו', ע' במה"פ לירושלמי פסחים פ"ב ה"ד

ע"ב מנחות ונזירות ישרות נינהו ורבנן אין מנחה בבמה, בתוספתא מנחות פ"ז הכי תניא מנחה שבבמה זר קומץ ומקטיר ע"ג האישים דר"מ וחכ"א אין מנחה בבמה ע"כ, מלשון זה משמע דפליגי בתרתי, דר"מ סבר דאפילו זר קומץ את המנחה ומקטיר ע"ג האישים בבמה, וחכ"א אין מנחה כלל בבמה, דאל"כ ל"ל כלל להזכיר זרות בדברי ר"מ, והוא קשה דלכו"ע ליכא דין זרות בבמה, דבהא דמסיק במשנתנו לעיל קי"ג ע"א דכיהון ובגדי שרת וכלי שרת ליתא בבמה, אינן מדברי ר' יהודא רק הכל מודים בה, וע' בתוי"ט ותפארת ישראל שם וצ"ע כעת

שם נזירות חובות נינהו, ע' טורי אבן לר"ה ד"ה ע"ב ובמש"כ בחידושי לעיל ד"ט ע"ב

שם חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה כו', בלשון הברייתא כמש"כ הכא ולקמן קי"ט ע"ב, יש מקום להסתפק אם הכוונה דבבמה קטנה ליתא לגמרי דין הרמת חזה ושוק ותרומת לחמי תודה, א"ד דין ההרמה לא בטלה מהן, אלא דבבמה גדולה שייך המורם מהם לכהנים משא"כ בבמה קטנה, אולם בתוספתא שילהי מכילתין תניא חזה ושוק לכהנים בבמה גדולה חזה ושוק לבעלים בבמה קטנה ע"ש. משם משמע דדין ההרמה הוא ג"כ בבמה קטנה אלא שהמורם לבעלים, ועמש"כ בחידושי לקמן שם

שם א"ק איש הישר בעיניו יעשה, ונרשם עה"ג איש כל הישר בעיניו, והנה הגאון מלבי"ם זצ"ל בפירושו עה"ת סתר א"ע, דבפ' ראה י"ב ח' גורס בסוגיין דהכא איש הישר בעיניו יעשה, ובפ' ויקרא סי' צ"ג נקיט הגרסא דאיש כל הישר בעיניו, ומזה מוכח כאשר שמעתי בראשית חורף תרנ"ח מפי הגאון הנשגב ר' מאיר שמחה הכהן זצ"ל, דבהתוה"מ דמשנה תורה שלטו ידי זרים, אכן קשה להבין בכלל איך אפשר דכל האי דינא יוציאו חכמי הש"ס מקרא דאיש הישר בעיניו יעשה דכתיב בשופטים י"ז במעשה דפסל מיכה, ואפשר להטעים קצת איך שנשתרבבה הגרסא מקרא דהתם, עפ"מ שהרגישו המפרשים שם להקשות, איך לא התעוררו העם תיכף למחות במעשה נבלה דמיכה, והסבירו דזהו מש"כ בימים ההם אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה, היינו שהיה זמן היתר הבמות, וכל הישר בעיניו של כל אחד הקריב על במתו שבראש גגו, ולכן לא הרגישו הקהל כ"כ בתחילה במעשיו הפרטיים שיעשה בביתו עד אשר נשתרש בחטא, אולם ממה דשמואל הנביא כתב מעשה זו כמבואר בב"ב י"ד ע"ב, ודייק לכתוב תיבת הישר, מזה מצאו לדקדק בדבריו דרק הישרות הקריבו, והוא הנידר ונידב כמבואר בסוגיין, אבל דוחק הוא להסמיך בשביל זה אקרא דשופטים, והנכון ביותר להסמיכו אקרא דפ' ראה, וכמו דמוכח נמי מפירש"י עה"ת שם שהוא מדרשת הספרי, וכ"ה גרסת היראים בסי' ש"ס ובמעיין החכמה דפוס רעדלהיים דף ק"ה ע"א וכ"ה בדק"ס, ובודאי דגרסת הש"ס הכא מוטעת חיא רק כמש"כ עה"ג

רש"י ד"ה מחלוקת דר"מ ורבנן בנזירות בחטאת ואשם שבה כו' ע"כ, וכ"כ התוס' הכא וע' בירושלמי פסחים פ"ב ה"ד ובמגילה פ"א הי"א ובש"ק ומה"פ ורידב"ז שם

תוד"ה ורבנן. ואמרינן דנסכים איכא בינייהו כו', ע"ל קי"ח ע"א ובמש"כ בחידושי שם.